טיפולים של בוגרים 35-50 ש"ח  !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עיסוי רפואי | הדרכת הורים | פסיכותרפיה | רפלקסולוגיה ועוד
  כתבות תוכן
       כתבות תוכן בראייה טיפולית הוליסטית:

     פענוח חלומות

      פרחי באך ומזלות חוויית הסובלים מפסיכוזה (מחלות הנפש)  

בואו נוריד רגל מהגז
(דימיון מודרך להורדת סטרס)


בימים אלה, שעמודי ענן כבדים מאיימים לרחף מעל ראשי כולנו, כל רעש קטן עלול להחריד את אוזננו, להלחיץ ולשבות אותנו במעגל החרדה – הפאניקה שכה מאיימים על חיינו. כשמדובר בחרדה, נדמה שהכוח בידינו, "תפסיקו לחשוש", "תתבגרו", "מה שצריך לקרות קורה", "תאמינו בטוב" ועוד מיני סיסמאות נזרקות אלינו מכל עבר, בעוד אנו "החרדתיים" נשאבים פנימה, אל תוך מערבולת רגשית ופיזית, שסוחפת אותנו אל מציאות והתמודדות לא קלה.

אז נכון שהחרדות בדרך כלל לא עוברות את סך 10 הדקות, אך אותן 10 דקות מלוות בגלי חום, זיעה כבדה, דופק מהיר, לחצים בחזה, בטן מתהפכת, ריאקציות של שלשולים או הקאות עד עילפון של ממש – כל אלה ועוד רבים וטובים, בהחלט לא שווים את הקושי הרב וההתשה הנפשית שאנו חווים מיד אחרי גברת חרדה.

בחרנו להציג שני תרגילים שיעזרו לנו להפחית ביחדאת המתח הנפשי, יעזרו לנו להתמקד, להתחבר לעצמנו ולנסות להתגבר על החרדה מפני הבאות. ראשית כדאי שנבין שהכל מתחיל ונגמר בנשימה נכונה, יש הקוראים לה "נשימה מעגלית" כאשר אוויר נכנס דרך האף, מסתובב בגופינו ויוצא היישר מן הפתח הסמוך לו – הפה. זו נשימה מעגלית נכונה, מומלצת לתרגול למשך 3-5 נשימות, ואחריה נחזור לנשום נשימה סדירה. עוד טכניקת נשימה מומלצת לתחילת מסע של הרפיה היא נשימה פנימה אל הבטן, אל עומק הטבור, האוויר נכנס היישר אל הבטן, מתפשט בתוך גופינו ומשתחרר בקלות החוצה, אתו הוא גם לוקח את כל הלחץ, המועקה והתסכול שהצטברו (גם בין 3-5 נשימות עמוקות).
מטרת תרגול הנשימה היא לעזור לנו להתפקס, להתקרקע, להתחבר ולהתבונן עמוק בתוך עצמנו, מתפקידה של הנשימה לעזור לנו לשחרר חסימות ומתחים וליצור סינרגיה אחידה בין כלל אזורי הגוף. לרוב אדם הסובל מחרדה יחוש בה בולטת באותם איברים בגופו (הבטן מתכווצת או הגרון שחש מחנק), כאשר איברים אחרים מנוטרלים ולא מיוחסים להם חשיבות. הנשימה תפזר את האוויר (האנרגיה) שנכנס אל כל חלקי הגוף באופן שווה ואחיד.

אז נתחיל בעצימת עיניים, ישיבה נוחה במקום שקט, שתי רגליים על הקרקע (אם אפשר ללא נעליים – תרגישו את החיבור לאדמה), עדיף לא בשכיבה (רפלקס ההקאה/הבחילה עובד היטב בהקשרי חרדה). לאחר שתרגלתם בדרך שנכונה לכם 3-5 נשימות עמוקות, הרשיתם לאוויר לטייל בגופכם ולהתפזר בו באופן נכון ושווה,  נתחיל במסע כיווצים ושחרורים. נתחיל בכיווץ חזק של כפות הרגליים בלבד, נספור עד 5 בראשינו, ונשחרר.... ושוב, נכווץ שוב את כפות הרגליים (עד 5) ונשחרר.... לאחר מכן נעבור לכווץ את שרירי הרגליים כולם מהשוק ועד הירך (עד 5) ונשחרר.... נעבור אל הישבן, נכווץ אותו ממש עד תחושת התאפקות, נשים מוזמנות לדמיין כיצד הן מכווצות את הרחם ואת רצפת האגן (עד 5) ולשחרר.... הבטן מתכווצת (עד 5) ולשחרר.... הכתפיים ובית החזה, כולל הידיים מתכווצים – ניתן ליצור אגרופים בידיים (עד 5) ולשחרר.... הראש מחמיץ פנים, הכל מתכווץ מהשפתיים ועד המצח (עד 5) ולשחרר.....

לאחר תרגול נכון של המדיטציה הנ"ל, לפחות 3 פעמים ביום (אגב היא מאוד מומלצת לתרגול עם ילדים – היא פשוטה וקלה להבנה), כמובן בליווי מוזיקה רגועה ונעימה – לאורך המסע כולו, דמיינו שמפל של מים עומד מעל קודקוד ראשכם, תנו למים לשטוף אתכם מכף רגל ועד ראש, תנו למים לנקות ולקחת איתם את כל העומס שהצטבר, את החרדה שמעט השתחררה, תנו למים גם להיכנס פנימה, לנקות כל תא ותא בגופכם. חיזרו לפקוח עיניים, לחוש את הטעם בפה ואת כפות הרגליים מתעוררות רק כשאתם מוכנים, רגועים יותר ומבינים את כוחה של הנשימה. בפעם הבאה שאזעקת צבע אדום תישמע באזורכם, קחו קודם כל נשימה עמוקה, שחררו את החרדה רגע לפני שהיא תתפוס אתכם.
תדמיינו לרגע מה קורה בגופינו בזמן חרדה, הוא נמצא בסטרס, באחזקה, בלחץ, ממש מפסיק לנשום, האוויר לא חודר דרכו ועלולה להתעורר תחושה של עילפון בשל חוסר התנועה, התקיעות מורגשת (חלק מהאנשים במצבים הנ"ל יחוו פאניקה). המחשבה הנ"ל שעולה בדרך כלל לאחר התרגול, עוזרת לנו להבין מדוע כדאי ואף מומלץ לנו להתחיל לנשום.

את התרגיל מומלץ לבצע בשתי סדרות, לאחר שעברתם את כל האיברים בסדר המוצג, חיזרו עליהם שוב, עכשיו נסו לשים לב שבשעה שאתם מחזיקים את האיברים בהתכווצות – הגוף בעצם לא נושם, תבינו את הסטרס שהגוף שנמצא בו ותתחברו לעצמכם. בעזרת מתיחת השרירים ושחרורם נוכל להבין בעצם שהשליטה בהחזקת אותם שרירים בעת החרדה נמצאת אצלנו. היא אומנם חבויה עמוק בין נבכי תת המודע, אך כעת כשאנו מתורגלים בה, נאפשר לעצמנו "להשתלט" עליה ונזכור כי המוח האנושי הקסום ייקח אותנו בדיוק לאן שנרצה, הוא ינדוד בדמיוננו, בעיקר אם מדובר בחוויה לא נעימה שכבר חווינו בעבר (פוסט טראומה) וכל מזכרת קטנה, מראה או צליל יקפיצו בתוכנו את גלי החרדה. נתחיל בהבנה שהשליטה נמצאת בידנו, ראשית מכוחנו הטבעי והראשוני ביותר לנשום.

תרגיל נוסף הוא תרגיל מציאת הסנטר (center). לכולנו יש עמוד שדרה חזק, איתן ויציב, אך בעת חרדה, הוא אחד מאותם החלקים בגופינו שאינם מורגשים דיו. על מנת לחזק את הקשר עם עמוד השדרה שלנו, נעצום עיניים בישיבה זקופה על כיסא ונדמיין שקו צהוב חוצה את גופינו לשניים מבסיס עצם הזנב ועד לקצה ראשינו. הקו הזה הוא קו האמצע, הוא הבסיס האיתן שמחזיק אותנו. לאחר שתראו בבירור את קו האמצע הצהוב, דמיינו שקרן אור מתחילה לעלות מבסיס עצם הזנב בספירלה מעגלית, היא עוטפת את קו האמצע הצהוב שלנו, ומתחילה לאט לאט לטפס במורד קו הסנטר, עד שהיא מגיעה אל ראשינו, משם, שוב אותה קרן אור לבנה מתחילה לרדת למטה, ושוב בסירקולציה מעגלית, ספירלה אשר עוטפת את עמוד השדרה. מומלץ לתרגל כמה פעמים ביום, יש המתרגלים זאת בעיניים פקוחות.


יש להדגיש כי דימיון מודרך הינו טכניקה מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.



פרחי באך להתפרצויות זעם

התקפי זעם מתפרצים אצל ילדים שונים בגילאים שונים, בתקופות שונות ועל רקע התנהגותי/חברתי שונה. לא משנה מתי ההתקף בוחר להתפרץ, אנו ההורים חשים מתוסכלים, לעיתים חסרי אונים, נלחמים בכוח בהתפרצות של כעס, בכי והשתוללות, מתוך תחושה טוטאלית של אובדן שליטה. מי מאבד שליטה יותר, אנחנו או הילד? על התמודדות עם התפרצויות זעם על פי הגישה ההוליסטית בשילוב כלי דמיון מודרך ותמציות פרחי באך. התקף זעם עשוי לפקוד את ילדינו החל מגיל שנה, שנה וחצי ואצל רוב הילדים, התקף הזעם מתפרץ, כשהילד מבין שההורה או מבוגר אחר, אומר להם לא. גיל המרד על פי ההגדרות המילוניות מתחיל בסביבות גיל שנתיים, אך כאמא אוכל להעיד שהוא פוקד את חיינו קודם לכן. התקף זעם, יעידו הורים רבים הוא קודם כל מבהיל ואחר כך מחריד. על ההורה להישאר עבור הילד בשליטה מלאה, שלא נאמר בוגרת. לשלוט בתדהמתו ובזעמו, בזמן שידיים ורגליים קטנטנות נשלחות בזעם רב לאוויר.

בואו נתחיל מנקודת ההנחה שהפעוט שלנו אינו מבוגר קטן, והוא לבטח לא עושה לנו דווקא (לפחות לא בהתחלה), הוא מנסה להביע את תחושותיו וכעסיו, לכן חשוב שנביע גם אנו את תחושתנו וכעסנו אנו. במידה והחלטנו על גישה מסוימת, נדבוק בה כדי שילדינו לא ילמד שהתקף הזעם הוא נשק טוב, שאנו יכולים לשנות את דעתנו מאסור למותר, כך נקטין את הסיכויים שהילד ישתמש שוב ושוב בכוחות "ההתקף". שיטה נוספת ואף מוצלחת להרגעת ילד אשר נשאב אל תוף התקף זועם היא הסחת דעה מידיית - 'כשתירגע נדבר!' או שתוכלו להציע הבטחה, תחליף או פתרון שעשוי להוציא אותו מן ההתקף באופן מיידי".

אם הילד מתקשה דיו ועבר את גבול רבע שעת הבכי והזעם המתפרץ לכל עבר, הרימו אותו על ידיכם ואמרו לו שאתם רואים שקשה לו ומכאן הציעו את הפתרון המידי – כמו בחירה במשחק משותף. במידה וההתקף אינו עובר, הילד משתולל ואינו רוצה שייגעו או שיתקרבו אליו, הניחו לו לנפשו ותנו לו לעבור את ההתקף, כידוע זה לנו כמו קריעת ים סוף, אך זה בדרך כלל עובר בשלום.

הרבה מאוד הורים מוצאים את עצמם מבוישים בסופר, בקופת החולים, ביציאה מגן הילדים כשהורי הילדים האחרים נועצים בהם מבט בוחן, בעוד ילדם החליט ללקות בהתקף זעם מחריד. רוב ההורים לצערנו, יעשו הכל על מנת להפסיק את ההתקף ויתנו לילד את שביקש, את מה שסירבו לו בראשונה. חלקם יציעו ממתק נחמד, מרגיע ובעיקר משתיק. אביטל מצידה מציעה להורים להבין שמעשהו של הילד אינו חריג, אלא אופייני ביותר לילדים בני גילו. זה אכן מעשה שאינו נעים לעין, שלא נדבר על צווחות אימים והשתטחויות על כל רצפה שהיא, ובכל זאת על ההורים לקחת את הילד אל פינה שקטה, צדדית ומרוחקת, לתת לו לעבור את ההתקף שלו, בעודם עומדים על המשמר שלא לשנות את דעתם ובעיקר לא לרצות את הילד. ידוע כי ילדים החל מגיל שנה, שנה וחצי לומדים להשתמש בידיהם בחוזקה ולבטא את כעסם גם בעזרת מכות. עם אותם ילדים, ממליצה אביטל להחזיק חזק פיזית ולא לאפשר להם להכות.

כדי שההורה לא יילחץ מאלמנט הבושה או מתופעת הילד ההיסטרי שנקלע אל טירוף מערכות כמעט בדיוני, חשוב שהוא יזכור כי בעודו לחוץ הוא אינו יכול להוות גורם מרגיע עבור הילד, שנמצא בעצמו במשבר. על ההורה לשדר רוגע, לתמוך בילד ולהיות נוכח שם בשבילו.
כמו כן, הורים רבים נוטים לאיים - אם לא תאכל יבוא שוטר, אם לא תסיים לא נלך לפארק ובעיקר – אם תמשיך להתנהג כך אני אקח לך את הקרטיב, או שנחזור הביתה. מי באמת מיישם?

איום חייב להתבטא במעשה, זהו חלק מן העקביות שילדים זקוקים לה! ברגע שהורה מאיים הוא נותן לילד את ההזדמנות לתקן את צורת ההתנהגות שלו או את המעשה שעשה, לכן אם אתם כבר מאיימים הקפידו שלא לשכוח גם לקיים. ולסיכום חשוב שנזכור כי ילדים נוטים להתקפי זעם כחלק מתהליך התפתחותם הרגיל, אל תתביישו כי ההתקף לא מבקר רק בביתכם. תנו לילד לעבור אותו, הציעו חיבוק, תמיכה רגשית, הסיחו את דעתו והציעו אלטרנטיבה מיידית והכי חשוב זכרו כי כמו כל דבר בחיים, גם זה עובר.
רשימת תמציות לעבודה עם התפרצויות זעם:
Cherry plum
Impatiens
Aspen
Pine
Holly


פרחי באך הינם  מתוך עולם הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
 

 

דיכאון חורף? לא בבית ספרנו

מדוע אנחנו דיכאוניים יותר בחורף? הגשם יורד, מכסה ומציף אותנו, מעורר רגשות כבדים. חשוך, אפור ונטול צבעוניות של ממש. לאן נעלמה השמש וכיצד נחזיר אותה אל חיינו?

 

ראשית בואו נבחין בין דיכאון קליני לבין דיכאון חורף, המכונה בספרות המקצועית Seasonal Affective Disorder ובראשי תיבות הולמים ועצובים למדי: SAD. דיכאון חורף בצורתו החריפה, יכול להיחשב כהפרעה נפשית, שפורצת בסתיו או בתחילת החורף, וקשורה להתקצרות היום ולירידה ניכרת של אור השמש. אז מכאן עלינו להבין כי בחורף כולנו דיכאוניים? בואו נבהיר את המצב.

 

דיכאון חורף רגיל, מורגש בצורה חריפה בבוקר והולך ופוחת לעת ערב, בדיכאון חורף הבקרים אינם קלים אמנם, אך התחושה משתפרת לקראת הצהרים במיוחד בימים בהירים, והולכת ומתחזקת שוב לעת ערב, כשהחשיכה המוקדמת והקור מעצימים את תחושות הדיכאון והנטייה היא להסתגר במיטה בחוסר מוטיבציה.

 

מי שנמצא בסיכון גבוה יחסית אלו הם אנשים הנוטים לדיכאון, לפסיביות ולהתנהגות תלותית ורגרסיבית. הם עלולים למצוא את עצמם נסוגים להתנהגות מסתגרת ובמעגל קסמים שלילי, דהיינו להתדרדר לדפוסים הפתולוגים שלהם. אנשים בעלי נטיות להתמכרויות עלולים לפנות אל השימוש באלכוהול או בתרופות שיוצרות מעגלי תלות ורגרסיה, אשר מחריפים וחורגים מתחום התסמונת העונתית. לאנשים אלו רצוי לפנות לייעוץ מקצועי מתחום הפסיכותרפיה, שיוכל לחלצם מגלישה אל מצבים קשים.

 

נשים ואנשים צעירים חשופים יותר לדיכאון חורף שמתבטא ברמות עוצמה שונות ובישראל סובלים ממנו כמאה אלף אנשים. הבשורה הטובה היא שדיכאון חורף הוא לא גזרה משמיים. ניתן למנוע אותו או לחילופין להתמודד עם הגעתו על ידי שילוב תזונה שמתאימה ביותר לחורף, שתפקידה להגן על מצב הרוח ולשחרר סרוטונין במוח.

הסרוטונין הוא חומר שנמצא ברקמות רבות בגוף, במיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. הוא גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השריר החלק במעי, ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח. בקיצור ובשפה קלה יותר, הסרוטונין פועל במערכות שונות החל ממערכת האחראית על תיאבון והנאה מינית, דרך מערכת שיכוך כאב. לענייננו, יש רופאים הסבורים כי שיבוש במאזן הסרוטונין במערכת העצבים עשוי לגרום למגוון מחלות, כמו דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, מיגרנה ועוד. פחמימות מורכבות, מזון חם, חלב חם, מעט שומן וגם סוכרים פשוטים יצליחו לשחרר סרוטונין. קדרות, בישול איטי, חמין, דייסת קוואקר ושוקו חם הם דוגמאות נפלאות למזון חורפי קלאסי שהוא חם ועשיר בפחמימות מורכבות.

 

אם כן קיים ערך לתזונה מתאימה אך שאינה מכבידה (תלוי איך אתם מכינים את החמין שלכם), לחשיפה מרובה לאור ולשמש ולפעילות גופנית סדירה המעוגנת בסדר יום קבוע. גם פעילות חברתית ומנטאלית אקטיבית, כמו קריאה וכתיבה אשר עדיפים על רביצה בחוסר מעש מול הטלוויזיה. יציאה לבילוי וסתם הליכה נמרצת באוויר הצח, יכולים להיות אמצעים יעילים להתמודדות עם הנטייה להסתגר.

 

גם מן הצד ההוליסטי קורצות מגוון עצות שימושיות - קראו והפנימו:

 

אכלו ירקות כתומים ואדומים, ירקות טריים – שיש להוציא מהמקרר כשעה לפני ההכנה, כדי להשוותם לטמפרטורת החדר | אכלו פחמימות מורכבות, דהיינו, דייסת קוואקר עם קינמון, פסטה או סחלב חם | גם לתבלינים שמשלבים בבישול או בתה צמחים יש השפעה מחממת ומקטינת דיכאון כמו ציפורן, קינמון, רוזמרין, מוסקט פפריקה מתוקה וחריפה. ולא למי שסובל מלחץ דם גבוה | אל תוותרו על הליכת בוקר אפילו שקר. פעילות גופנית משחררת במוח אנדורפינים שהם חומרים משפרי מצב רוח. מכאן שכדאי גם לצאת לטבע, בקרו בחורשה, בחוף הים, אפילו עבודה בגינה מומלצת, דווקא כי החשיפה הקצרה לשמש, היא הסיבה העיקרית לדיכאון חורף ולכן מומלץ לשהות באור לפחות 20 דקות ביום | נצלו את הפסקת האוכל בעבודה לשהייה באור השמש, חנו מס' רחובות מרוחקים ממקום העבודה ולכו ברגל, פיתחו חלונות והציפו את הבית או מקום העבודה באור טבעי. לכו לטיפול מגע - עיסוי נחקר רבות בבתי חולים פסיכיאטריים בקרב חולי דיכאון ונמצא כמשפר מצב הרוח ומקטין תלות בתרופות. על אחת כמה וכמה בקרב דיכאון קל ודכדוך. ואם לא בא לכם שיגעו בכם כשקר ועוד קצת עצוב, טבלו באמבט עם שמנים ארומאטיים - שמן אשכולית, מיורן או נרולי הם המתאימים ביותר לטיפול ומניעה של דיכאון | אל תשכחו לשתף את בני זוגכם, או מישהו שקרוב אליכם בתחושות. חשוב שהסביבה הקרובה תהיה ערה למצב רוחכם ותוכל לתת תמיכה ולא תאפשר לכם לשקוע | פתחו את הבוקר במוסיקה, כזו שתגרום לכם לחייך ולרקד, אפילו אם זה מתחת לפוך, בשכיבה.

 

שיהיה לכם יום מלא באור
הטכניקות המוצגות הינן מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.
 

"...רגע מושלם כדי לתת ולקחת - ולא לפחד מהפחד"
  (איך פרחי באך עוזרים להתקפי חרדה)
 

כשקצב ליבכם מתגבר כך סתם פתאום ולא מהתרגשות מיוחדת, גלי הזיעה מצטברים על גופכם, לא נשכח רעידות, קוצר נשימה ותחושה כאילו העולם כולו ואנחנו יחד עומדים בעוד רגע להתעלף, הכאבים בחזה לא פוסחים עליכם, כמו גם תחושת המחנק, כאבי בטן עזים, סחרחורות או בחילה. שלא נדבר על המחשבות המתרוצצות שמאיימות במילים של מוות, שיגעון מול צמרמורות לא נעימות, הרי שבהתקף חרדה עסקינן.

 

אם חשתם את אחד מן הסימפטומים הלא כל כך נעימים האלה, קיים סיכוי נורמאלי שהתקף חרדה איכותי של  ממש עבר עליכם. ניסיתם לתקוף את ההתקף חזרה, לשלוט מתוך פחד מאיבוד השליטה עצמו, לשנות הרגלי אכילה, לפרק את המתח בעזרת פעילות ספורטיבית, להפסיק לעשן? לקרוא ספר טוב, להיכנס אל תוך מסע של מדיטציה? כל אלה ועוד רבים וטובים נהדרים מאין כמוהם, אך הטיפול המוכח והיעיל ביותר בחרדה ומגוון התקפיה הוא טיפול שיחתי משולב בפרחי באך. תכירו את התמצית המובילה - cherry plum. באך טען בכתביו הרבים שיש לטפל באדם ולא במחלה, וזו בהחלט אמירה של זו התמצית

פריחת עץ הדובדבן מתרחשת ברגע וגם נעלמת ברגע וכך גם התמצית מתקשרת לטיפוס אשר רוצה בשליטה בכל מאודו אך חושש מאוד לאבד אותה. המרחק בין שני קצוות הציר דקיק ומסוכן בדיוק כהתקף חרדה. כשאנו נמצאים בתדר של פריק קונטרול אנו בעצם מחזיקים בפחד ולא ממש רוצים לפגוש אותו, כשאנו מפוצצים ומשחררים שליטה, אנו עוברים בקיצוניות לקצה האחר של איבוד השליטה עד לכדי התמוטטות עצבים (המקרים הקשים ביותר).

 

באך טען שהתקף חרדה בעצם פוגש את האדם אשר נמצא כל הזמן על הציר הנ"ל, לכן כשההתקף מופיע הוא פוגש את האדם בספונטאניות וללא הודעה מוקדמת. לאחר החוויה שללא כל ספק הינה טראומטית, מופיע הפחד מהפחד, אותו אנו מזהים כפחד, נמנעים מלשוב למקום הנוכחי ואף נמנעים מסיטואציות אשר יכולות לעורר את הפחד. בעצם הפחד מהפחד הוא אשר מעורר את שרשרת ההתקפים שנולדת לאחר ההתקף הראשון. דמיינו לעצמכם שאתם מנסים לברוח ממשהו והוא כל הזמן ממשיך ותוקף אתכם, פאניקה או מה?

 

חמישה אחוזים מכל בני האדם סובלים לפחות מהתקף חרדה אחד במהלך שנות חייהם. נשים מועדות ללקות בהתקף חרדה פי שניים מגברים. הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. מובן שישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים.

הערכות סטטיסטיות מדווחות על שכ 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמאלית כהפרעת חרדה, ובין אם קיימת כחלק מהחוויה האנושית. למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ומסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי.

 

התמצית של ה - cherry plum תאסוף את האדם ותחזיר אותה חזרה למרכז כאשר מדובר במקרים של איבוד שליטה, ואילו במקרים של החזקת שליטה (פריק קונטרול) התמצית תעורר ריאקציה הפוכה תשחרר את השליטה המודחקת, ואילו האדם עלול לחוות לראשונה בחייו את הפחד, ממנו הוא כה חושש. הפסיכותרפיסט אשר יטפל באמצעות ה - cherry plum יתמוך בתמציות נוספות אשר מאזנות את הפחד הבסיסי ואת תדרי החרדה השונים, בהתאם לאופיו האישי והרקע האישיותי של האדם (בעיקר מעגלי השפעה קרובים ביותר). 

 

אז שלא נפחד יותר מהפחד? בתפיסה המערבית הפחד הוא רגש אשר נשפט לרעה ואף מסמל חולשה אנושית, ניתובי הפחד יעוררו בנו רגשות של כעס, חוזק, אלימות וכעס. התחברו לגישה ההוליסטית, טפלו באדם ולא במחלה, הרי הינה סימפטום של החזקת/איבוד שליטה (לדוגמה מיגרנות - כשהגוף נמצא דרוך ובהחזקה הוא ימצא את דרכו להשתחרר בצורה מבוקרת ונדע בדיוק מתי הן מגיעות (מיגרנות/אלרגיות/תסמונת קדם וסתית), כך נאפשר לפחד לגיטימציה - הרי מגיע לו להיות.

הטכניקות המוצגות הינן מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.

על פחדים ומספרים- איך נומרולוגיה עוזרת בזיהוי פחדים ומיגורם
נומרולוגיה היא תורת המספרים ("נומרו" – מספר, "לוגיה" – תורה) אשר חוקרת את עומקי היקום בכלל ועומקי תודעת האדם בפרט על-ידי הבנת התדר האנרגטי הטמון בכל מספר. את המספרים מחשבים מתוך תאריך הלידה והשם המלא של האדם. לכל מספר תכונות משלו, כל מספר מספק מידע מדויק בתחומים שונים: אופי האדם, צרכיו, תשוקותיו, ייעודו ועולמו הרגשי,  כולל פחדיו.

על הפחדים של  המין  האנושי  כתבו  ויכתבו  הרבה. למה  בחרתי  להתמקד  בפחדים  בכתבה  זו? מסיבה פשוטה: פחד אופייני לכל האנשים בלי יוצא מן הכלל ואנחנו מתעסקים בסוגים שונים של פחד על בסיס יומיומי. לא  מדובר בפחד  ששומר עלינו ומונע  מאיתנו להיקלע לסכנה. נקרא  לזה  זהירות ולא פחד. פחד, הוא  רגש  בסיסי  הפותח  קשת  רחבה  של  רגשות  כבדים  ולא  מאוזנים. פחד מונע  מאיתנו להתקדם, לממש את עצמנו, מונע שמחה, סיפוק ואושר. פחד גורם לתסכול, לכעס על העולם, לקנאה ולשנאה... ואם לא די בכך, לרוב אנחנו דוחקים את הפחד עמוק פנימה ומחביאים אותו תחת מסיכות, שריון ותירוצים. כל זה מביא למחלות, תאונות, התמכרויות וכד'.
וכאן מגיעה הנומרולוגיה – כלי מדויק לאבחון וייעוץ. ידוע  שצעד ראשון  לקראת  טיפול  בבעיה  היא  חשיפתה. אם נחשוף את הפחד ממנו נובעת הבעיה ונעלה אותה למודעות -  כבר יתחיל השינוי.  

איך זה מתבצע בנומרולוגיה? כפי שאמרנו, לכל אדם הרכב מספרים ייחודי משלו ולכל  מספר תכונות  מיוחדות  לו. בתור בני אנוש, אפילו הכי אמיצים מאיתנו, חווים פחד כלשהו. זה טבעי ותקין. החשוב הוא מה אנו עושים עם פחדינו.  על-פי תכונות המספר ניתן  לבודד את  הפחדים האופייניים לאדם ולהודות בהם, על מנת להוריד את שכבות ההסוואה הלא מועילות, להבין את הפחד ולהתחיל לטפל בו. הדיוק של נומרולוגיה נובע מידע אחיד ומוגדר של תכונות המספרים.
לצורך הדגמה, ניקח את המספר העיקרי של האדם המייצג את תמצית מהותו (חישוב של כל תאריך הלידה), למשל, מספר 1.
ובכן, הפחד הגדול של אדם עם מספר 1 זה להיות מובל על-ידי מישהו, שמא ישתלטו עליו והוא יצטרך להיות כפוף לסמכות כלשהי, שלא יצליח להבליט את המיוחדות שלו. צריך להבין שפחד הוא לא דבר רציונאלי ולכן נוצר פרדוקס: אדם נמצא בדיוק במקום בו הוא מפחד להיות.   אחת התכונות המרכזיות של מספר 1 היא להוביל. אך הוא מפחד מהשתלטות עליו על ידי מישהו אחר. איך זה ישפיע על מימוש המהות של האדם? בדרך כלל, ישנו תחום או אפילו כמה תחומים בהם האדם אינו חש בפחד ושם הוא מוציא לפועל את ההובלה שנמצאת בקוד נשמתו – בהצלחה ולסיפוקו (למשל, בתפקיד הניהולי במקום עבודתו). ייתכן ובתחום אחר, נניח בבית, בחיק משפחתו, הפחד מהשתלטות אשר מודחק מהילדות והפך להיות דפוס התנהגות, מביא את האדם למצב בו הוא מונהג, מובל, מושתק ואף תלותי באשתו/אמו/אביו. אותו אדם, במצבים נוספים, לדוגמה במפגש עם אנשים זרים, מאפשר לאותו פחד מפני השתלטות או אי-יכולת להיראות מיוחד/מוביל, לגרום לאדם לנהוג בחוסר טקט, בוטות ואף תוקפנות. כך או כך, הפחד יביא לצמצם ואף חסימה מוחלטת של יכולתו של האדם להנהיג, כלומר לממש את ייעודו!
ככלי אבחון ויעוץ, נומרולוגיה תתייחס לכל המצבים הנ"ל: איפה, למה ואיך האדם הולך בדרך הנכונה, מה ולמה מפריע לו ללכת בדרך זאת תמיד. ניתן לסקור ולהבין את השפעתן של סביבות שונות אשר מיוצגות במספרים נוספים במפה הנומרולוגית. לבסוף, אינטגרציה של סך כל הנתונים  מאפשרת למצוא דרכי שינוי של הדפוסים, התעלות ו/או המרת הפחד. בדוגמה עם מספר 1, כחלק מהאפשרויות, נמליץ על הגברת העצמאות והאחריות על כל מעשיו באופן מודע, זיהוי הפחד במצבים שונים והמרתו ושחרורו בהתאם להכרה בחיבור פנימי עמוק במצבים בהם האדם נמצא בדרכו המיועדת.
בהסתכלות הרוחנית, פחד נובע מהיפרדות ונבדלות מהמקור הנשמתי. במילים אחרות, אדם מאבד את חיבורו לאמת הפנימית שלו ומהדרך לה התחייבה נשמתו בגלגול הנוכחי. בעזרת הבנת המספרים המרכיבים את מהותו וייעודו של האדם, ניתן לחבר אותו חזרה למקור ולאמת, כך שיוכל לזהות את הדרך הנכונה לו ובמקום הפחד, לחוות הנאה, שמחה וסיפוק בהיבטים שונים בחיים.
נומרולוגיה הינה מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית. 

כותבת: ינה שבות MA, נומרולוגית בכירה


התמודדות עם לחצים בתקופות של טלטלה ומשבר
לפי שיטת יהודית עמרה
מתוך הרצאה לארגון עסקי בתקופת הקורונה
 
מה זה משבר? כל היצורים החיים מחפשים יציבות, וחווים שינוי כמסוכן ואפילו  כחרדה קיומית. למרות הצורך ביציבות של כל אורגניזם חי ושל בני אנוש בפרט, אנחנו חיים בעולם דינמי, המשתנה תדיר, אולם על פי רוב השינוי הוא תזוזה עדינה, שבתוכה אנו מצליחים לשמר את אשליית היציבות. בגלל שרובנו משייכים את היציבות למשהו שנמצא מחוצה לנו – בעולם החיצוני, אנחנו חווים שינוי חיצוני, בפרט קיצוני כזה שמתרחש כיום, כשבר ביציבות, ולכן כטלטלה אדירה שיוצרת שבר גם בתוכנו – במערכת ההגנות הנפשיות, ומחברת אותנו לחוויית הכאוס וההתפרקות – שתמיד שוכנת בתוכנו.
ככל שנצליח להתחבר לכוחות שלנו – ונתחיל להרגיש מי אנחנו ומה אנחנו שווים ומה הייחודיות שלנו, נוכל יותר ויותר למצוא את היציבות שלנו בתוך הדינמיות של העולם ולפעול בצורה נכונה יותר בזמן משברים.
ההרצאה הזאת תתחלק לשני חלקים – ושניהם ינסו לקדם אותנו לכיוון הזה, של התמודדות פנימית נכונה עם המשבר הזה, ומשברים בכלל, שמתוכה נוכל לחוות יותר רוגע וביטחון ואפילו צמיחה והתחזקות פנימית.
החלק הראשון – הוא חלק של ידע, של הבנה  - ועבורו מה שנדרש זה ראש מאוד פתוח והקשבה מתוך הלב ופחות מתוך השכל. תנסו לא לשפוט ולא להחליט אם זה נכון או לא. פשוט תהיו בנוכחות איתי, ואחר כך תוכלו להחליט אם זה  מתאים לכם או לא.
והחלק השני הוא חלק פרקטי יותר שנותן כלים. עכשיו – יש היום המון כלים בעולם, אבל חשוב להבין שיעילות של כלי תלויה ב'האם' אנו יודעים להפעיל אותו. למשל פטיש: אפשר לשבור איתו את הקיר, אפשר לדפוק בעזרתו מסמר. זה אותו כלי, אבל אם לא נדע למה אנחנו בוחרים דווקא בכלי הזה, ואיך כדאי להשתמש בו – הכלי לא יעזור לנו.
נתחיל מזה שכשאנו בסטרס הנטייה הטבעית היא לעשות ההיפך ממה שבריא לנו,
למשל: להכנע לג'אנק-פוד, להזניח את הספורט, לעשן או לשתות יותר, לישון פחות טוב, להתמסר לדאגות.
מדוע זה כך?
כשהדאגה מאוד גדולה אנחנו נבלעים בתוכה והדאגה צורכת המון משאבים וכך אין לנו מספיק לשמירה על עצמנו.
אשאל שאלה טפשית: מדוע אנחנו מאפשרים לזה לקרות ולא פשוט מפסיקים לדאוג?
קיימת בנו אשליה לא מודעת שלא לדאוג זאת התנהגות או מצב פנימי חסר אחריות. לכן אנחנו נאחזים בדאגה, כאילו שבכך שאנחנו דואגים אנו מתנהגים באחריות, או לוקחים אחריות על המצב.
אולם האמת היא הפוכה בדיוק.
הלחץ והדאגה גורמים:

  1. לכל ההתנהגויות הלא נכונות. (למשל: סיכון עצמי בהדבקה על מנת לרכוש נייר טואלט – שאין לו שום קשר למה שקורה במציאות, לעומת זאת יש לו קשר הדוק לחרדות ולפחדים שלנו).
  2. מתישים אותנו, כך שכשמגיע הרגע בו כן אפשר לפעול, אנחנו נטולי כוחות.

כלומר – כשהדאגה מכלה אותנו האפשרות שלנו לכוון את עצמנו בצורה נכונה פוחתת.
איך אנחנו יכולים להפוך את המצב ולהגיע לכך שנוכל לקחת אחריות נכונה על המצב, או, מדויק יותר – על עצמנו בתוך המצב?
אתייחס לשני דברים עיקריים:

  1. השליטה

קודם כל אנחנו צריכים ללמוד להבדיל בין מה שלא בשליטתנו למה שכן בשליטתנו. ולקבל את זה שתמיד יהיו דברים בעולם שהם מחוץ לשליטתנו – זו דרך העולם. מאוד חשוב להבין את זה ולא לבזבז כוחות בנסיון להלחם בדברים אלו, כי זה מאבק שנועד מראש לכשלון.
ההבחנה הזו מאוד לא פשוטה.
היא מסובכת במיוחד במשברים, השינוי הקיצוני הוא כה מפחיד, שמיד עולה בנו הצורך בהפעלת שליטה, בכל האמצעים, על מנת להשיב את הסדר על כנו, ולא לחוות יותר את פחד המוות והחרדה הקיומית, שהכאוס מציף. ואז בתוך הדבר הזה לשחרר שליטה חיצונית, ברור שזה מאוד מסובך. אבל זה המפתח.
 
כשאנחנו מצליחים להפריד בין מה שבשליטתנו ומה שלא, אנו מחזקים את הגבולות שלנו.
חיזוק הגבולות מקנה תחושת ביטחון ורוגע.
מתוך התחושה הזו אנו יכולים לפעול בצורה מדויקת יותר.
בתוך הסטרס הזה שנמצא סביבנו כרגע, נדרשת  בדיקה תמידית, מה ממה שקורה הוא בתחום השפעתי כרגע. מה שלא – לשאוף מיד להפסיק להתעסק בו, זה מכלה לנו משאבים שאנחנו צריכים מאוד עבור מה שכן בהשפעתנו.
איך נעשה את זה: אחת הדרכים היא לעשות "רשימת דאגות וחרדות", כלומר להחזיק מחברת/דף זמינים וכל הזמן "לזרוק" על הדף את הדאגות, זה כבר קצת מנקה את הראש, ומשאיר לנו מרחב פנוי יותר, וברגע שיש לנו קצת זמן אנחנו עוברים על הרשימה ובודקים: מה שבתחום השפעתי כרגע – מסמנים בעיגול, מה שאולי יהיה בתחום השפעתי בעוד יומיים או שבוע או חודש, לרשום ברשימה נפרדת – של דברים עתידיים, מה שלא בשליטתי בכלל – לעשות עליו קו, למחוק מהרשימה.
נעשה דוגמא:
למשל: פחד מוות בגלל קורונה
יש קורונה בעולם – זה לא בשליטתי, מוחקים כי אין לנו מה לעשות עם זה. (כמו שאם יורד גשם זה לא בשליטתנו, אנחנו רק יכולים להחליט אם לקחת מטריה).
דאגה לבריאות שלנו – מסמנים בעיגול – יש לנו הרבה מה לעשות עם זה בשביל לשפר את רמת הבריאות הכללית ואת מערכת החיסון – אתן כלים לזה בהמשך.
מניעת הדבקה והדבקות – יש מה לעשות עם זה: להשמע להנחיות של שמירת מרחק, שטיפת ידיים וכו.
מה הבעיה אם אנחנו לא יוצרים את ההפרדה: מתוך הפחד מוות למשל נרוץ להתגודד בסופר בשביל לצבור מצרכים שיקנו לנו תחושת ביטחון הגנתית, עם עוד מאות אנשים – זאת התנהגות שרק מסכנת אותנו – כלומר הפחד, אם אנחנו לא יודעים איך לעבוד איתו יניע אותנו לפעולה חסרת הגיון.
עוד דוגמה:
חרדה כלכלית
אין עבודה כרגע/יש פחות עבודה/אין ודאות שתהיה עבודה – לא בשליטתנו בשלב זה (אולי יהיה אחר כך).
דאגה לחשבון הבנק – יש בזה חלק שבידיים שלנו: פנייה לערוצים הנכונים שיכולים לעזור במצב הכלכלי כרגע – למשל פנייה לבנקים להקפיא הלוואות//תשלומים.
למשל: קצת לחסוך ולא להכנס להוצאות מיותרות כרגע.
בעצם כשאנו מצליחים להבחין בין מה שבשליטתנו ולא בשליטתנו אנו מפסיקים להיות "מגיבים פסיביים" לעולם – ומתחילים להיות מכוונים. כלומר, באופן מטאפורי, במקום להיות עלה נידף שעף עם הרוח אנחנו מתחילים להצמיח שורש. זה מעבר מקורבנות – מצב שהעולם עושה לי ואני מגיב, לאחריות – להסכים לראות את המציאות ולבחור להתמודד כמיטב יכולתי.
המעשה שנעשה לפעמים יכול להיות אותו מעשה, עדיין הוא יניב תוצאות שונות, כי נעשה אותו ממקום אחר, מתחושה של חוזק ולא מתחושה של חולשה, ותנסו ותראו שזה יביא לתוצאות הרבה יותר טובות, בהרבה פחות בזבוז של כוחות.
ותראו שגם יופיעו מעצמם מעשים אחרים. כשנוריד מעצמנו את ההתעסקות במה שלא בידיים שלנו, נהיה יותר בנוכחות ובפניות רגשית ונוכל לראות יותר הזדמנויות (יותר חלקים שבידיים שלנו), למשל לנצל את התקופה להתעסק במשהו שבעומס החיים אנחנו לא מספיקים להגיע אליו, למשל לשמוע את ההרצאה הזאת – ולנסות לתרגל את הכלים שתקבלו פה, למשל להתחיל לכתוב/לצייר/כל דבר שרציתם ולא היה זמן. זה מצרך נדיר שמקבלים אותו היום ביד רחבה – כדאי לנצל אותו. אם לא ננצל אותו בגלל הדאגה, ואז כשנחזור לשגרה שוב נחווה את העומס והמחסור בזמן – אנחנו מפסידים מכל הכיוונים.
אני רוצה גם לדבר קצת על טיפול בילדים  בזמן הזה, ילדים מרגישים אם אנחנו בחוויה פנימית של התמודדות או אם אנחנו לגמרי "מתערבבים ומתערבלים" במצב, אז קודם כל הם יגיבו לרמת החרדה או הרוגע שלנו. ככל שאנחנו מצליחים להיות ברוגע, ועוד מעט נדבר על החלק השני שיעזור לנו, נוכל  ליצור עבורם קרקע יציבה יותר בתוך המצב הזה. וזה קודם כל על ידי גבולות – גבולות נותנים תחושת ביטחון, לכן להשתדל לא לוותר על הגבולות, במיוחד בזמן הזה. הוויתור יתן להם הנאה רגעית, אולם תחושה עמוקה ולא מודעת שהכל מתפרק – ואז נתחיל לראות התנהגויות של התפרקות, ואנחנו לא מבינים: "אתם מקבלים כל מה ששאתם רוצים – למה אתם מתנהגים ככה?"
 

  1. השכבות:

מה מקשה עלינו מאוד להבדיל בין שליטה חיצונית לשליטה פנימית – שנובעת, ועל זה אני ארחיב עכשיו – מהחיבור שלנו לעצמנו? מה שמקשה אלו השכבות שבתוכנו, שמוצפות בכל האירועים הלא נעימים שעברנו בחיים, וכיסינו ב"קוצים", בשכבות הגנה בשביל לא להרגיש את הקושי.
בדרך שבה אני עובדת אני מלמדת אנשים שצריך להרגיש את הדברים בשביל לרפא אותם. התרחקות מהרגש, שזה במידה רבה מה שהחברה מלמדת אותנו, מרחיקה אותנו מעצמנו, כי בשביל לא להרגיש את הכאב והחרדה אנחנו חייבים לייצר שכבות הגנה, השכבות מרחיקות אותנו מהכח שלנו: מהאותנטיות, מהיצירתיות, מהייחודיות שלנו, מהכשרונות המיוחדים לנו, מהאנושיות. בתוך משבר כל כך עמוק, אחד מהיתרונות הוא שהוא "שובר" את ההגנות. זמנים קשים מציפים רגשות קשים. ופה חשוב להבין שמה שצף זה מה שבתוכנו – ולאפשר לזה, לקחת את ההזדמנות להתחבר לזה – אם תתחברו לזה זה ינקה את עצמו. וזה ינקה דברים עמוקים יותר מתוכנו, כי כל הכאבים והחרדות קשורים גם לדברים עתיקים ועמוקים בתוכנו. זהו תהליך ניקוי השכבות – תהליך אינסופי ומשנה חיים.
מה נרגיש אם נתחבר לזה?
אנחנו נרגיש קודם כל את החלק המאוד עדין בתוכנו, שמפחד מהחיים, מההתמודדות – חשוב להבין שזה אוניברסלי. זה בתוך כל אחד.
אם אנחנו לא מוכנים להרגיש את זה, נכסה אותו, אבל הפחד ישאר בפנים, ויחכה להזדמנות הבאה – למשבר הבא בשביל לפרוץ החוצה.
אם נסכים, קודם כל נרגיש את החרדה שזה מעורר בנו – גם זה אוניברסלי, נרגיש אולי את הכעס, המרמור, התסכול – וכשניתן לזה להיפתח זה יתחיל להתנקות, זה כמו לפתוח אבצס ולתת למוגלה לצאת.
אז ברור שאי אפשר לעשות את זה כל הזמן, כי אנחנו צריכים גם להיות בעשייה אחרת, לעבוד או ללמוד, או לבשל, לטפל בילדים וכו.
אבל אני מציעה לכם – תקחו לכם חצי שעה ביום, תשבו ותדמיינו את החלק במצב הנוכחי שמכניס אתכם לחרדה הכי עמוקה, תנו לעצמכם להרגיש כמה שאתם קטנים אל מול ההתמודדות הענקית, כמה שאתם אבודים למול זה, כמו ילדים קטנים, כמה שאתם חרדים, שאתם מרגישים שהכל הולך להתפרק, ואז תנו לעצמכם להרגיש את הכאב או הכעס או העצב – מה שעולה מעצמו, ופשוט תהיו בזה. תנסו את זה ותראו שאחרי שבוע או שבועיים, חלקכם אולי אפילו מהפעם הראשונה, כבר תרגישו קצת הקלה, ולאט לאט זה יחזק אתכם – כי התוצאה תהיה חיבור יותר עמוק לעצמכם, שזה חיבור יותר עמוק לכוחות.
זה כמו לנקות את השמשה של הרכב. כשהשכבות מוצפות בכל הקושי והכאב שבתוכנו, זה כמו לראות את הכביש דרך שמשה מלוכלכת. כשאנחנו מנקים, נוכל לראות את המציאות בצורה יותר צלולה, ולכן לפעול בתוכה בצורה יותר מדויקת.
ואז המשמעות היא שהרחבנו את השליטה הנכונה במצב. וזה כאמור יתן לנו חוויה יותר משמעותית של רוגע ושליטה פנימית.
בואו נעבור עכשיו לעוד לכלים פרקטיים: אני אתן כמה, קחו בחשבון שלוקח הרבה מאוד זמן להטמיע "תוכנה" חדשה, אלו מכם שרוצים לנסות, צריכים לנסות שוב ושוב במשך חודשים. גם אם בהתחלה תצליחו רק קצת, כבר תוכלו להרגיש שיפור.
שמירה על בריאות, שגם משפיעה מאוד מאוד על החוסן הנפשי: אוכל בריא ספורט.
ספורט גם גורם למצב רוח טוב יותר, בגלל הפרשה של חומרים כימיים במח, וזה מגן נגד דכאון וחרדה – שמקושרים עם ירידה ביעילות מערכת החיסון.
 חשיפה לשמש – ויטמין D
לקום כשעה לפני בני הבית – למה? ראשית, כך אנחנו בסנכרון של האנרגיה האישית - הפנימית עם האנרגיה האוניברסלית, שנית, בשעה הזאת יש מעט מאוד גירויים, וכך יש לנו זמן שבו אנו לא צריכים מיד להתחיל להגיב לעולם החיצוני, אלא אנחנו יכולים לכוון את עצמנו מבפנים. זה מרחיב את השליטה הפנימית. אני ממליצה בשעה הזאת לעשות ספורט – לחצי שעה מיד כשקמים, ואז 10 דקות לעשות את התרגילים שכבר אלמד אתכם, ואז ב20 הדקות הנותרות לתכנן איך יראה היום שלכם – ולכתוב! את זה.
להפעיל חלקים במח שיותר מחוברים לחושים מאשר לקוגניציה – למחשבה, על ידי מוזיקה אהובה, ריחות מוכרים, צחוק (תכנים הומוריסטיים), במיוחד כשאתם עם הילדים, המשפחה, בשביל להרפות מהמתחים וליצור הרמוניה ונינוחות.
 
לסיכום:
להבדיל בין שליטה חיצונית לפנימית
לתת לעצמכם להרגיש, להתחבר לחרדה, לכאבים – לא לכסות
על ידי אלה, להתחיל להיות בשליטה יותר נכונה על החיים.
תשתמשו בכלים המעשיים
תתרגלו כמה שיותר – כל הדברים שלימדתי הם כמו שרירים שצריך לחזק. רק ההרצאה לא תעשה את השינוי.
תתרגלו, קחו אחריות על הדברים האלו – אם אתם רוצים ובוחרים לעשות זאת, ותראו שזה יביא אתכם לשינוי מאוד גדול.  
כל הזכויות שמורות למיכל ליבנה MA.
בתודה ליהודית עמרה, שהידע משנה החיים הזה הגיע אלי דרכה.
 המאמר נכתב בראייה הוליסטית.


פרחי באך לתמיכה בתהליכי היריון ולידה
פרחי באך הינן תמציות טבעיות המופקות מפרחים, אשר עוזרות מאוד בטיפול במגוון בעיות (החל מבעיות קשב וריכוז, לחוץ וחרדה, וכלה בדפוסים פסיכולוגיים כגון ריצוי, דפוס של זאב בודד וכדומה).
מכיוון שאלו תמציות טבעיות לגמרי, הן מאוד מתאימות לשימוש בהריון, אבל בואו ראשית נתחבר מעט להיסטוריה: ד"ר אדוארד באך הוא שהגה את הכנת התמציות, וסיפורו האישי מסמל בעיני תהליך של הריון ולידה. ד"ר באך נולד באנגליה של ראשית המאה שעברה. הוא היה רופא-אימונולוג והומיאופט. כשהיה בשנות השלושים לחייו התגלתה בגופו מחלה קשה וחשוכת מרפא המוכרת לנו היום כסרטן. הרופאים האריכו שקיצו קרב ושנותרו חודשים ספורים לחייו. בשורה זו לקחה את באך לקראת תהליך של שינוי - הוא עזב את לונדון ועבר לפרברים לבית כפרי ומקסים, זהו מרכז באך שאנו מכירים היום. ד"ר באך גם עזב את עבודתו כרופא ובחר להעביר את שארית חייו עם עצמו בשקט ושלווה.
 
וכאן מתחיל הסיפור שלנו: בשעת בוקר מוקדמת באך יוצא כהרגלו לטיול בגינתו שזורת הפרחים.
הוא קוטף פרח ומחזיקו על כף ידו כשלפתע הוא מרגיש עקצוץ על כף ידו, מה שמעורר את סקרנותו. מכאן יוצא באך  מחקר שהבסיס המדעי היחידי לו, הוא שמים משמרים אנרגיה (חוק פיזיקלי שהיה מוכח כבר בזמנו, עוד הרבה לפני תורת הקוואנטים של היום). הוא משער שמי הטל בהם שרה הפרח עם קטיפתו הם שגרמו לו להרגיש את אותו עקצוץ וכנראה שמדובר באנרגיה של הפרח. זהו בעצם שלב ההפריה ומכאן מתחיל ההיריון - הריון של רעיון חדש לגמרי ואפילו מעט הזוי לזמנו. בשלב זה באך קוטף את הפרחים הראשונים שהוא מוצא בסיבת ביתו, משרה אותם במים ומנסה ליטול את המים דרך הפה, למרוח על הגוף וכדומה.

כאילו במקרה שלושת הפרחים הראשונים שבאך מנסה על עצמו הם בדיוק הפרחים להם היה זקוק לתהליך היהריון:
MIMULUS- פרח אשר מטפל בפוביות (פחד ממשהו מוגדר למשל: גבהים, טיסות, עכבישים ועוד).
אם ניקח את זה להריון של באך אז יש כאן רעיון חדש שנשמע קצת הזוי ורחפני. איך אני הולך לקחת רעיון כזה כרופא ולדבר עליו? סיכוי גדול שיחשבו שנטרפה עלי דעתיבשלב זה גם קיימים אצל באך הפחדים שמלווים את המחלה והמוות הקרב. ואם נעבור בתפיסה הפסיכולוגית אל הריון אמיתי: כבר בתחילת ההיריון אנחנו מלוות בפחד מ... השינוי, ההיריון עצמו, תהליך הלידה, האימהות ועוד.

IMPATIENS- פרח אשר מטפל בחוסר סבלנות וסובלנות. הטיפוס מאד תזזיתי, מהיר, היפר, הרבה פעמים נמצא אותו דוהר בפול גז על ניוטרלזהו מצב של סטרס שמשליך גם על המינד בעומס מחשבות ואי שקט ומכאן גם על הפרעות שינה- באך היה זקוק לסבלנות לתהליך ההיריון של רעיונו החדש. הוא נזקק להמון אורך רוח לראות את רעיונו נולד.
גם אנחנו זקוקות להמון סבלנות (בעיקר בשלביו האחרונים של ההיריון) - סבלנות שתעזור לנו להיות בתוך תהליך ההיריון וליהנות מהדרך במקום לחיות בציפייה מורטת עצבים לרגע הלידה.

- CLEMATIS  פרח אשר מטפל ב"טיסנאות". ברמה האנרגטית הוא מוריד אנרגיה מהצ'אקרות האחרונות באזור הראש, לצ'אקרות התחתונות באזור הבטןברמת הטיפוס הוא מטפל ברחפן חסר התקנה שבאיכותו קיימת יכולת דמיון יוצאת דופן, אבל, אין מימוש ארצי. היות והוא מרחף בעולמות אחרים קשה לו לקחת את המחשבה וליצור ממנה משהו בר מימוש ברמה הארצית. כמובן שזו בדיוק הרכב התמצית לה באך היה זקוק בכדי להוריד את הרעיון שלו לרמה ארצית. ואנחנו ההריוניות זקוקות לה בשל העבודה האנרגטית שהיא עושה - ובעיקרה מורידה אנרגיה לבטן. היבט נוסף הוא כי לפעמים החששות והדאגות ייקחו אותנו למינד במקום לגוף ולרגש, שאלו הם המקומות היותר טבעיים לנו בכלל ובפרט בזמן היריון ולידה.

תמציות נוספות שעשויות לסייע לנו בתהליך ההיריון:
WALLNUT- תמצית שמטפלת בטיפוסים עם רגישות יותראז מיותר לציין שבעקבות שינויים הורמונליים ושינויים בכלל אנחנו רגישות יותר מתמיד בזמן ההיריון. התמצית כאילו אורזת אותנו בתוך עצמינו ובונה איזשהו גבול מגן בינינו לבין הסביבה. תמצית מאד נעימה ומומלצת מאד במצב של שינוי מכל סוג שהוא.

CRAB APPLE- תמצית אחת אך שימושים לה רבים: מטהרת את הגוף ואת הנפש ומכאן מתאימה לטיפול בכל מצב של זיהום פיזי קרי דלקות (למשל דלקות וגינליות ודלקות שתן שהינן שכיחות בזמן ההיריון), מחלות זיהומיות בהן הטיפול באנטיביוטיקה לא מומלץ בזמן ההיריון. תחושת לכלוך ברמה האנרגטית או ברמה הרגשית לאחר מפגש עם אנשים לא נעימים, ביקור בבית חולים, בית קברות ועוד. מתאימה גם לשימוש חיצוני, למשל בהחדרת טמפון ספוג בתמצית או במריחה על כל מקום בגוף, או באמבטיהברמה העמוקה התמצית מדברת על קבלה עצמית ואהבה עצמית. היא מנקה את הזבל הרגשי שאגרנו בבטן ומפגישה אותנו עם הדברים בהם אנחנו מתביישים (שהם לרוב אינפנטילים(.
במחקרים רבים, אפשר לראות שתי מולקולות של מים שנלקחות מאותו מקום מצולמות תחת עדשת מיקרוסקופ. ההבדל היחידי ביניהן הוא שלאחת אמרו "אני אוהב אותך" ואילו לשנייה אמרו "את מגעילה". שתי המולקולות נראות כמולקולות של חומרים שונים כשזו הראשונה בורקת כיהלום ואילו השנייה שחורה, סגורה וחסרת ברק.
אם ניקח את זה לגוף ונזכור שכ85% מגופינו מים, ואף בזמן ההיריון העובר שלנו שוחה במי השפיר, או אז נבין שכדאי מאד שנאהב את עצמינו כמה שיותר.

PINE- תמצית שמטפלת באשמה. אשמה היא אנרגיה שבתת המודע שלנו ממגנטת עונש. אנרגיה שלא רק שלא מקדמת שום מטרה בחיינו אלא אף מעכבת צמיחהאשמה זה משהו שמופיע בצורה מאד בולטת עם שלב ההורות, אבל כבר בהיריון חלקנו מרגישות מאד אשמות על ש... לא אכלנו מזון בריא, אכלנו יותר מדי, לא עשינו בדיקה כזו או אחרת, היינו פעילות מדי או פחות מדי ועוד.

 -RED CHESTNUT תמצית שמטפלת בדאגת יתר לאחר. מאד רלוונטית להורים המתחילים, אבל חלקנו מתחילות לפתח את הדאגנות הזו כבר בהיריון- הדאגה לעובראם ניקח את זה עמוק יותר נבין שהדאגה לאחר היא באמת הדאגה לעצמי- "מה יקרה לי אם יקרה משהו לעוברי", אנחנו בעצם מטפלים פה בפחד מאד שורשי הפחד לאבד שיכול לקחת אותנו למקומות מאד מגוננים ולא בריאים לנו ולילדים שלנו.

WHITE CHESTNUT- תמצית שתעזור לנו לנקות את הראש ממחשבות ומהמקום הזה היא רלוונטית מאד בזמן ההיריון.

ROCK WATER- תמצית שמטפלת בטיפוס "ההסתדרותי": שחי בתוך משבצת ומאד קשה לו להתגמש ו/או לחשוב מחוץ לקופסא.
 
תהליך ההיריון הוא תהליך שמצפה מאיתנו לגמישות, לא כל שכן ההורות שמגיעה לא הרבה אחריו.
גמישות מנטלית משרה גמישות פיזית וזה משהו שמאד נחוץ לנו בזמן ההיריון ובטח שבלידה.
 
תמציות שעשויות לסייע בתהליך הלידה:
WALNUT- אותה הזכרנו קודם.
IMPATIENS- גם היא הוזכרה כבר.
 -ROCK ROSEתמצית שמטפלת בפאניקה, היסטריה. תעזור לנו לאסוף את עצמינו בזמן הלידה.
ASPEN - תמצית שמטפלת בפחד וחרדה.
ELM- תמצית שמטפלת ברגעים החלשים של האנשים החזקים. מאד מתחברת לי לרגעי השבירה בתהליך הלידה, יכולה להתאים גם לרגעי השבירה בתהליך ההיריוןתמצית שמחברת ליכולות ואוספת.
 -CERATOתמצית שמחברת לקול הפנימי. השימוש הזה שלה מאד רלוונטי לתהליך ההיריון וגם לזמן שלפני הלידה כאשר אנו מתלבטות בנוגע ל... איפה כדאי ללדת, איך כדאי ללדת, אפידורל או לא, עם דולפינים או עם צבי ים...
אני מתחברת אליה גם בחדר הלידה מהמקום האוסף שלה. תמצית שנותנת סנטר.
SOB- תמצית שמטפלת בטראומה. מאד חשובה לזמן הלידה- לאם וגם לתינוק.
פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית. 

יעל בן ציוןמרצה בכירה במכללת הנות לפרחי באך, הדרכת הורים, הילינג, רייקי, פסיכותרפיה הוליסטית ועוד.




על ההבדל העצום והתפיסתי בין אמא לאבא
(קורס הכשרת מדריכי הורים)

האם מערכת היחסים וחלוקת התפקידים בין האב לאם שווים בכל בית, האם המרמור שעולה מצידן של הנשים אשר "לוקחות" לעצמן את עול הנטל ונושאות על גבן שקים של אחריות היא אשמתו של האב? בעידן שבו ההורות היא טריגר חינוכי, פסיכולוגי, משמעותי, בו אנו לומדים ומתנסים יחד עם ילדינו, מודדים מהי הורות טובה יותר, גם האבות השתחלו אל תוך הקטע ההורי בדומיננטיות יתר. חלקם אף חושקים בתפקיד האם. הורים רבים מוצאים עצמם מתחשבנים ומגלגלים חוטים של מלחמה - הגיע הזמן שנעצור!

 

כולנו יודעים לשים את האצבע על ההבדל הברור בין תפקיד האם לתפקיד האב. מדוע? חברה, הירארכיה, משפחה, סגנון חיים ובעיקר הבדלים תרבותיים. רוב המשפחות בימינו מורכבות מזוג, גבר ואישה, כשהאב הוא המפרנס העיקרי, הואילו האם היא זו שצוברת יותר "שעות גידול ילדים". כיום גם במשפחות בהם לשני ההורים קריירה, והם עובדים מחוץ לבית שעות רבות, עדיין האחראיות של גידול הילדים עומדת בעינה לצידה של האם. מעצבן? מעורר אנטגוניזם בבית, אותו הקטנטנים מזהים מבלי להניד עפעף.

 

נראה כי מי שנמצא יותר עם הילדים, גם זמין, בעצם יותר לילדים. בהרבה מאוד משפחות האם נתפסת כמבוגר האחראי אליו פונה הילד לגם בעתות מצוקה, בשל נוחות והתפיסה המצטיירת. ובכל זאת, כיום יש יותר ויותר משפחות בהן האב הוא כן דמות משמעותית בבית, הוא נוטל חלק פעיל במעורבות, בחינוך וגידול הילדים. האב שנמצא יותר שעות לבד עם הילדים, חייב לגבש עמדה בנושים של חינוך, גבולות, אופן בילוי וכדומה, ולא יכול להישאר מרוחק ולהטיל את כל אלה על האם. לכן מתעורר הצורך הכמעט קיומי ליצור הפרדה מלאכותית שתשמר תפקידים מסורתיים של גברים ונשים עבור הילדים ואילו רק בשל אילוצי המציאות.

 

אין צורך ליצור אבחנה בין תפקיד האם לתפקיד האב עבור הילדים. האבחנה נעשית כחלק מתהליך החברות שהילד עובר - הוא מתחיל לשייך לאבא את התפקידים החיצוניים, ולאם את התפקידים הפנימיים. 

האם אין מקום לבלבולים? מסתבר שלא, הרי שקירבה מולידה אינטימיות. אבות שצוברים "שעות ילדים"- יפתחו גם קירבה "נפשית". מדובר באינטימיות שמחזקת את הקשר. בסופו של דבר הילדים מרווחים עוד אדם קרוב להם, שמעורב בחייהם, שניתן לסמוך עליו, שמהווה מודל שאפשר לשאוף אליו.

 

המודרניזציה והתהליך שעוברות נשים, גרמו להתפתחות אישית ומקצועית. הן גרמו לכך שנשים החלו לתבוע שוויון זכויות שבא לידי ביטוי בכל התחומים, כולל ההורות. במשפחות רבות ישנן נשים קרייריסטיות, כך שגם כורח המציאות גורם לכך שנשים מאבדות את ההגמוניה על גידול הילד. לצד זה מתקיים תהליך הפוך, בו גברים מתחילים להיות יותר ויותר מעורבים. הם מונעים מתוך המקום שרוצה לקחת חלק משמעותי בחוויה. הרצון הזה של הגברים פוגש רצון דומה של הנשים, שחולמות על תהליך הקמת משפחה בו יהיה לבן זוגם חלק משמעותי, בהריון, בהכנה ללידה ובגידול הילדים.

 

אם כן, ההצלחה של מערכת יחסים שוויונית מובילה את הילדים לעשות אינטגרציה בין החלקים שמשויכים תרבותית לגבר לבין החלקים שמשויכים תרבותית לאישה. נולדת תפיסה חדשה שבה לבנים תהיה לגיטימציה להביע רגשות ולבנות תהיה לגיטימציה להפגין עוצמה ואסרטיביות. כמו כן המערכת המשפחתית תצא מושכרת: לא עוד התמרמרות של האישה על כך שהאב לא מעורב בגידול הילדים, מטלות היומיום ולא עוד אבות שאינם זוכים לחוות את האבהות במלוא העוצמה. קיימת הזדמנות לגברים ולנשים לעשות תיקון לתפקידים המסורתיים אותם הם ינקו, תפקידים שיצרו אבחנה שנוצרה כתוצאה מכורח המציאות אך לא בהכרח מכורח הביולוגיה.



העצמת ילדים

(קורס הכשרת מדריכי הורים)

איך אתה יכול לעשות לי את זה? נמאס לי מההתנהגות הזו, ילד טוב לא מתנהג כך, תלמד מאחיך – הוא יודע איך להתנהג, תמיד אתה חוזר על אותה ההתנהגות, תמיד אתה שוכח דברים, אתה כל כך בלגניסט, אל תהיה גועלי, תקשיב למה שאני אומרת לך, אל תכעיס אותי – הם רק חלק מועט של ביטויים מתוך עולם המושגים שלנו כהורים, ביטויים שלעיתים נשמעים כמו אלימות מילולית מובהקת, אשר מבקרים את ילדנו ובונים את תפיסת האישיות המובנת והמציאותית שלהם. כל אחד מאיתנו, הורה, משתמש לפחות בביטוי אחד מן הביטויים השליליים המוצגים לעיל, מתוך מגוון עשיר של סיבות, כמו הצורך האישי לבטא כעסים, הצורך לשחרר כעסים, פרפקציוניזם מובהק שדורש מילדנו להיות מושלמים כמעט כמונו, תחושת חוסר מימוש מתוך שאיפה שילדנו יגשים את חלומנו אנו, או שמא אלו זיכרונות ילדותנו אשר מבעבעים בתוכנו ומוציאים מאיתנו את דמות ההורים שלנו והתנהגותם שהייתה אז, עוד כשהיינו ילדים ידענו שלא נרצה להתנהג כמוהם לכשנתבגר, והנה המציאות מכה בנו ומציגה אותנו, אמא ואבא כועסים. אלו הן רק כמה סיבות שיכולות להוציא מאיתנו את הצורך להשתמש בביטויים שנראים פשוטים למדי, אך הם ללא כל ספק חסרי תקנה. הביקורת היא רק אלמנט חלקי אשר אחראי על בניית עולמו הערכי של הילד, הביקורת היא אשר מעוררת דימוי עצמי ירוד, חוסר ביטחון תוך שימת דגש על טעויות, בעיקר אלו שמגדירות את תפיסת עולמו של ילד, כמי שבדרך כלל: "ממש לא בסדר!".

העצמה אישית אצל ילדים הוא נושא חשוב מאוד המקנה בסיס להתפתחותם האישית ועיצובה לטווח הרחוק. אימהות רבות מספרות כי עם סיום יום עבודתן העייפות מכה בהן, יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. בימים קשים נראה שכל העומס הרגשי יוצא וזועק אל מול הילד מבלי שירצו להתכוון לכך. האנושיות עצמה תוקפת אותנו ומשליכה זעמים. אם נתבונן באישיותנו הבוגרת ונשאל את עצמנו האם אנו מסוגלים לשלוט ברגשותינו, לתקשר עם הסביבה, האם אנו פתוחים אליה ומוכנים לתרום, מוכנים לקבל ביקורת, מתוך הבנה שילדנו הוא ללא כל ספק השתקפות לראי חיינו. אם כהורים נתייחס לילדנו כאדם בוגר, אזי מלחמות ופרצי הילדותיות לא היו מוצאים את מקומם בין דרישתנו. מכאן שלא נצטרך כמודל לחיקוי, לשמור כפי שאנו עושים בדרך כלל, על הפגנת צדנו המשובח, ללא טעויות, ללא פאשלות, כהורים שמנסים רוב הזמן לשקף את הצד המושלם כחלק מן הצורך האנושי.

ילד שאינו מועצם עסוק כל הזמן בפגיעות האישית-חברתית שלו. לכן במקום שההורים יחפשו דרכים להטביע את הילד בעולם של ידע וחינוך כמו חוגים, הפעלות והעשרות למיניהן, עבדו על חיזוק הביטחון העצמי שלו, מה שיקנה לכם ולו, שקט פנימי. מעבר לפן הקוגניטיבי קיים הפן החברתי רגשי. על ההורים לדבוק בפן זה ומשם לחזק ולראות את הדברים החיוביים שהילד עושה במקום להתרכז כל הזמן ביכולותיו השליליות. הביטויים השליליים שאנו כה נוהגים להשתמש בהם משדרים אכזבה, הכיוון השלילי חונק את הילד, גורם לו לחוש שאנו מאוכזבים ממנו כל הזמן, זו הופכת להיות תפיסת עולמו. הורה שיש לו את היכולת האישית, וזה מאוד קשה, לחזק מעשים חיוביים, לחפש דווקא אותם ולא להתמקד בשלילי, יוכל להעצים את ילדו בדרך חכמה. למשל כשילד לא עושה את שיעורי הבית שלו על ההורה לא לומר מילה, וזה מאוד קשה ליישום עבור הורים רבים, אך כשהוא כן עושה את שיעורי הבית שלו, על ההורה להפגין שמחה".

גבולות הם כלי מבטיח אשר כרוך בכל עבודת ההורות שלנו. כל מה שנעשה כהורים חייב להיות מצוי במסגרת חכמה של גבולות שכמובן משלבת בתוכה אמפטיה, חום, אהבה ובמקומות שצריך, גם פינוק. עם הצבת הגבולות חשוב כי שני ההורים יחליטו על אותם גבולות זהים, שהרי דעות שונות של ההורים עשויות לבלבל את הילד ולתלות אותו באוויר הסוער. נראה כי לכל גיל יש דברים שהם רלוונטיים יותר מבחינת הדרך שאפשר להעצים את הילד. התפתחות תחושת הביטחון של ילד מתחילה מגיל אפס. חלק גדול מהכלים להעצמה מתאימים לכל גיל – חשוב כי בכל גיל יעשה יישום ספציפי לילד. אם כהורים נממש וניישם את חמשת הכללים המובילים להעצמה, אזי שדרכנו להעצים את ילדנו ובדרך גם את עצמנו אנו, נראית מבטיחה.

ראשית נעזור לילד להכיר את יכולותיו, נזהה אותם. גם לתינוק קטן יש יכולות שהוא מסוגל לבצע כמו גדילה מואצת, התפתחות ועשייה של דברים חדשים – בכל פעם כשתינוק עושה משהו חדש ההורה מתלהב עצם העשייה ובכך משפר את ביטחונו העצמי. מכאן שביטחונו העצמי של ילד עשוי להתעצב החל מגיל אפס ולנו כהורים, השפעה מוחלטת על כך. עבור אותו תינוק שלפתע הושיט את ידיו אל עבר המובייל, ההורה ייתן לו להבין ולהרגיש דרך מילות השיבוח שהנה מתקיים פה משהו חדש. כמובן שבגילאים מבוגרים יותר על משוב ההורים להיות מורכב ופרטני, מעבר לאמירות פשטניות כמו איזה יופי. עלינו לשלב במשוב תיאור פרטני ואובייקטיבי, אשר יסביר לילד את ההתנהגות הראויה והחיובית, שאותה אנו בוחרים להעצים. יש לתת משוב חיובי על המאמץ, על הדרך ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בכלל, שילוב בין משוב אובייקטיבי תיאורי לבין סובייקטיבי רגשי (אני גאה בך, כל הכבוד, מאוד מרגש אותי) הוא השילוב המנצח להעצמה. הילד מרוויח גם אהבה ותחושה טובים וגם לומד ומבין במה בדיוק מדובר (הדרך והתהליך שעשה). 



גמגום כבעיה רגשית
(הסתכלות הוליסטית והקשר בין גוף לנפש)


תופעת הגמגום נפוצה מאוד בקרב ילדים, אצל 75% מהם הגמגום יחלוף כשבא ואצל האחוז הנותר, הוא יישאר לגור, יהווה בעיה, יפעיל לחצים נפשיים וחברתיים ואף יעכב את התקדמותו האישית של הילד כאדם בוגר. על הגמגום מנקודת מבט הוליסטית, על חוסר האיזון בקרב מגמגמים ועל הטיפול הרגשי כשהילד עוד ילד והגמגום טרי וחם

תינוק לא נולד מגמגם, כפי שאינו נולד מדבר או מכיר את העולם הסובב אותו. הגמגום לרוב מאובחן כבעיה רגשית בקרב ילדים/מבוגרים שלא טופלו. לצערנו עד היום הגורם לתופעת הגמגום נותרה בגדר תעלומה, ההשערה היא שלגמגום יש כמה סיבות המערבבות תורשה ונוירופיזיולוגיה. הטענה המקצועית רווחת שלגמגום אין תרופה או מרפא, ועם השנים צצו להן כמה וכמה טכניקות טיפוליות אשר משפרות אם הגמגום, אך לא מעלימות אותו כליל. אם תבקשו מרופא הילדים שלכם הפניה לגורם אשר מטפל בגמגום, תגיעו היישר אל זרועותיהן הנאמנות של קלינאיות התקשורת. הן אשר יזהו את הגמגום, יאבחנו אותו וייתנו לילד ולהורה כלים וטכניקות ללמידה ותרגול שפתי, כמו הגייה נכונה, חזרה על צלילים בעיתיים ועוד. עבודת התרגול הינה נפלאה, חשובה ונהדרת, אך לרוב אינה פותרת את "הבעיה".
הגישה ההוליסטית מכוונת את המטפל לטפל באדם ולאו דווקא בבעיה, מכאן שגמגום לרוב יושב בהווייתו על בעיה רגשית כזו או אחרת, אותה יש לאבחן, לזהות, למגר ולפיכך לטפל עד סילוקה או הבניית כלים להתמודדות עמה.
עוד מימי משה רבנו, הגמגום סימן בוי גדול את כוחה של מילה, את משמעות הביטוי כחלק מהמהות האנושית והאישית שלנו. לרוב ילדים אשר סובלים מגמגום יסבלו באותה המידה גם מבעיית דימוי עצמי כזו או אחרת, שכן לחצי הסביבה והחברה שאינה מקבלת את הכשל השפתי, אף מלגלגת ולא תורמת במאומה להתמודדות עם המכשול, יהפכו את הטיפול ל"נורא".
אז איך תזהו גמגום? גמגום הוא דיבור שאינו רציף, בדרך כלל מקוטע שיכול לחזור כמה פעמים על אותה המילה באותו המשפט. אז נכון, לכל אחד מאתנו יש רגעים של גמגום, לכן כדאי להבחין בין גמגום התפתחותי שקורה כמעט אצל כל ילד לתקופה די קצרה, בין גמגום נרכש. הגמגום יכול להופיע לראשונה בגילאים שבין 6-2. הוא יכול להיעלם ואף לחזור בגיל מבוגר יותר, הסטטיסטיקה קובעת שאצל 75% מהילדים הוא חולף עם הרוח.
 
הרבה מאוד ילדים סובלים מגמגום שבא לידי ביטוי כחוסר שטף. מדובר בדיבור מרוח, מהיר, דיבור אשר חוזר על מילים, מסקל או מושך אותיות. הרבה הורים מכירים את: "א...א...א..." שמתפלקים לקטנטנים מבלי משים לב, ורק אחר כך הם מתחילים לשאת את דבריהם בשטף, כאילו ולא נתקעו כלל.
 
רמזור אדום
הבעיה מחייבת את תשומת ליבנו כאשר מתווספים לחוסר השטף הטבעי עוויות אשר מתבטא בפני הילד כקושי בדיבור, מיתרי הקול נשמעים סגורים, לעיתים גם היד או איבר אחר עשויים לזוז בזמן הדיבור ומופיעות תנועות לוואי שאינן מוכרות ואינן מתאימות כלל לילד. לא פעם נראה שילדים אשר מודעים לבעיית הגמגום עשויים להירתע מדיבור כלל, בשל לחצי הסביבה, הביקורת והשיפוטיות שסובבת אותם, ואז מתגלים ילדים שתקנים, נחבאים אל הכלים, מופנמים, שבחרו לעצמם בדרך שאינה הולמת אותם. מה קורה עם כל האנרגיה שנותרת בפנים? היא לרוב מוצאת לעצמה דרך להשתחרר, לרוב הדרכים אינן חיוביות, כמו התקפי זעם, התפרצויות, התקפי חרדה ועוד.
 
עבודה נפשית - רגשית
גמגום על רקע נפשי נובע מאירועים טראומטיים שונים, הקלילים שביניהם הם מעבר דירה, עזיבת הארץ, הולדת אח, מוות במשפחה ועד אירועים טראומטיים קשים יותר. הסברה הפסיכולוגית היא שהמגמגם מאבד בשעת הגמגום את השליטה על גופו, עולה פחד עז מאיבוד שליטה שנמצא לרוב בהחזקה, כשהשליטה מתפוררת, כך גם מתרופפים מיתרי הקול, הקול לעיתים מצטרד, מיתרי הקול כמו מנגנים בעצמם בקצב משלהם, האותיות מסתקלות האחת בשנייה וכל אזור הפה והגרון, המקור הראשון והחזק ביותר לביטוי האישי שלנו, מתערער. בעבודתי עם תמציות פרחי הבאך, התגלתה חוויה טיפולית מאזנת. התמציות אשר נבחרו לתהליכים (כמובן עם אדפטציה אישית לכל מטופל), עזרו למטופל להתחבר אל התדר האנרגטי אשר נמצא אצלו בחוסר ואף הצליחו ליצור עבודה תהליכית מדהימה. כפי שנאמר – העבודה עם ומול האדם, כמי שנודד על הציר שבין שליטה לחוסר שליטה, יש ראשית מן הצורך לאזן את המקום החלש, לחזק ולהרים את הביטחון והדימוי העצמי, להפחית את הרעש והסטרס הפנימי שמייצרת החוויה כולה והכי חשוב – לאפשר התבוננות קסומה פנימה (לגלות שזה בכלל לא "נורא").
 
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו כי גמגום שאינו מטופל בזמן יכול להתפרש בגילאים מאוחרים יותר כבדידות, כהרגשת ניכור ואי שייכות ובעיקר פגיעה בזהות הכבוד העצמי של האדם. הסטטיסטיקה קובעת כי גמגום שכיח פי שלושה אצל גברים.
כפי שכבר נאמר, כשמדובר בילדים בטווח גילאי שבין שנתיים שלוש הגמגום אינו מהווה מכשול. הבעיה צצה בגילאים קצת יותר גדולים כאשר החברה בה נמצא הילד, בודקת, מתקנת ומבקרת. על פי גבולות הכנות בעולמם של ילדים, החברה השופטת מעמידה ילדים קטנים במקום די מביך, בעודה מנדה את "הפגום" ואת "השונה".
כדי לאפשר לילדינו להגיע לעולם הלא קל הזה, בבגרות ועם כלים נכונים להתמודדות סבירה, כדאי ואף מומלץ לטפל. מעבר לעבודה עם קלינאיות תקשורת אני ממליצה בחום על טיפול רגשי, ובינתיים, הנה כמה כלים ראשוניים עבור ההורים החוששים, שבלעדיכם ורצונכם בעבודה האישית/רגשית התהליך לא יתרחש:
קחו מספר, סביר להניח שאתם לא סובלים שמתפרצים לדבריכם, אל תתפרצו לדברי הילד שלכם. הקשיבו לו בסבלנות ונסו לשקף עבורו את מה שסיפר. הדבר ייתן לו תחושה ברורה שהקשבתם לו. שנית, דברו נכון בעצמכם, אתם המודל הראשוני והחשוב ביותר לילדכם. למדו אותם שאתם מדברים נכון, חקיינות היא מילת הקסם, דברו נכון וילדכם ילמד לחקות אתכם, הוסיפו רוך ורגישות לדבריכם, מילה שנאמרת ברגש מעבירה מסר אחר – גם אם אתם לא אומרים דבר, מספיק שאתם מתנהגים אותו, אל תרימו גבה או תשדרו לילד שהוא עשה טעות בדבריו. החשוב ביותר – הימנעו מביקורת, אל תשפטו, אל תבקרו, אל תכנו את הילד בשמות ואך תאפשרו לאחים גדולים, חברים או מכרים לעשות זאת. אם הילד נמצא במסגרת בית ספרית, חשוב לשתף את המורה המחנך בתהליך, לבקש שלא להעמיד את הילד בפני חוויה לא נעימה בפרהסיה, כמו כן, עודדו את הילד כשהוא מצליח, תנו לו נקודות זכות על התקדמותו בתהליך, כפי שכבר נאמר, הדימוי העצמי מושפע מאוד מתהליכים כאלה ואחרים בחיי ילדינו, עוד לפני שתגדירו בעיה ותנסו לטפל בה בכוח, הביטו בילד ונסו לטפל בו – כאדם.


ההסתכלות בכתבה זו היא הוליסטית ללא בחינה אמפירית.

 

הפרעות אכילה בגיל הרך- הייתכן?

לפני מספר שנים הוגדרו מספר קטגוריות של הפרעות אכילה הניתנות לאבחון על פי גיל הילד בזמן התחלת התופעה: הראשונה, היא הפרעת אכילה הקשורה בויסות (מדובר בתינוקות במהלך החודשים הראשונים לחיים). התופעה קשורה בעיקר לטמפרמנט של התינוק ונובעת מליקוי בויסות המנגנונים האחראים על הרעב והשובע, העירות והשינה. הטיפול מצריך התייחסות פרטנית לילד הספציפי יחד עם ההורה, על מנת לאפשר את ויסות הגירויים אצל התינוק שיביא למצב של אכילה בזמן ערות רגועה.

 

עוד קיימת הפרעת אכילה כתוצאה מבעיה בקשר עם המטפל (מגיל חודשיים ועד גיל חצי שנה). אז, מנגנוני הוויסות תקינים, אולם יש ליקוי בהבנת צרכי התינוק מצד המטפל המרכזי שלו (הורה או מטפל אחר). בתינוקות אלה נראה עיכוב בתגובות החברתיות (קשר עין ,חיוך  או מלמול) וכן סימנים של עיכוב בגדילה שאינם קשורים לבעיה רפואית.

על אנורקסיה של גיל הילדות כבר שמעתם? התופעה מתחילה סביב גיל שישה עד תשעה חודשים עם המעבר לאכילה בכפית. בתקופה הזו עלול התינוק לפתח התנהגויות כגון: סגירת הפה וסירוב לאכול, מה  שגורם להורים להסיח במידה רבה את דעתו מהארוחה על מנת שיאכל. ההורים יוצרים שילוב לא נכון של משחק ואוכל בזמן ההאכלה וגורמים לתינוק שלא להבחין בין השניים. הטיפול יכול להיות רק ברמה ההתנהגותית של הקניית כלים להצבת גבולות לילד גם בנושא אוכל תוך כיבוד הרצון לעצמאות אצל התינוק, ובמקרים אחרים, דורש התערבות טיפולית פסיכולוגית משפחתית.

 

הפרעת אכילה סלקטיבית הינה הפרעה נוספת המופיעה מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנתיים. התופעה שכיחה במיוחד בעת המעבר למזון מוצק ומתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול אוכל עם מרקם, טעם, ריח או מראה מסוים. הסירוב מופיע מיד עם הופעת אוכל חדש, אולם כשמציעים לילד אוכל מוכר הוא אוכל טוב יותר. הסכנה במצב הזה היא שהפעוט נשאר עם מגוון מצומצם מאוד של מזונות ברמה אשר עלול לפגוע בבריאותו. צורת הטיפול במקרה הנוכחי היא על ידי חשיפה הדרגתית למזונות חדשים יחד עם מתן דגש על אכילה משפחתית כמודל. יש לציין כי ככל שהילד גדול יותר הוא יזדקק ליותר חשיפות למזון החדש על מנת לאכול אותו.

הפרעת אכילה פוסט-טראומתית יכולה להתרחש בכל גיל וקשורה במרבית המקרים לאירוע טראומתי  שהתרחש בחלל הפה או קשור למערכת העיכול. את התופעה מייחדים לפגים שהונשמו בעזרת מכשירים שונים, ילדים שעברו ניתוחים בחלל הפה,  תינוקות או ילדים שהואכלו בכוח, או  אצל ילד שעבר אירוע קיצוני של השתנקות (יכול להופיע גם כתגובה לאירוע שאינו קשור ישירות לאוכל או לחלל הפה). במקרה כזה כדאי לחשוף את הילד בצורה הדרגתית לגורם ה"טראומטי".

 

עם אצבע קבועה על הדופק, הורים דאגניים, הנה עוד רשימת איסורים שעלינו לשנן ולהקפיד שלא יקרו, בטח שלא בביתנו אנו. במידה ונקבל הפנייה מטיפת חלב או רופא הילדים עקב ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק עלינו להתחיל ולחשוד כי מדובר בהפרעת אכילה בגיל הרך. כאשר נושא האוכל הופך באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית, או כאשר רפלקס ההקאה מוגבר (gagging) בזמן האכילה. כמו גם חוסר יכולת לאכול בשל בעיה רפואית, או במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת. כאשר יש קשיים בהחדרת מזונות חדשים או מעבר לאוכל מוצק, במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם ביותר, במקרים של האכלה בזמן שינה או כאשר ההאכלה מתבצעת רק בעזרת טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.

 

הפרעת אכילה הקשורה בבעיה רפואית יכולה להופיע בכל גיל וטיפול בבעיה הרפואית יפתור רק חלקית את בעיית האכילה, בעודה מוגדרת כבעיה "רגשית".

כתיבת האמור הינה הוליסטית ללא בחינה אמפירית.



למה מתעוררים באמצע חלום?

כמה פעמים קרה לכם שהתעוררתם באמצע חלום בבהלה? אני מניחה שלפחות פעם אחת ולפעמים גם הרבה יותר.
כשהחלום גורם לנו להתעורר זה אומר דבר אחד- שמשהו בחלום הפחיד אותנו ושהיה קשה לנו להתמודד עם זה.
מכיוון שהסיבה להתעוררות הייתה פחד חזק, חשוב מאוד לברר מה מפחיד אותנו כל כך, שכן הדבר בהכרח מפריע לנו בחיי היומיום, גם אם איננו שמים לב לכך.
לדוגמה, בחור בן 25, סיפר לי כי הוא התעורר באמצע חלום בבהלה, ואפילו פחד ללכת לאחר מכן לסלון, עקב פחד שמשהו רע יקרה. הוא לא הבין את משמעות הפחד, והרי תוכן חלום לא היה מפחיד כלל.
"מה היה החלום?" שאלתי אותו. "בחלום טיילתי בקניון ונכנסתי לחנות בגדים, בתוך תא ההלבשה היו המון בגדים ופתאום התחלתי לפחד שיש לי כל כך הרבה בגדים למדוד, והתעוררתי עם תחושת אימה". רציתי להבין את הסיבה לתחושת האימה ולכן שאלתי אותו "מה קרה לך אתמול שמזכיר לך הרבה בגדים?" "לא יודע" הוא ענה. המשכתי ושאלתי אותו- "מה בגדים מזכירים לך בכלל?" "אני מאוד אוהב לקנות בגדים ויש לי הרבה בגדים בארון". הוא ענה. "ומה לדעתך הסיבה שבגדים, דבר שאתה אוהב, עושה לך קונוטציה שלילית?" שאלתי. "אולי בגלל שהשמנתי והבגדים שלי לא עולים עליי?" הוא ענה. "פחדת שרוב הבגדים בחנות לא יעלו עלייך?" שאלתי. "כן, האמת שבאמת לקחתי בחנות את המידה הרגילה שלי, ואולי פחדתי לגלות שכל הבגדים לא עולים עליי". הוא ענה. "למה זה כל כך מפחיד אותך שהבגדים שלך לא יעלו עלייך?" שאלתי. הוא חשב, נאנח ואז הבין "כי אבא שלי נפטר מסכרת, והתחלת המחלה הייתה בהשמנה קיצונית, אולי פחדתי שבגלל שזאת מחלה גנטית, ההשמנה היא סימן למחלה, ועכשיו כשאני חושב על זה, באמת רציתי ללכת אתמול לבדיקות דם, אבל כנראה שפחדתי מהתוצאות אז לא הלכתי בסוף".
זוהי דוגמה אחת לפחד שעולה בחלום- אחרי שהבחור הבין את משמעות החלום, הוא חשב בהגיון על הנושא והחליט ללכת ולעשות בדיקת דם. היות שבסכרת יש נקודת אל חזור ואחרח שעוברים גבול מסוים אין דרך חזרה, חשוב מאוד לאבחן את המחלה מבעוד מועד. וכך, החלום גרם עזר להתמודד נכון עם הפחד.





על מה ילדים חולמים?

האם החלומות של הילדים שונים מן החלומות של המבוגרים?  התשובה היא – בהחלט כן.
חלומות של ילדים עד גיל חמש, הם פשוטים מאוד, וקלים להבנה. לדוגמה, אם ילד מפחד ממכשפות, הוא יחלום שמכשפה רודפת אחריו. אין פירוש נסתר מאחורי החלומות של הילדים, והילד עצמו יוכל להגיד להורה מה המשמעות של החלום. אז בעצם, למה חלומות מסתבכים אחרי גיל חמש? לכל אדם יש דברים מהם הוא פוחד במיוחד, או דברים איתם קשה לו להתמודד (המוות שהינו בלתי נמנע, הפחד להזדקן וכדומה). בתור ילדים, הפחדים מאוד מעסיקים אותנו, ולכן נפוץ מאוד לשמוע ילדים שאומרים, כי הם לא רוצים למות אף פעם. אחרי גיל חמש, מתפתחים בחיינו מנגנוני הגנה שנועדו להגן עלינו מהפחדים האלה, ושמונעים מאיתנו להתעסק בכל מיני מחשבות מפחידות- כמו המחשבה מה קורה לי אחרי המוות- המחשבה מה קורה אחרי המוות, הופכת לאמונה, ובכך נותנת לנו שלוות נפש. לכן, אפשר לשמוע מבוגרים צוחקים על המוות, אומרים שהם רוצים למות בגיל 80 לפני הזקנה, בעוד שילדים לפני גיל חמש כמעט ולא מסוגלים לצחוק על הנושא, שכן הוא מפחיד אותם. מנגנוני ההגנה האלה נועדו לשמור עלינו, והם שומרים את הפחדים עמוק בתוך הלא מודע שלנו. כשאנו ערים, הדלת בין המודע ללא מודע סגורה היטב, והמוח שומר שתכנים מפחידים לא ייכנסו למודע, שומר על הדלת סגורה. כשאנו ישנים, השמירה מתרופפת, ותכנים מפחידים מצליחים לחדור למודע- מצליחים לחדור לחלום. אך גם כשאנו ישנים המוח עדיין שומר עלינו, וגורם לפחדים שנכנסו לחלום, להיכנס בתחפושת. כך קורה שלעיתים אנו מתעוררים מחלום, עם תחושת פחד חזקה, ובעצם בחלום לא קרה משהו  מפחיד כלל. אם כן, בקרב ילדים עד גיל חמש, אין עדיין מנגנוני הגנה, וכך אין תחפושות, והחלום מופיע עם מסר ברור. ילד בן ארבע וחצי סיפר לי פעם, כי הוא חלם שהוא רצה סוכרייה ואימא שלו לא הסכימה לקנות לו, הילד הלך בחלום ברגל עד כפר סבא- עד לבית של סבא וסבתא, ושם נתנו לו לאכול הרבה סוכריות. שאלתי את הילד מה החלום אומר- והילד ענה מייד, שאימא אף פעם לא מרשה לו דברים כיפיים, ואצל סבא וסבתא הכול מותר. אז אם יש לכם ילדים מתחת לגיל חמש, ואתם רוצים לדעת מה הם חושבים, פשוט תשאלו אותם, על מה הם חולמים.






למה דברים משתנים בתוך החלום (גם אם זה ממש לא הגיוני)?

קרה לכם שבאמצע החלום אנשים התחלפו? המקום התחלף? או שדברים פתאום השתנו? לרובינו המוחלט קורים דברים משונים בחלום, ולעיתים זה נראה לנו הגיוני, בעוד לעיתים אנחנו שמים לב עוד בחלום, שמשהו מוזר.
לפני כשבוע, הגיעה אליי מישהי בת 30 ואמרה לי "את חייבת לפרש לי את החלום, חלמתי שאני בבית שלי, מנקה, ופתאום קשה לי להחזיק את המגב, ואני שמה לב שאחת האצבעות שלי חסרה. אני מסתכלת על זה בחוסר אמון ואני מנסה להבין מה קרה לאצבע שלי ואיך לא שמתי לב, וזה כל מה שאני זוכרת מן החלום".
בחלום הזה אפשר לראות שאכן קרה משהו משונה, ושהחולמת שמה לב לכך. רציתי להבין מה החלום מסמל לה ולכן שאלתי: "איזה אצבע הייתה חסרה לך?". "הקמיצה". היא ענתה. ידעתי שאותה בחורה בת ,30 איננה נשואה, ולכן רציתי לבדוק האם הקמיצה שנעלמה קשורה להצעת נישואין שלא מגיעה, ולכן שאלתי "בדרך כלל על הקמיצה שמים טבעת נישואין, יכול להיות שהחלום קשור לכך שאת לא נשואה?" "יכול מאוד להיות, אני בדיוק נזכרת שאתמול חשבתי על זה, שאולי אין לי את מה שצריך בשביל להתחתן".
בחלום הזה עולה בבירור סמל לכך שאותה בחורה חושבת שאין לה את מה שצריך כדי להתחתן, ובצורה הסמלית ביותר- לא הייתה לה אצבע לענוד עליה טבעת.
החלום מבטא פחד גדול, ומעלה את הצורך לבדוק למה אותה בחורה לא מצליחה להחזיק זוגיות, לפעמים צריך רק טריגר כדי ללכת ולטפל בנושאים שמאוד מפריעים לנו בחיים. במקרה הזה, הטריגר הגיע, ועכשיו נשאר רק לעשות את הדבר הנכון.





פענוח חלום לדוגמה (חלום על רדיפה)

כולנו חלמנו לפחות פעם אחת שרודפים אחרינו בחלום. חלומות רדיפה הם נפוצים מאוד ולפעמים מפתיע לגלות מי באמת רודף אחרינו.
כשאנו ערים המוח שומר עלינו מפני תכנים מאיימים מהלא מודע, אך בשינה, השמירה מתרופפת והתכנים מצליחים לחדור אל החלום. המוח, שהפך לשומר בחצי משרה בעת השינה, הופך את התכנים שחדרו לחלום- לתחפושות, ולנו רק נשאר לגלות מה מסתתר מאחורי התחפושת. דוגמה יפה ומפתיעה לתחפושת, עלתה בחלומו של ר', שפנה אליי לפני כשנתיים וסיפר לי על חלום שחלם- "הייתי בחורשה פתוחה והתחילו לרוץ אחרי מלא שוורים, רצתי ממש מהר, אבל הדבר האחרון שאני זוכר זה שהשוורים הגיעו אליי".
"האם קמת בבהלה מן החלום?" שאלתי. "לא, זה לא היה כל כך מפחיד, יותר כמו תחרות שעליי לנצח בה ובסוף הפסדתי".
כאשר מתעוררים באמצע חלום זה מסמל פחד גדול מאוד. ניסיתי להבין מי באמת רדף אחריי ר' ולכן שאלתי "כשאתה חושב על שוורים, מה זה אומר לך? מה זה מזכיר לך? תנסה לזרוק כל דבר שעולה לך בראש, גם אם זה נראה לא קשור". ר' התלבט מעט ואז אמר "אני מזל שור". "אתה מרגיש שאתה מזדהה עם המזל שלך? אתה מגדיר את עצמך כבן מזל שור טיפוסי?". שאלתי.  "כן". הוא ענה מייד, וכאן המקום להדגיש שהפענוח צריך לבוא מתוך עולמו ואמונותיו של החולם, את החלומות שלי לא אפתור מתוך עולם האסטרולוגיה, אך זהו החלום שלו, והחלטתי ללכת עם קו מחשבה זה- "אני רוצה שתחשוב על אתמול, על היום שקדם לחלום, ותגיד לי האם קרה משהו ביום הזה, שמזכיר לך את המחשבה שאתה רודף אחריי עצמך". הוא חשב מעט ואז ענה "יש לי חברה חצי שנה, ואתמול מצאתי את עצמי חושב הרבה יותר מדי על חברה שלי לשעבר, והרגשתי רע בגלל זה". הוא ענה. "יכול להיות שהזיכרונות שלך הם אלו שרדפו אחריך?" שאלתי. ר' חייך ואמר: "מתוחכם, לא חשבתי על זה ככה, אבל באמת כשאני חושב על זה, אני מרגיש שזה נכון, אני זה שרודף אחריי עצמי, אני המכשול של עצמי". החלטתי לבדוק משהו נוסף ושאלתי "שמת לב שהשוורים מגיעים אלייך בסוף החלום?". "כן". הוא אמר ושתק. החלטתי לא לדחוק בו יותר מכך ונתתי לו זמן לחשוב על הדברים עם עצמו.
למחרת הוא התקשר אליי ואמר- "חייתי בהכחשה, אמנם ידעתי שהקשר עם החברה החדשה לא אידיאלי, אבל כנראה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה יסתדר, עכשיו הבנתי שהקשר היה ריבאונד ארוך ושזה לא מגיע לא לה ולא לי. נפרדתי ממנה אתמול, ואפילו הגדלתי והתקשרתי לחברה לשעבר ועשינו שיחת סגירה, ופתאום הרגשתי הקלה ענקית, לא ידעתי שיושבת לי אבן על הלב, עד שהיא הוסרה. בחלום אמנם הפסדתי, אבל אני מרגיש עכשיו כמו מנצח".
אנו חיים בעולם ובמדינה עם לא מעט בעיות ואויבים, והדבר האחרון שאתם צריכים זה להיות האויב של עצמכם. אז בפעם הבאה שאתם חולמים שמישהו רודף אחריכם, שווה לבדוק האם הרודף הוא בעצם אתם.




מזל דגים:
מזל דגים הוא אחד המזלות הרגישים והמיסטיים ביותר בגלגל המזלות.

תכונות ואפיונים 
בני מזל דגים ניחנו ביכולת נתינה ללא תנאי, רגישות יוצאת דופן לסביבה, טוב לב, נדיבות וכישרון להבנת הזולת. בני מזל דגים מאופניים באינטואיציה טובה, חולמנות ומסתורין. יש בהם שאיפה מולדת להתנתקות מאזיקי החומר, ונטייה לחולמנות וריחוף, שיכולים להפוך בקלות לבריחה מהמציאות, נטייה להתמכרויות והרס עצמי. 
באהבה, בני מזל דגים הם רומנטיים, רגישים, ונוטים לוותר לבן/בת הזוג.
בני מזל דגים יכולים לבחור בקריירה של עבודה סוציאלית, רפואה או תחומים שירותיים, מתוך המקום של הרגישות והזדהות עם הזולת. האישיות הגמישה של בני מזל זה מאפשרת להם להיות שחקנים מעולים. הפוטנציאל הקיים בדמיונם האין-סופי וביצירתיות שלהם מאפשרת להם לעסוק באמנות בכלל ובמוסיקה בפרט.

פגיעות והגנה 
הגבול המפריד בין הדגיג לסביבתו הוא גבול דק מאוד. בני מזל דגים הם אנשים רגישים מאד, אמפאטיים, נוטים להזדהות עם הזולת וכאבו ולסלוח לפוגעים בהם תוך האשמה עצמית. היות והם אינם מוקפים בחומת הגנה, על אף היותם פגיעים ורגישים, הם יכולים להיות טרף קל לנצלנים. ההגנה של בני המזל הם האינטואיציה המפותחת שלהם, העוזרת להם לקלוט את אויביהם.

חוסר איזון 
כאשר בני מזל דגים יוצאים מאיזון הם עלולים להפוך להססניים, להתקשות בקבלת החלטות, לחוש רגשי אשמה, להיות מוכנים למות מות קדושים למען מטרה שנראית להם נעלה, לתת לפגיעות ולמצבי רוח משתנים להשתלט עליהם, לפתח התמכרויות לסמים, שתייה, דת ועוד, להפוך ללא יציבים מבחינה רגשית, לפתח חרדות, היסטריה, ונטייה להרס עצמי.

היסוד - מים 
היסוד של מזל דגים הוא מים. זהו יסוד רגשי המשקף עומק לא נודע ואין-סופי, סערות, ומצבים משתנים משקט לתנועה וחזרה, תוך שאיפה תמידית להרמוניה ולאיזון.
אדם הנשלט על ידי יסוד המים יחווה רגשות עמוקים ביותר, ויחיה על פי הרגש ולא על פי ההיגיון. אדם כזה עלול לנטות למצבי רוח משתנים ולחוש בדידות, עצב והתייסרות עמוקה, אך גם לאהוב ולשמוח מעומק הלב ובעצמה רבה.
יסוד המים מציע לאדם את האפשרות לחוות את צפונותיו הפנימיות ביותר ואת הרבדים העמוקים ביותר של הרגש האנושי.

פרחי באך לאיזון מצבים שכילים של חוסר-איזון אצל בני מזל דגים:
  •  WALL NUT - מספק הגנה מפני הזדהות מוגזמת עם הזולת ומפני רגישות יתר.
  • CLEMATIS  - מאזן ריחוף שהוא בריחה מהמציאות. זוהי תמצית שמורידה אנרגיה מאזור הראש לאזור הבטן התחתונה ומסייעת בבניית שורש בריא, המאפשר צמיחה מאוזנת ונכונה. מתוך בניית השורש הבריא מתאפשר מימוש הרוח והדמיון.
  • ASPEN  - עוזר לאלו הסובלים מחרדות.
  • ROCK ROSE  - מרגיע מצבי חרדה.
  • MIMULUS  - מסייע במקרים בהם הפחד והחרדות הפכו לפוביות.
  • WILLOW  - יכול לעזור למי שחש עצמו קורבן ולשחרר מתחושה זו, להמתיק את המרירות, ללמד אחריות ועזור לאדם להפוך מקורבן למלך.
  • WHITE CHESTNUT - מסייע להפחית את כמות המחשבות המתרוצצות ולהשקיט את הראש. זוהי תמצית העוזרת להתבהר במצבי ערפול.
  • CHERRY PLUM  - יכול לעזור למי שמרגיש שהוא מאבד שליטה בחיים, או שהתנהגותו לא תואמת את הנורמות החברתיות. זוהי תמצית שעוזרת לאדם לאסוף את עצמו, להחזיר לו את השליטה על חייו ולאפס את עצמו.
  •  SCLERANTUS- מסייע למתקשים בקבלת החלטות מתוך הפחד לבחור, לשחרר ולהפסיד.

    פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
מאת: יעל בן ציון.

 
 
מזל טלה (21 במרץ עד 21 באפריל)
יסוד - אש :
(מזל טלה, מזל אריה, מזל קשת)
מזל טלה המשתייך ליסוד האש מתאפיין בעשייה, אנרגיה של יצירה, הנעה והנאה. האש מהווה מרכז כמו מדורה סביבה מתקבצים אנשים להתחמם. האדם שנמצא ביסוד האש - אנרגטי, מלא התלהבות, ביצועיסט, חסר פחד, כן, חברותי, חופשי וחסר מעצורים .
חוסר הפחד, הכנות והאמון הרב בכוחו עלולים להשרות אנוכיות וחוסר סבלנות כלפי האחר שתפיסתו איטית או שונה. 
אש מרגישה שהאדמה חונקת אותה, מים מכבים אותה, ואילו אויר מלבה ומלהיב אותה .
מזל טלה פותח את גלגל המזלות ומבשר את בוא האביב. מסמל התחדשות, לבלוב, פריצה. הוא ה"ילד" של המזלות - צעיר, תוסס ומתלהב .
מזל טלה הוא אימפולסיבי, מנהיג ההולך בראש המחנה, הרפתקן, אמיץ, בעל יוזמה ותושייה.
ישר, ישיר וגלוי, נמהר, חסר סבלנות, אינו מצטיין בטאקט, אוהב תוצאות ומיד. אנוכיות - לא ממקום רע, אלא ממקום של תמימות ילדותית .
מזל טלה עלול להיות אגוצנטרי, ילדותי, רברבן, פנאט, תוקפן, חסר אחריות, נמהר, נוטה להסתכן.

תמציות פרחי הבאך המתאימות למאפייניו של מזל טלה:
IMPATIENS  - חוסר סבלנות וסובלנות, מהירות מופרזת, כשהדברים לא קורים בקצב שלו - תסכול ועצבנות. כשהמקום הזה מאוזן - עשייה, הנעה והנאה .
VERVAIN  - פנאטיות, מיסיונריות ועודף טונים. כשהמקום הזה מאוזן - מנהיג ההולך בראש המחנה .
CERATO  - למרכוז, לחיבור פנימה לסנטר ולהכלה.
הטלה הוא בעצם ילד קופצני וחסר מנוחה המכלה את כוחותיו. האנרגיה שלו הולכת מבפנים החוצה וחסרה לו יכולת הכלה של האנרגיה ושימורה. הוא תמיד יהיה עסוק בעשייה (כך הוא מנתב את האש הבוערת בעצמותיו).
מהמקום הזה יכול להיות שנפגוש בו כ OAK הוורקוהוליק וכOLIVE  עייף ומותש.
פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
מאת: יעל בן ציון.



מזל תאומים (21 למאי עד 21 ליוני)
בני מזל תאומים הם אנשים רבגוניים, אוהבי שינויים ומסתגלים בקלות לנסיבות ולאנשים.

בן מזל תאומים נמצא בתנועה שכלית ופיזית מתמדת. אינטיליגנט, זריז וקליל בדיבורו, אשף בתקשורת ובעל חשיבה מהירה. הוא סקרן, מתעניין בתחומים רבים ומגוונים וקולט בקלות ובמהירות, אך גם חסר התמדה וריכוז, ומאבד עניין במהירות.

התאומים הולך לרוחב ולא לעומק - יודע קצת על הכל, ולכן משאיר רושם עמוק בפגישה ראשונה (אפשר לדבר איתו על הכל). אבל, כמו ברווז שיודע קצת לשחות, קצת לצלול וקצת לעוף אך עדיין לא שוחה כדג או עף כציפור, כך בן מזל תאומים יודע קצת על הכל, אבל לא הכל על קצת.

הוא גמיש מאד בדעותיו ונתפס בטעות על ידי הסביבה כאופורטיוניסט. חוסר העקביות והגמישות נובעים בדרך כלל מאישיות מורכבת, ילדותית ובלתי מגובשת. מצבי הרוח שלו משתנים במהירות, והדואליות וחוסר הגיבוש באופי נותנים לפעמים תחושה של פיצול אישיות. לבן מזל תאומים יש גם נטייה לחיים כפולים, למשל שתי קריירות שונות אותן הוא מנהל בו זמנית, שתי מערכות יחסים וכו'.

קריירה: בן מזל תאומים מתאים למקצועות הדורשים ניידות וגיוון, בהם יוכל לנצל את כושר הביטוי המצוין שלו בכתב ובעל פה, כגון עיתונות, הוראה, רדיו, כתיבה, טלוויזיה. הוא בדרך כלל נרתע מעבודה קשה וסולידית ומעדיף "לופט גשפט" (עסקי אוויר): מסחר, תיווך, סוכנויות, תחבורה וכד'.

אהבה: קריר ושטחי ברגשותיו. מחפש גיוון באהבה ואינו מגביל את עצמו לבן זוג אחד. נמשך בדרך כלל לבני זוג צעירים ממנו בהרבה. הוא מתייחס לבני הזוג כאל שעשוע, בו הוא מאבד עניין עם הזמן.


יסוד האוויר בתאומים
משתייכים ליסוד האוויר, הוא היחיד מבין ארבעת היסודות, שיש לו אינטראקציה ויכולת השפעה על היסודות כולם – הוא מלבה את האש, מסעיר את המים ומייבש את האדמה . האוויר מסמל את ההיגיון הצרוף, המחשבה הבהירה ואת החוכמה הנובעת מראיית דברים באופן בהיר וברור.

יסוד האוויר מעניק לאדם את כושר החשיבה, היכולת לעסוק במחקר וחיפוש אחר רעיונות חדשניים - דבר המשרה התעלות מחשבתית חופשייה כמו האוויר. הוא גורם לאדם לבדוק את הדברים בצורה רציונלית, ומעניק לו עוצמה תקשורתית להחלפת מידע ורעיונות שונים. הוא משרה סקרנות ומאפשר את הבנת האחר השונה. יסוד האוויר נותן לאדם כושר ביטוי ותקשורת, ותפיסה קלה ובהירה של החיים הסובבים אותו.

התכונות המאפיינות את יסוד האוויר הן אינטיליגנציה, שכלתנות, קלילות, יכולת חשיבה מופשטת ויכולות רוחניות. לצד זה הוא מאפיין חוסר איזון, חוסר מעשיות, נטייה לרחף באוויר, אדישות וקרירות רגשית.


קלפי הטארוט הנשלטים על ידי מזל תאומים
קלף האוהבים: הקלף מציע לשואל את האפשרות לבחור את הדרך האהובה עליו והמתאימה לתפישת עולמו. הקלף נמצא בשליטתו של מזל תאומים - מזל המעורר את כושר החשיבה וההתפתחות הרוחנית.
יש בו כושר שפיטה ורצון לגלות את דרך החיים ההרמונית דרך ההתנסות בטוב וברע. מזל תאומים הינו מזל דואלי (כמו קלף האוהבים), יש בו המון מאבקים פנימיים וכפילויות.

קלף הקוסם: קלף הקוסם נשלט על ידי כוכב מרקורי שהוא גם השליט של מזל תאומים. הוא מסמל את התיאום בין המוח לידיים. הקוסם הוא אשף התקשורת הפנימית והחיצונית. יש לו כוח ריכוז גדול, זריזות ידיים, בעזרתם הוא מתעתע במתבונן וגורם לו להאמין באשליה. הקוסם זקוק לקהל בכדי לממש את כוחו. הוא אינדיבידואליסט ואגואיסט, והאנוכיות מכתיבה את מעשיו.

הוא בעל גמישות מחשבתית רבה וכמו חתול - תמיד נופל על הרגליים, ויצליח לנצל מצבים שאחר לא ימצא בהם מועיל, לטובתו.


כוכב מרקורי ומזל תאומים
מרקורי הוא כוכב התקשורת, השולט במזל בתולה ובמזל תאומים. הוא ידוע במיתולוגיה כשליחם של האלים: מרקורי הוא הרמס המיתולוגי - שליחם המכונף של האלים. בידו מוט הקדיסיאוס שהוא סמל הרפואה עד היום. הוא שולט בתקשורת לכל צורותיה - דיבור, כתיבה, נסיעות. מבחינה פיסית שולט במערכת העצבים, מוח ובלוטת התריס (גרון, תקשורת).


פרחי באך ומזל תאומים
תמציות פרחי באך לאיזון ההיבטים השליליים והלא מאוזנים של בני מזל תאומים:

WILD OAT
- המחפש האולטימטיבי. לטיפוס יש נטייה לעבור מעבודה לעבודה, ממקצוע למקצוע, מתחום לתחום, למצות מהר, להשתעמם ולא לבוא על סיפוקו. נכון גם לגביי מערכות יחסים. התמצית מתאימה גם למצב של פרשת דרכים - מצב בו אנו עומדים בפני בחירה ולא יודעים באיזה שביל לבחור.
התמצית ממגנטת חוויות מתקנות לחייו של הנוטל אותה. התמצית מספקת ועוזרת בבחירתו של הנתיב הנכון. ריאקציות נוספות של התמצית הינן בהבנה שהחיפוש אחר האושר צריך להיות פנימי ולא חיצוני.
CERATO
- המתלבט. הטיפוס מתלבט בין הכל להכל, מתייעץ בנוגע להכל ומתיש את סביבתו (שואב אנרגיה). הוא לא מחובר לסנטר שלו ולקולו הפנימי ומכאן עסוק בלימודי קורסים, סדנאות, קריאת ספרים ומאמרים ואיסוף של חומרים. התמצית ממרכזת, מחברת את הנוטל אותה פנימה לעצמו, לקולו הפנימי ולידע האינסופי של נשמתו.
 - SCLERANTHUS
נדנדה . הטיפוס מתלבט בינו לבינו ומתחבט בין שני דברים - שני קצוות (שחור לבן, כן או לא). הוא לא מגיע להחלטה עקב הפחד להפסיד - אם אבחר שחור אצטרך לוותר על הלבן וכ"ו. יש כאן בעצם היאחזות ואחיזה של המקל משני קצותיו. הכי נכון במצב זה הוא להרפות. זו אחת מההבנות שהתמצית מקנה. כמו כן התמצית ממרכזת, מספקת ועוזרת בלקיחת החלטה.

IMPATIENS
- חוסר סובלנות וסבלנות. מתאים לבן מזל מאוזניים מהיר המחשבה, מהיר הדיבור ומהיר המעשים. התמצית תמתן את הקצב ותאזן את האש. בד"כ מוטב לתת לדברים להגיע אלינו בזמן ובקצב שלהם מאשר לרוץ אחר הדברים שיקרו ולחוות תסכול מציפייה שלא מומשה.
 - CLEMATIS
האסטרונאוט. הטיפוס מרחף בספירות אחרות, ראשו בעננים ורגליו מנותקות מהקרקע. התבנית מתחילה ממקום של הישרדות - מציאות קשה (בזמן ילדות בדרך כלל) שלוקחת את הטיפוס לבריחה לעולמות אחרים. עם הזמן קשה למצוא את הדרך חזרה. התבנית משרה בעיות ריכוז וזיכרון. פעמים רבות התקפי חרדה מתחברים לתבנית זו במטרה להנחית את הקלמטיס ולגרום לו להיות ולהתמודד. מתאימה לבן מזל מאזניים שיסוד האוויר נמצא אצלו בעודף וגורם לו לרחף בצורה לא מאוזנת בעולמות אחרים.
 - WHITE CHESNUT
תמצית שעובדת גם היא באזור הראש. משקיטה את הראש ומנקה אותו ממחשבות. עובדת כמו מים על גחלים רוחשות. מתאימה לשימוש לפני מדיטציה. לבן מזל מאוזניים שיסוד האוויר לוקח אותו למקום של עודף חשיבה ורעש בראש.
 - VERVAIN המיסיונר. הטיפוס מכלה את האנרגיה שלו בסחיפתם של האחרים אחריו ואחר דרכו היחידה והצודקת. התמצית מתחברת לקלף הקוסם שזקוק לקהל בכדי להרגיש קיים. בטיפוס יש גם עודף טונים ומהירות מופרזת האופניים גם הם למזל תאומים. 

בכדי לקבל איזון מקסימאלי בעבודה עם פרחי באך יש לפנות למטפל שירכיב עבורך את התמצית הרלוונטית לך. התמציות הנ"ל מתאימות לבני מזל תאומים באופן כללי, אך אינן נותנות כלים מספיקים לעבודה עמוקה.
פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
מאת: יעל בן ציון.
 
 

מזל מאזניים (23 בספטמבר עד 23 באוקטובר)
יסוד - אויר :
היחיד מארבעת היסודות שיש לו אינטראקציה ויכולת השפעה על היסודות כולם :
מלבה את האש , מסעיר את המים , מיבש את האדמה .
האוויר מסמל את ההיגיון הצרוף , המחשבה הבהירה , החוכמה הנובעת מראיית דברים באופן בהיר וברור .
יסוד האוויר מביא לאדם את כושר החשיבה , היכולת לעסוק במחקר ולחפש רעיונות חדשניים - דבר המשרה התעלות מחשבתית חופשייה כמו האוויר .
גורם לאדם לבדוק את הדברים בצורה הגיונית ושכלתנית, נותן לאדם את העוצמה התקשורתית להחלפת מידע ורעיונות שונים , משרה סקרנות להבין את האחר השונה .
נותן לאדם כושר ביטוי ותקשורת , תפיסה קלה ובהירה של החיים הסובבים אותו .
התכונות המאפיינות את יסוד האוויר: אינטיליגנציה, שכלתנות, קלילות,יכולת לחשיבה מופשטת ויכולות רוחניות .
לא מאוזן: חוסר מעשיות, נטייה לרחף באוויר, אדישות וקרירות רגשית.

מזל מאזניים - קווים כלליים לבני מזל מאזניים:
בן מזל מאזניים הוא בעל חוש צדק טבעי ומפותח. סבלני, צנוע, אידיאליסט.
בן מזל מאזניים יעשה הכל בכדי למנוע חיכוך בין אנשים. מזל המעיד על איזון והרמוניה, רואה את שני הצדדים של הבעיה, יש בו כוח להיאבק למען אידיאלים צודקים (לפי השקפת עולמו).
הסמל של המזל משקף את שאיפתו של בן המזל לאיזון ולצדק. כמו כן מרמז על נטייתו לחפש בן זוג אידיאלי שישלים ויאזן אותו.
בן מזל מאזניים יעדיף להיות בזוג, קשה לו להיות לבד ואו לפעול בגפו. האיכות האחרונה אף מתבטאת בשאיפה שלו לשיתופי פעולה עם הזולת בכל תחומי החיים.
בן מזל מאזניים הוא אשף ביחסי אנוש היות והוא ימצא תמיד את המשותף בינו לבין זולתו.
בן מזל מאזניים הוא בעל אישיות נוחה, ותרנית ופשרנית, מתרחק מחילוקי דעות ועימותים. תכונות אלו יכולות לסייע בידו לגשר בין אנשים ומחנות.
יש לו יכולת נדירה בהבנת האינטרסים של האחר גם אם הם שונים משלו. הוא יראה תמיד את שני צידי המטבע וינסה להגיע להחלטה אובייקטיבית וצודקת. קורה שהוא מתמהמה עם החלטות עקב שקילה והשוואה מוגזמת. למרות ההשפעה של ונוס, בני מזל מאזניים עובדים עם הראש ולא עם הרגש. בני מזל מאזניים קנאים לשלוותם עד כדי שמירת מרחק מכל מאורע רגשני. התכונות האחרונות עלולות להשרות בהם חוסר ביטחון, הססנות, טפילות ו"חוסר אופי".
לבני מזל מאזניים יכולות מנטליות גבוהות, גישה אובייקטיבית וכושר שיפוט מעולה. קשה לו לעיתים לקבל החלטות והוא מושפע מזולתו.
בני מזל מאזנים ואהבה: רומנטי וסנטימנטלי, שומר בקנאות על ההרמוניה הזוגית, תוך כדי פשרות וויתורים.
קריירה ומזל מאזניים: במקום עבודתו חייבים לשרור יחסים תקינים. יחסים דיס-הרמוניים במקום עבודתו יוציאו אותו משווי משקל. זקוק לסביבת עבודה תומכת ותנאי עבודה נוחים ולא קשים מדי. מתאים לעבודה עם קהל, תרבות ואמנות.
מפורסמים: דוד בן גוריון, מהטמה גנדי, פרידריך ניטשה, יגאל אלון, לוי אשכול, בריז'יט ברדו, אוסקר ווילד, אלפרד נובל, ג'ימי קרטר.

פרחי באך לאיזון רגשי של מזל מאזניים:
SCLERANTHUS - תקיעות עקב קושי בקבלת החלטה. "נדנדה" בין שני קצוות - כן או לא, שחור או לבן. המניע לתקיעות הוא הפחד לוותר על אחת האופציות.
HOLLY
- בני מזל מאזניים הנזהרים מחיכוכים ועימותים עלולים בקלות להגיע למצבים של הדחקה של רגשות "לא לגיטימיים" מבחינתם.
התמצית תסייע לנקות רגשות אלה החוצה ותלמד את האדם על ניתובם הנכון.
AGRIMONY
 - הטיפוס עוטה מסיכה של ליצן החצר או מסכת "הכל בסדר", על אף שמתחת למסכה עינויי נפש קשים.
לבני המזל נטייה לברוח מהבעת רגשות, בעקר רגשות "שליליים", מצד שני הם יעזרו ויגשרו בין זולתם כשאצלם "הכל דבש".
ROCK WATER - תמצית שתטפל בנטייה של בן המזל לדבוק באידיאל או אידיאולוגיה:
נוקשות רגשית ומחשבתית.
WILD ROSE - היות ובן המזל עסוק בהמון ויתורים ופשרות להשגת הרמוניה שהיא תכליתו, בלי לשים לב לעיתים נכבית לה השמש: ממקום של ויתורים ופשרות מגיעים בקלות למקום של אפאטיות והרמת ידיים - מקום שעובר על יד החיים מבלי לחיות אותם ממש.
פרחי באך הינם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.

מאת: יעל בן ציון.




מזל עקרב (24 באוקטובר עד 21 בנובמבר)
יסוד- מים:


המים, אליהם משתייך מזל עקרב, הם יסוד רגשי. כמו בחוק כלים שלווים רגש כמו מים תמיד ישאף לאיזון והרמוניה.
המים משקפים עומק לא נודע, גלים, סערות, תנועה, רטיבות, שקט...
יסוד המים מביא את האדם לחוות את רגשותיו ברמתם העמוקה ביותר. האדם הנשלט ע"י יסוד המים   -
יחיה עפ"י רגשותיו ולא לפי ההיגיון.
יסוד המים ישרה על האדם מצבי רוח משתנים. המים מגבירים את תחושות העצב, הבדידות, ההתייסרות, כמו גם את תחושת האהבה העמוקה.
המים, דרכם לחלחל עד שימצאו את הסדק הקטן ביותר לעבור דרכו - כך גם באדם הם משפיעים על תת המודע. כשהמים שקטים ורגועים, כך גם האדם. כשהמים שוצפים וקוצפים האדם יושפע בצורה רגשית עמוקה.
האדם הנשלט ע"י יסוד המים יהיה מאד אינטואיטיבי ובעל מחשבה עמוקה, מבין ורגיש למצבם של אחרים עד כדי הזדהות ורחמים.
כסוד האופף את מעמקי הים, כך האדם ביסוד המים יהיו לו נטיות לשמור סוד.
יסוד המים מציע לאדם את האפשרות להיכנס ולחוות את צפונותיו הפנימיים והעמוקים ביותר של רגשותיו.

מזל עקרב - מאפיינים כללים לעקרבים:
בגלגל המזלות העקרב קוטבי לשור. בניגוד לשור המסמל את האדמה היציבה והפורייה, מסמל העקרב את כל שקורה מתחת לפני השטח.
לעקרב אישיות חזקה ובלתי מתפשרת, שאינה מכירה את גווני האפור.
מזל עקרב דבק במטרה ועומד בכל הקשיים הכרוכים בהגשמתה. הוא ניחן בכוח רצון יוצא דופן, אומץ, תקיפות נחישות ושליטה עצמית.
מזל עקרב יודע להתמסר בצורה טוטאלית (מבחינה רגשית) לאדם אהוב כמו למטרה נעלה.
באותה מידה ומאותו מקום הוא עלול "להתהפך" ולהיות נקמן, נוטר ושונא.
בן מזל עקרב הוא בבחינת מים שקטים חודרים עמוק... פניו, עוטות המסכה לא מסגירות את רגשותיו הסוערים ואת מחשבותיו. הכוח שלו הוא עצמתו הרגשית הנובעת ממעמקים.
היבטים שליליים אצל בני מזל עקרב: שימושים לא ראויים בכוחות האדירים שמקורם ברגשות תת הכרתיים וביצרים סוערים. קנאה, שנאה, נקמנות, נטירה, אכזריות, מיניות לא מאוזנת, חתרנות, הרסנות.
השיעור של מזל עקרב הוא היכולת לשלוט ברגשותיו ולצמוח מתוך העוצמות שניתנו לו. הוא לומד להתגבר על פיתויים המהווים מכשול בדרכו.
עקב נטיותיו לחדור לעומקים הוא מזל מיסטי: חוקר ושואל שאלות על משמעות החיים.
סמל המזל: לעקרב שני סמלים - עקרב או נחש המסמלים חתרנות, פיתוי והרס.
נשר: מסמל את ההתעלות מעל הפיתויים הגשמיים.
מזל עקרב ואהבה - העקרבים ממגנטים מאד וקשה להישאר אדישים כשהם בסביבה. הם ניחנים ברגשות עזים וסוערים והם נחשבים קנאים מאד לבני זוגם.
מזל עקרב וקריירה - עקב אופיים אפוף המסתורין והעומקים בהם הם חיים יתאימו בני המזל למקצועות הבילוש, ריגול, מודיעין, מחקר, פסיכולוגיה...
עקרבים מפורסמים - שארל דה גול, מרטין לותר, פאבלו פיקאסו, תיאודור רוזוולט, פיודור דוסטויבסקי.

פרחי באך לאיזון דפוסי העקרבים:
HOLLY - התמצית פועלת במקלעת השמש ומאזנת רגשות כגון: כעס, שנאה, קנאה, רכושנות, נטירת טינה. היא פועלת הן ברמת הרגש והן ברמת ההבנה ומלמדת את המשתמש בה לנתב את רגשותיו בצורה מאוזנת.
AGRIMONY
 - התמצית פועלת באזור הלב והגרון. היא מטפלת במסכה אותה עוטה המשתמש בה. ברמה הרגשית היא פותחת את הלב לתת ולקבל. ברמת ההבנה היא מלמדת על ניתוב מאוזן של רגשות ועל שימוש מאוזן במשאבי האנרגיה של הגוף - פחות אנרגיה מושקעת במסכה משמע יותר אנרגיה מושקעת בתהליכים פרודוקטיביים וחיוניים.
ROCK WATER
- תמצית המטפלת בנוקשות. הטיפוס צמוד לאידיאל על פיו הוא חי. אדם של שחור ולבו בלי גוונים אפורים. התמצית מרככת את הנוקשות ופותחת את הראש.
VINE  - בחרתי בתמצית זו עקב הנטייה של העקרב לנוקשות מחשבתית (הליכה אחרי מטרה או אידיאל) והיכולת שלו להפוך דיקטטור תוקפן וחסר פשרות.
התמצית מרככת את הנוקשות, מאזנת את הפחד היושב בבסיסו של כל רודן ומנתבת את היכולות הפנטסטיות של הטיפוס למנהיגות מאוזנת.
בחרו תמציות פרחי באך לפי תכונות האופי שלכם ותוכלו לטפל בכל בעיה שמטרידה אתכם.
פרחי באך הינם מהרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
 
מאת: יעל בן ציון.


  יסוד - אש
 
היסוד הבוער, מייצג אומץ לב, שאיפות, חוסר התחשבות, דומיננטיות, אגו, עשייה, יצירה, הנאה, הנעה, תקווה, היכולת לזהור ולהאיר, קסם אישי, ביטוי אישי.
מבחינה פיסית האש מייצגת את מערכת השרירים- האזור ששורף אנרגיה ומעשיר את הדם בחמצן, כך הוא מחמם ומספק אנרגיה לגוף.
הידיים הן ביטוי של האש - עסוקות, עושות, דינאמיות, נעות בתנועות פתאומיות.
האש מנסה להרחיב את תחומה, את השפעתה, היא מאכלת, מהירה, אימפולסיבית.
אש - אני עושה
יסוד האש מקנה לאדם חוסר פחד, מצב רוח מרומם והמון כנות. רק אדם חסר פחד יוכל להיות כנה מבלי לחשוש מסביבתו. בגלל הכנות יהיה קל לאדם לרכוש חברים והוא ייחשב אדם חברותי שדיבורו חופשי וחסר מעצורים.האדם ביסוד האש הוא אנרגטי, מלא בהתלהבות להביא לביצוע רעיונות שונים. מחונן בתכונות של מנהיג. לעיתים חסר סבלנות ואנוכי כלפיי האחר שמהירות תפיסתו איטית משלו.
יסוד האש מעורר את היצר המיני אצל האדם, אוהב יופי, בעל רעיונות יצירתיים ומונע תמיד ע"י אנרגיות היצירה. 

מזל קשת - מאפיינים כלליים

מזל קשת קוטבי למזל תאומים בגלגל המזלות. הוא מבטא את פיתוח השכל ואהבת הגיוון של מזל תאומים בצורה עמוקה ורחבה יותר.
התאומים עוסקים בפיתוח ההכרה החושבת ואילו הקשתים מפתחים את תת ההכרה. מכאן, התנודות בין התלהבות לדכדוך.
מזל קשת הוא ויטלי, אוהב מרחבים ותנועה, מוחצן, עליז, אוהב לחיות ואוהב את החיים.
בגלל ההשפעות של כוכב צדק הוא כמהה למרחבים רוחניים, פילוסוף ורודף צדק.
מזל קשת ניחן בראייה רחבה של הדברים, מבורך בסבלנות אינסופית, לכן הוא גם נבון.
הקשת נע ועושה, אופטימיסט, יודע להפעיל שיקול דעת, שואף קדימה ולא דורך במקום.
בהיבט השלילי: מזל קשת נוטה לגאוותנות, שחצנות, בטחון מופרז, פטפטנות, חוסר טאקט, בזבזנות, הסתכנות.
באהבה: מזל קשת הוא בעל רגשות כנים וחמים. קשתים רבים נרתעים ממיסוד הקשר עקב הזדקקותם לחופש ולמרחבים.
בקרירה: בני מזל קשת יצליחו במקומות בהם הם יכולים לבטא את אהבת המרחב והחופש.
מקצועות הקשורים בספורט, בע"ח, נסיעות ואו מקצועות עם מרחבים רוחניים - בעיקר מקצועות החוק.
הם מצליחנים גם בעסקים עקב התעוזה, המעוף שלהם והאינטואיציה בה בורכו.
מפורסמים: וולט דיסני, לודויג ואן בטהובן, חיים ויצמן, נוסטרדאמוס, שפינוזה...
פרחי באך לאיזון ההיבטים השליליים של בני מזל קשת:

WATER VIOLET  - לגאוותנים המרוחקים. טיפוסים שמעדיפים את הלבד מבחירה וחשים רגשי עליונות על הסובבים אותם.
IMPATIENS  - לאיזון העצבנות וחוסר הסבלנות אצל הקשת הלא מאוזן.
AGRIMONY - לקשתים שעסוקים בהעמדת פנים ובנסיון להרשים.
CHICORY - לקשת שזקוק להכרה וחש צורך להיות באור הזרקורים.
BEECH  - לקשת הסרקסטי שמקטין את האחר בכדי להאדיר את עצמו.
פרחי באך הינם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
מאת: יעל בן ציון.


חוויית הפסיכוזה הסובייקטיבית
מאמרה של מיכל ליבנה



מאמר זה מבוסס על עבודת תזה שנכתבה בחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, בהנחייתו של פרופסור דיוויד רועה. שמות המשתתפים במחקר הם שמות בדויים, וכל נתון מזהה הושמט לצורך שמירה על פרטיותם.

תקציר
המאמר מבוסס על מחקר איכותני שביקש ללמוד מהאופן שבו אנשים עם פסיכוזה חוו ופירשו את החוויה הפסיכוטית, את הסיבות להתפרצות הפסיכוזה ואת מהות העזרה שנדרשה להם בדרך להחלמה. ממצאי המחקר הצביעו על טראומות חיים ועל שימוש בסמים כגורמים סובייקטיביים מרכזיים לפסיכוזה; החוויה הפסיכוטית תוארה על ידי המשתתפים כקשה להתמודדות, אך גם כמשמעותית ומכוננת, וכמחוברת לממדים רוחניים עוצמתיים. המשתתפים הצביעו על החשיבות של עזרה בצמצום החוויה הפסיכוטית והחזרתה לגבולות פיזיים ומנטאליים שיאפשרו את הכלתה, מבלי לבטל את התהליכים המשמעותיים שהתרחשו במהלכה, ושל סביבה מכילה ותומכת.
 
מבוא
מאז ומעולם הובנו הפרעות נפשיות בדרכים רבות ומגוונות: מראיית ה"משוגעים" כקול משוחרר ואותנטי בתוך תרבות נוקשה (פוקו, 1972), דרך הפרדיגמות הנוקשות והדטרמיניסטיות של קרֶפֶּלין (Calabrese & Corrigan, 2005) ועד לימינו. גם כיום יש גישות שונות להבנת הפסיכוזה ולטיפול בה; הגישה הדומיננטית היא הגישה הרפואית (Cooke, 2014), המתמקדת בהופעת "סימפטומים חיוביים" כגון הלוצינציות, מחשבות שווא ובלבול בין דמיון למציאות, המקשים על האדם להבחין בין התרחשויות בעולם הפנימי להתרחשויות בעולם החיצוני.
המודל הרפואי נשען על ההנחה של כשל ביולוגי, ובהתאם לכך תופס הטיפול התרופתי את הנפח העיקרי בטיפול בפסיכוזה (Boyle, 2004; Varese et al., 2012). אנשים עם פסיכוזה המסרבים לטיפול התרופתי מפני שאינם מוצאים מענה במודל הרפואי, מוגדרים לעיתים כ"חסרי היענות" (Roe & Davidson, 2017). גישה נוספת מתמקדת בשיקום, כלומר בהחזרת האדם עם המחלה לתפקוד תקין ולחיים מלאים בקהילה (Roe & Mueser, 2011, Mueser & Roe, 2016).
בעשורים האחרונים התפתחו גישות שעניינן החלמה ולא השיקום גרידא (Anthony, 1993; Davidson & Roe, 2007; Deegan, 1988; Slade, 2009). גישות אלו חוללו שינוי בתפיסה המקובלת, המתמקדת במחלה ובביטוייה באדם, והמוקד עבר לראיית האדם עם המחלה: באופן ההתמודדות שלו עמה, באזורי החיים שמחוץ למחלה (Roe, Chopra, & Rudnick, 2004) ובדרך שבה האדם חווה את המחלה ואת עצמו ביחס אליה (Davidson, 2003; Davidson, Sells, Songster, & O'Connell, 2005).
כותבים עכשוויים מזכירים כי הרעיון שחוויות פסיכוטיות הן מחלת נפש או חלק ממנה אינו אלא תיאוריה אחת מני רבות, שטרם הוכח באמצעות בדיקה פיזיולוגית או ביולוגית (Cooke, 2014; Holttum, 2014; Kent, 2014). תחת זאת, הפסיכולוג לואיס סאס (Sass, 2014) הדגיש את חשיבות תשומת הלב לחוויה הסובייקטיבית המתרחשת בממד שונה מהידוע לנו לצורך הבנת חוויית הפסיכוזה, ומציע לנהוג בפתיחות לא להגביל את המחקר למודלים התיאורטיים המוכרים, שלדבריו אינם מוכיחים את עצמם. בדומה, גיקי (Geekie, 2013) טען כי במרכז המחקר צריך לעמוד האופן שבו אנשים מבינים ומפרשים את חוויותיהם.
ואמנם, תיאורטיקנים וחוקרים רבים עסקו בחוויה הסובייקטיבית של הפסיכוזה, בתהליכים הפסיכולוגיים הקשורים בה, ובהבנתה בהקשרה לאדם ולחייו: למשל, לאינג (Laing, 1960) טען שפסיכוזה היא דרך הגנתית של הפרט להתמודד עם מצבי חיים קשים מנשוא; תומאס סאס (Szasz, 1974) קישור בין הפסיכוזה לנטייה של החברה לתייג את החריג ולהרחיקו.
עבודות עכשוויות יותר בחקר החוויה הסובייקטיבית של פסיכוזה מצאו שאנשים עם פסיכוזה אוחזים לרוב בתיאוריות על מצבם, על הגורמים לו ועל העזרה הרצויה להם (Levander & Werbert, 2003). התיאוריות והנרטיבים יכולים להיות בהלימה עם תפיסת הסביבה ועם ההגדרות הפסיכיאטריות הרווחות – או שונים לחלוטין; יש אנשים המגדירים את מצבם כמשבר, כאירוע, כחוויה, או אפילו כדעות יוצאות דופן (Jacobson, 2001). מגלשן ועמיתיו (McGlashan, Levy, & Carpenter, 1975) תיארו את התפיסה של החוויה הפסיכוטית כמשולבת בסיפור החיים ואף טענו שאנשים התופסים כך את הפסיכוזה הם בעלי סיכויי החלמה גבוהים יותר.
המונח "תובנה נרטיבית" מציג את המסוגלות של האדם להבין את מצבו בהקשר לעצמו ולחייו, גם אם הבנה זו אינה בהלימה עם ההגדרות הפסיכיאטריות של המצב שבו הוא שרוי. "תובנה נרטיבית" מציעה חלופה ל"תובנה למחלה" ומצביעה על האופן שבו ראיית הפסיכוזה כחלק מסיפור החיים מכשירה בניית מודל אישי להבנת הפסיכוזה, ועוזרת לשלבו בתפיסת העולם ואירועי החיים (Roe, Hasson-Ohayon, Kravetz, Yanos, & Lysaker, 2008).
חלק מן החוקרים שעסקו בחקר הפסיכוזה עשו זאת כחלק מחקר המכלול של מחלת הסכיזופרניה. אולם יש לזכור שגם במסגרת המודל הרפואי, אף שפסיכוזה היא שיאה הקיצוני וההרסני ביותר של הסכיזופרניה, ושמבין כל מחלות הנפש היא מזוהה ביותר עם מחלה זאת, מופע פסיכוטי יכול להתפרץ גם כחלק ממחלות נפש חמורות אחרות, ואף כאפיזודה חולפת שאינה חלק ממחלת נפש מוגדרת.
חקר החוויה הסובייקטיבית של הפסיכוזה מחוץ לחקר מחלת הסכיזופרניה נותר בשוליים, ומחקרים מעטים בלבד בחנו מודלים סובייקטיביים להבנת הפסיכוזה כשלעצמה. מחקרים שכן בדקו זאת, גילו שלאנשים שאובחנו עם פסיכוזה יש מודלים משלהם להבנתה, שהם נעזרים בנרטיבים המסבירים את התפתחות הפסיכוזה, ואף את התכנים שעלו במהלכה, בהקשר לחייהם ולאישיותם (Levander & Werbart, 2003; Seikkula & Olson, 2003), ושבמקרים רבים הם מרגישים שאינם יכולים להפריד את החוויות הפסיכוטיות מחלקי החיים האחרים ומתחושת העצמי שלהם (Jones & Shattell, 2016).
עוד נתגלה שהחוויות הפסיכוטיות כה שונות מההגדרות המקובלות, עד שאין אפשרות לתקשר אותן עם אנשי המקצוע. הכשל התקשורתי נובע מהקושי לצמצם את החוויה העוצמתית והחובקת-כל של הפסיכוזה כך שתתאים להגדרות הפסיכיאטריות הרדוקטיביות (Jones & Shattell, 2016). לנוכח זה נטען שבמקום להגדיר את מי שמסרב לטיפול תרופתי כ"חסר היענות", כפי שהממסד הרפואי נוהג לעשות, יש לנסות להבינו וללמוד ממנו (Roe & Davidson, 2017).
נראה שיש מקום להמשיך ולהרחיב את חקר החוויה הסובייקטיבית של הפסיכוזה. מאמר זה יציג אפוא את ממצאיו של מחקר איכותני, שבמסגרתו רואיינו עשרה גברים ונשים שאובחנו עם פסיכוזה ונשאלו כיצד הם חווים את התופעה המכונה "פסיכוזה" וכיצד הם תופסים את סוג העזרה הנדרשת להתמודדות בזמן אפיזודה פסיכוטית ולצורך החלמה. במאמר יוצגו תובנות לגבי החוויה האינדיבידואלית של האדם שאובחן עם פסיכוזה, ובפרט לגבי הגורמים שתרמו להתפתחות הפסיכוזה, לגבי היבטים שונים של חוויית הפסיכוזה עצמה, ולגבי הגורמים שתרמו לתהליך ההחלמה ממנה. ביחד יתוארו כל אלה כמודל הסובייקטיבי של האדם שאובחן בפסיכוזה ביחס לפסיכוזה.
 
הגורמים שתרמו להתפתחות הפסיכוזה
כל אחד מעשרת המשתתפים במחקר פתח את סיפורו בנקודה שאותה ראה כנקודה שבה עלה על הנתיב שהוביל אותו לפסיכוזה, אשר קושרה בדרך כלל לסיפור המשלב תמות של טראומה ושל שימוש בסמים. במקרים מסוימים תוארה גם רגישות אישית שאינה תלויה בהכרח בגורם חיצוני מובחן. אף שיחסי גומלין בין שלוש תמות אלו בסיפורי המשתתפים תוארו כהדוקים ביותר, הם יוצגו כאן בנפרד לצורך הבהירות האנליטית.
הגורמים הקשורים לטראומה תוארו בדרך כלל בשילוב עם מורכבות משפחתית. כך סיפר למשל עמיחי:
הייתי במשפחה אלימה. בין גיל 4 ל-6 נזרקתי על הקיר ואחר כך על הפסנתר [...] ילדות הזויה. בחטיבת ביניים נפגעתי מינית. פגעו לי בגוף. חיבלו לי בעצב. הרגשתי שהתנהגו אליי כמו לחיית חווה, שגם אליה אסור להתנהג כך. אחרי זה התחלתי לאבד את האפשרות לזכור דברים [...] הרבה פחדים מאנשים [...] פחדים מאלימות.
גם רונה תיארה טראומה שלוותה ביחסים קשים עם האם: "בגיל 15 תאונת דרכים קטלנית ואבא שלי נהרג לי מול העיניים [...] וכשהוא (האב) מת היא (האם) ניצלה את זה בשביל לרדת עליי, ובגיל 19 [...] אשפזה אותי אשפוז כפוי."
משתתפים אחרים תיארו טראומות שאינן קשורות למשפחה. משה למשל תיאר את טראומת המלחמה כתחילת המשבר הנפשי: "חזרנו מהמלחמה ב-73'. שם זה התחיל. לא יכולתי לישון, צחקתי הרבה ובכיתי הרבה על אלו שנפלו. הייתי נורא עצוב. הייתי מיואש מבני אדם. איבדתי את האמון בבני אדם. רציתי להתאבד [...]".
גם שימוש בסמים תואר כגורם ברור לפסיכוזה. כך סיפרה למשל אביגיל:
השתחררתי מהצבא והתחלתי להתנסות במריחואנה. לא קיבלתי תמיכה מהבית. חיפשתי את עצמי והסתובבתי עם אנשים של סמים ומסיבות [...] לא היה לי כיוון. אף אחד לא כיוון ולא דחף. לא דיברו על מה האפשרויות שלי [...] סוחר סמים הציע LSD ואקסטזי אז לקחתי את שניהם [...] למחרת [...] עישנתי מריחואנה ואז התחילה הפסיכוזה. נפתח משהו. (אביגיל).
בדומה, תיארה אור: "בגיל 18 הגעתי לקומונה. ברחתי מהבית כי לא הסתדרתי עם אימא שלי, לקומונה ביפו. בקומונה עישנתי חשיש וגראס [...] עישנתי ואז חוויתי חוויה מוזרה". מכאן ממשיך תיאור החוויה הפסיכוטית, שנמשכה מנקודה זו ולבסוף הובילה את אור לאשפוז.
בסיפורים אחרים הופיע גורם הסמים לבדו, כמו במקרה של גיל, שסיפר: "הפסיכוזה הראשונה [...] כתוצאה משימוש אינטנסיבי בגראס [...] עישנתי חמישה גרם ביום. זה היה אחרי השחרור מהצבא [...] עברתי מטמורפוזה וגיליתי את האני האמיתי שלי". אף שגיל לא תיאר סביבה בעייתית, הוא תיאר בהחלט תהליך הדרגתי ומתפתח שהחל כתוצאה מאירוע חיצוני של שימוש בכמויות גדולות של מריחואנה.
לבסוף, בכמה מהסיפורים שבהם תוארו משברים נפשיים קשים ומרובים לאורך שנים, לא הופיעו גורמים חיצוניים שאפשר להבינם כסיבה מובהקת למשברים, ולפיכך השתמע מהם כי הפסיכוזה היא תוצר של רגישות אישית. מסיפורה של שיר, למשל, עלתה תמונה של ילדה רגישה וסובלת מגיל צעיר מאוד. שיר סיפרה:
כל החיים הייתי מוזרה והתבודדתי [...] בכל מקום ראיתי רק סבל [...] כי מעולם לא היה לי אמון בבני אדם. גדלתי יותר על הים. אבא היה רב חובל. מעולם לא היו לי חברים [...] הרגשתי שהכול שקר. שאם אספר למישהו מי אני באמת אף אחד לא יאהב אותי [...] הכישלון, הכול שקר. אין טעם. שם זה היה הרגע שממנו התחלתי להתנתק מהמציאות.
ניכר כי שיר הרגישה צורך לשמר דימוי שלתחושתה הולבש עליה בידי הוריה, וכל אירוע שעלול היה להסיר ממנה את המסכה איים למוטט אותה. סיפורה של שיר העלה תכנים רבים של אני אמיתי מול אני אחר, חיצוני, והיא שייכה חלק ניכר מהסבל שלה – עוד לפני המשבר הפסיכוטי – לדיסוננס זה.
את המשקל הרב ביותר בהתפתחות הפסיכוזה ייחסו המשתתפים לא רק לאירועים הטראומטיים, לשימוש בסמים ולרגישות האישית כשעצמם, אלא גם לקשרי הגומלין בינם לבין מחסור בתמיכה של המערכות האנושיות הסובבות ובפרט של ההורים.

חוויית הפסיכוזה
בתיאור חווית הפסיכוזה, המשתתפים התייחסו ברובם לשינוי בתחושת המציאות שלהם ובזהותם, ולחוויות רוחניות שהם קישרו לפסיכוזה. חוויית הפסיכוזה כפי שעולה מתיאוריהם היא חוויה לא מוכרת, המתאפיינת בממדי מציאות שונים, בזהות שונה, בשפה שונה (של סמלים ותדרים), ובהבנה שונה של העולם הסובב ושל העצמי.
השינוי בתחושת המציאות התבטא בתיאורים רבים של חריגה מן הגבולות המוכרים, ובכללה יציאה מגבולות הגוף, מן הגבולות שנגזרים מכוח המשיכה, ומגבולות הזמן והמקום. להלן כמה מהציטוטים המדגימים חוויות אלו:
"יצאתי מהגוף וראיתי עשן גדול [...] לא הייתי נמצאת שם, הייתי בעולם אחר" (אור). "תחושת ריחוף [...] שאני לא על הקרקע" (רונה).
"הרגשתי שזה שער כניסה למקום אחר [...] ראיתי את ממד הזמן נסגר ומתכווץ עליי" (שיר).
"עד שהגעתי לאשפוז הייתי באווירה של יוון העתיקה [...] הכול היה נראה לי הצגה" (עמיחי).
"נפתח משהו [...] פתאום כמו בחלום [...] איבדתי את ההתמצאות במרחב. פיזית לא הצלחתי להגיע ממקום למקום [...] מרגישה שהגלגולים שלי מדברים אליי. גלגול של נסיכה פרעונית וגלגול של נזירה הודית, טיבטית. וגלגול של מישהי באומנויות לחימה, סינית" (אביגיל).
בנוסף, כמה משתתפים הרגישו שפשטו את הזהות הישנה ולבשו זהות חדשה, וחוו שינוי בתכונות האישיות או שינויים קיצוניים יותר. לעיתים תואר שינוי זה כפועל יוצא של השינוי בחוויית המציאות ובפרט של היציאה מגבולות הגוף. להלן כמה מהציטוטים המדגימים חוויות אלו:
"הרגשתי שאני מתעברת בצורה רוחנית, הזיה שאני גלגול קדמון מצרי [...] הרגשתי איזו אינטליגנציה גבוהה [...] התנהלתי לפי תובנות." (אביגיל)
"הסתכלתי במראה ואז התחלתי לראות בתוך העיניים שלי [...] את כל האבולוציה [...] נשארתי תקועה בשלב של הזוחלים. ידעתי שאני צריכה להגיע ליונקים ולבני אדם אבל נתקעתי בזוחלים וראיתי את עצמי כאדם לטאה עם ראש של לטאה וגוף של אדם [...]".
"ראיתי פתאום את האמת, את החשיבות של האופי למעלה, ובחרתי באופי" (אור).
"עברתי מטמורפוזה וגיליתי את האני האמיתי שלי, והאני האמיתי הוא טוב מוחלט [...] הרגשתי שראיתי את האור. שנולדתי מחדש [...] הסתכלתי במראה וראיתי שאני גלגול של דוד המלך. ראיתי את עצמי, אבל הלבשתי את הזהות של דוד המלך [...] הרגשתי שהם (אנשים אחרים) יראו אותי ויבינו לבד שעד עכשיו הזהות שלי הייתה מוסתרת" (גיל).
בתיאור השינויים בזהות, המשתתפים כולם הזכירו תחושה של חיבור לפן שהיה נסתר עד פרוץ הפסיכוזה. שיר למשל סיפרה: "הרגשתי שאני רואה את האני האחר שלי, מישהו שהוא פן אחר, זר שלי, מטורף, משוגע [...] הרגשתי שאני מאבדת את עצמי [...] לא ידעתי מי זה ואולי הוא רע, אולי הוא מסוכן."
חלק ניכר מהשינויים שתוארו נגעו לתכנים שאפשר לתארם כרוחניים. ואכן, כמעט כל המשתתפים תיארו את האפיזודה הפסיכוטית כחוויה רוחנית במהותה, והתייחסו לחיבור לידע רוחני, לתובנות רוחניות ולתחושות קוסמיות של אחדות והתעלות. להלן כמה מהציטוטים המדגימים חוויות אלו:
הרגשתי שאני הולכת להיות משוגעת, או לגלות את אחת התגליות הכי גדולות [...] היו שם תובנות אדירות תוך כדי, והוא פשוט נתן לי תורה פילוסופית [...] תיאוריה אינטגרטיבית מתמטית דתית [...] הוא אמר לי שגיליתי את השדה האחיד. (שיר)
הרגשתי אחדות עם הבריאה. שמבינה את העולם כמו שהוא באמת. בממד הרוחני. שכל דבר מסמל משהו [...] שמעתי קולות שדיברו איתי בטון אלוהי שמדבר בצורה ברורה ונותן תובנות [...] תחושה של התעלות והתחברות לטבע ולמרחב [...] שפה חדשה שמשתמשת בסימנים וסמלים [...] תקשורת חדשה. האמנתי בתדרים. שמעתי אותם והבנתי אותם [...] תדר שעובר בין אנשים [...] תדר אנרגטי שכל האנשים שותפים לו ומתנהלים לפיו. (אביגיל)
בסיפורו של גיל אפשר לראות איך החוויה הרוחנית העוצמתית שפכה עבורו אור על חוויות מעברו:
קודם לא ראיתי נכון ועכשיו כן... ממש התחלתי לבכות מההבנה שהצלחתי לצאת מהסיטואציה ולראות אותה בצורה נקייה, והצלחתי לראות מה המלכודות שניצבות בפנינו [...] המלכודות פשוט שם, זה לא באשמתנו, זה לא חלק מהאני האמיתי שלנו. הצלחתי לראות למה אני מלא בכעסים [כלפי אימא. ...] הצלחתי להיות בשני קולות. גם לחוות את האהבה הטהורה וגם לראות את הנזקים שאנחנו עושים לעצמנו [...] הרגשתי שחווה הארה עצומה, כמו של נגיעה, כאילו יש לך כמו מעיין נובע [...] הרגשתי שראיתי את האור, שהגעתי לקליימקס (climax) בחיים [...] אלוהים עד עכשיו תפר לי סיפור [...] בזכות השנים הקשות עכשיו אצא לדרך חדשה עם תובנות וכלים שלא הייתי יכול לרכוש אם הייתי נולד ככה [...] חשבתי שאני המשיח, זה מאוד הקשה כי בעצם הרגשתי שכל כובד האחריות של העולם על הכתפיים שלי.
אור תיארה איך החוויה הרוחנית הובילה לשינוי בתפיסות שגדלה והתחנכה עליהן:
גילו לי בשמיים שהדת החרדית זו לא הדרך ושאני צריכה לבחור למען שוויון זכויות מיניות, הומואים ולסביות, כל מה שמנוגד לדת [...] וראיתי שהעולם מלא ילדים [...] הרגשתי שהשובבות היא מאוד יקרה. שזה נגד את מה שהאמינו הדתיים [...] פתאום ראיתי שהעולם הוא אנשים שחורים ולבנים, שהכול יד ביד [...]".
הרוחניות של החוויות לא הפכה אותן לנעימה בהכרח, ואף שכמה מהן נחוו כמעצימות, חלקו נחוו כמעמיסות ומקשות, והתלוו לסבל שנבע מניתוק מהמציאות המוכרת ומההשפעה העוצמתית של החוויה החדשה.

העבודה הרצוייה במהלך הפסיכוזה ולאחריה
מרבית המשתתפים תיארו את חוסר התמיכה והיעדר ההבנה שנתקלו בהם, ולצד אלו, את מה שסייע להם בתהליך ההחלמה ומה שלדעתם עשוי היה לעזור.
כמה משתתפים ציינו את הקשר עם הגוף כגורם השומר על בריאות במהלך הפסיכוזה, וכמקדם החלמה בתהליכי החלמה מאוחרים יותר. אביגיל למשל סיפרה על חוסן פיזי ועל חיבור ליכולות פיזיות חדשות שחיזקו אותה במהלך הפסיכוזה, וכיצד הורע מצבה לאחר שנטשה יכולות אלו בעקבות טראומה באשפוז:
פיזית הייתי נורא חזקה בפסיכוזה. התחברתי לגוף, הייתי עושה יוגה ורוקדת. הולכת קילומטרים. הכרתי את הגוף שלי. כל מיני תנוחות יוגה מוזרות שלא לימדו אותי. זה בא מבפנים. היה לי כאב ראש פעם אחת והתחלתי לעשות לחיצות ובכמה דקות הגעתי לנקודה ולחצתי עליה ובשנייה הכאב נעלם. אחר כך זה די הפסיק. היה משהו כל כך משפיל; פרצו לי למקלחת בזמן שעשיתי התעמלות ערומה, כי לקחתי מגבת פנימה בשביל התרגילים וחשבו שאני רוצה להתאבד, מאז לא עשיתי יותר התעמלות.
בדומה, גם עמיחי תיאר כיצד ההתמקדות בחוויה הפיזית עזרה לו, וסיפר גם על הצלחתו לעזור כך למתמודדים אחרים:
מזרון יוגה, פילאטיס, טאי צ'י, אלמנטים של תנועה. אני בעצמי טיפלתי באחרים ככה, באשפוזים, גם כשאני הייתי במצב לא טוב. היו כאלה שמאוד עזר להם. הרגשתי אז שרוצה אמבטיה מאוד חמה, הרבה מים חמים [...] אם משהו קורה צריך לעשות משהו, פעילות גופנית, מתיחות, נשימות, קריאה. להתמקד במשהו [...] הנשימה, הרוק, פעילות גופנית. לוקח את זה ומתחיל לעבוד על הגוף, להזיז את האצבעות [...] אם משהו קורה [...] עוצר את כל מה שאני עושה, ומתמקד בזה."
משתתפים נוספים תיארו כיצד , שיחות עם אחרים סייעו להם להתחבר לחשיבה לוגית ורציונלית. ולהבחין בין מחשבות שווא למציאות. כך תיארו למשל אביגיל ושיר:
אם מישהו היה מקשיב לי ומתחבר אליי ונותן לי דרך לצאת מסבך המחשבות [...] להוביל אותי מחוץ ללופ, לעזור לי לסדר את המחשבות [...] עזר, למשל שהייתה אחות ששאלתי אותה: 'הטלוויזיה דיברה אליי, זה נכון?', אמרה – 'לא חמודה.' בעיקר לדבר איתי על זה. לא היה את זה בכלל. (אביגיל)
מי שעזר לי זה מטופל אחר [...] הייתה לי תחושה שאני קוראת מחשבות [...] והוא אמר בואי נעשה ניסוי. עשינו מבדק מדעי וגיליתי שאני לא קוראת מחשבות וזה כל כך הקל עליי. מדע משכנע אותי. (שיר)
במקרה של אביגיל, האחות עזרה לה להבדיל בין מחשבת-השווא לבין המציאות, ובמקרה של שיר המטופל האחר עזר לה להבחין בין התחושה שהיא קוראת מחשבות ובין המציאות. בשני המקרים, החיבור למציאות תואר כמקל.
בנוסף, המשתתפים תיארו את חוויית האשפוז כחוויה קשה, ומדבריהם עלה הצורך בשהות במקום מוגן ושקט וביחס מכין ומבין מצד הסביבה.. עמיחי, למשל, תיאר חוויות קשות של תחושת סכנה ודריכות מתמדת: "הרגשתי נרדף. הרגשתי שאני צריך מקום מוגן [...] קורים שם [באשפוז] דברים ממש גרועים. הרבה אלימות. גם גניבות, גם העלבות וגם פגיעות מיניות, גם מהצוות." אחרים תיארו מה חשו שהם זקוקים לו במקום זאת:
אולי אם מישהו היה מקשיב לי ונותן לי מקום מכיל. (אביגיל)
לא לאשפז במחלקה סגורה. שהכול ילך בעדינות ובצעדים קטנים. לא להבהיל את הבן אדם, כי אחר כך אני מרגיש שרצו לעשות עבודה קלה. אני רוצה להרגיש שאכפת לאנשים [...] כל דבר כזה שנשאר בזיכרון והוא רך, זה מחזק את הבן אדם. (דביר)
בחדר בידוד זה קצת עזר לי [...] הרגשתי שמשהו משתחרר ושיכול לנוח. לא יפגעו בי שם. לא יגנבו לי את הסבון. יש פרטיות." (עמיחי)
לבסוף, אחת הנקודות שחזרה בדברי המשתתפים הייתה התחושה שהחוויה הפסיכוטית היא חוויה אותנטית, ושיש פער בין תפיסתם לבין תפיסת הסביבה אשר אינה רואה את החוויה כ"אמיתית". מהראיונות עלה רצון המשתתפים בהכרת הסביבה באותנטיות של החוויה הפסיכוטית ובמשמעותה העמוקה, מתוך תחושה שהיעדר ההכרה היא מחסום להחלמה. להלן כמה מהציטוטים המבטאים זאת:
אין הלימה בין מה שהאדם עובר לבין מה שהמערכת הפסיכיאטרית מציעה. הם יוצאים מנקודת הנחה ששום דבר לא אמיתי, וזה גורם לחוסר יכולת לעזור. האנשים שמטפלים לא עברו את זה. לא מבינים שמדובר בחוויות אותנטיות, בחיבור לדברים שמעבר, ולכן אין בסיס לעבודה [...] הם מתרחקים מאיתנו, ואנחנו מהם. (גיל)
שם [באשפוז] כולם [הצוות] אתיאיסטים גמורים [...] היו לי כל כך הרבה שאלות ולא היה לי עם מי לדבר [...] בדיעבד אני רואה בזה החוויה המכוננת הכי חשובה שלי, ובמקום לחבק אותה הפכו אותי ללא-אדם. (שיר)
[חשוב לי] להרגיש שלמה עם החוויה, שאולי יש בזה גרעין. לא להיות בקשר שלילי עם החוויה, אלא קשר חיובי, אבל בזהירות. (אביגיל)
 
דיון
המאמר הנוכחי התמקד באופן הסובייקטיבי שבו אנשים תופסים את הפסיכוזה שחוו, כאשר הם מתבוננים לאחור בכמה היבטים שלה: בגורמים לה, בחווייתם בזמן האפיזודה הפסיכוטית ובמה עזר להם במהלכה ובמהלך תהליכי ההחלמה.
הגורמים המרכזיים שתוארו על-ידי המשתתפים במחקר ככאלה שהובילו להתפרצות הפסיכוזה כללו חוויות טראומתיות ושימוש בסמים. ואמנם, בעשורים האחרונים פורסמו מחקרים מקיפים אשר מצאו קשר בין טראומה לבין התפתחות מאוחרת של פסיכוזה (Morrison, Frame & Larkin, 2003; Morrison, Read & Turkington, 2005; Murphy, Houston, Shevlin, & Adamson, 2013; Read, Os, Morrison, & Ross, 2005; Spauwen, et al., 2006), וכן נמצא קשר בין שימוש בקנאביס לאורך זמן בגיל צעיר לבין אבחנה מאוחרת יותר של סכיזופרניה (Hall, & Degenhardt, 2000). כמו כן יש עדויות לקשר בין שימוש בקנאביס לטראומה – בעיקר בילדות – ולהתפתחות מאוחרת יותר של פסיכוזה (Murphy et al., 2013).
החוויה הפסיכוטית עצמה תוארה על-ידי המשתתפים במחקר בראש ובראשונה כחוויה יוצאת דופן ולא מוכרת. עוצמת החוויה שתוארה על-ידי המשתתפים הייתה כה עוצמתית עד כדי כך שאי אפשר היה להכיל אותה בגבולות התפיסה המוכרות. אפשר לדמות זאת למצב שבו הכלי צר מלהכיל, ולכן מתרחשת קריסת המערכת הנפשית.
ממצא זה משתלב בחלקו עם ממצאים בספרות בדבר הקושי להמשיג את החוויה הפסיכוטית. משתתפים במחקרים איכותניים קודמים בנושא זה תיארו את הקושי להסביר את החוויה לעצמי ולסביבה במושגים מקובלים, משום שאין מילים שיכולות לתפוס את החוויה עצמה במדויק (Douglas-Klotz, 2001; Geekie, 2007; Jones & Shattell, 2016), בדומה לקושי לתאר תחושות מופשטות של חלום במילים או לתאר מוזיקה במילים. לפי ביון (Bion, 1954), הקושי נובע מכך שבמהלך האירוע הפסיכוטי משתנים השפה, הסמלים והאינטראקציה עם המציאות החיצונית והפנימית.
בנוסף, מחקרים קודמים הראו שבתחילת המשבר הפסיכוטי המציאות נחווית כלא מוכרת, ורבים חווים אובדן של הזהות העצמית. תחושות אלו תוארו כמביאות לסבל רב ולחוסר יכולת להמשיך ולתפקד בחיי היום-יום (Moura, 2014; Cooke, 2014). אולם אף שרבים מפרשים תחושות אלו כמצב לא תקין, מלחיץ ומעמיס, ועלולים לקרוס תחת עומס ההתרחשויות בעולם הפנימי, יש המפרשים אותן כנעימות וכתומכות (Cooke, 2014). בדומה, במחקר הנוכחי נמצא כי הקושי להכיל את החוויה הפסיכוטית לא גורע בהכרח מהמשמעות האישית העמוקה הטמונה בה.
ואמנם, אחת המסקנות המרכזיות של המחקר שתואר במאמר נגעה לחשיבות ההיבט הרוחני של חוויית הפסיכוזה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם ממצאיהם של מחקרים קודמים, שמהם עלה כי הפסיכוזה נחווית בחלקה כהבנה רוחנית חדשה של משמעות העולם ושל יחס האדם עם המערכת האוניברסאלית ומקומו בתוכה (Geekie, 2007). חוקרים אחדים אף הצביעו על האפשרות להיעזר בהיבטים רוחניים אלו כדי להתמודד עם המחלה ולקדם החלמה, על אף שרבים מאנשי הטיפול כיום לא מכירים בחשיבותם של תכנים אלו וחסרים את המודלים שיאפשרו להבינם (Douglas-Klotz, 2001; Goncalves et al., 2015; Mohr et al, 2006). לדברי החוקרים, הדת והמדע בתרבויות המערביות חסרות שפה שתוכל להסביר מצבים אלו ולתמוך באנשים שחווים אותם. עם זאת, החוקרים מדגישים כי חשוב להבחין בין חוויות רוחניות שאינן פתולוגיות לבין מצבים פסיכוטיים (Douglas-Klotz 2001; Menezes & Moreira-Almeida, 2010).
חוויית הפסיכוזה כחוויה רוחנית נמצאה במחקר זה כקשורה קשר הדוק לשינוי רדיקלי בתפיסת המציאות ובזהות העצמית, ובתפיסתה כחוויה משמעותית ואותנטית. משתתפים רבים תיארו את הפסיכוזה כהשלה של 'אני לא אותנטי' וחיבור לגרעין פנימי אותנטי. לאור זאת, מוצע כאן כי בחקר הפסיכוזה יש להתבונן על כל היבטיו של התהליך: לא רק על הנתק מהממד הארצי, אשר מחליש את תחושת העצמי וגורם לאובדן אחיזה במציאות ובעולם (Sass, 2014), אלא גם על עוצמת ומשמעות החיבור לממד הרוחני. הבנת הקשר בין  שתי התחושות מספקת מבט שלם יותר על תופעת הפסיכוזה: נראה שככל שאובדת האחיזה במציאות מתעצמת החוויה הרוחנית, וככל שהחוויה הרוחנית מתעצמת היא גורמת להיחלשות נוספת באחיזה במציאות הארצית.
אחת המסקנות האפשריות מן המחקר היא אפוא שבתהליך ההחלמה חשוב לסייע לאינטגרציה של החוויה הפסיכוטית ושל חלקי העצמי החדשים שנתגלו במהלכה עם חלקים אחרים של האישיות, ולעודד תקשורת פנימית דינמית (Hermans, 1996) ודיאלוג בין היבטים שונים ואף מנוגדים של העצמי (Lysaker & Lysaker, 2002). דיאלוג כזה עשוי להפחית את ההפרעה לאחדות העצמי ולקדם תחושת עצמי קוהרנטי ואחיד (Gregg, 1995; Hermans, 1996).
אחת הדרכים להבין את החוויה שתוארה על ידי המשתתפים במחקר, של יציאה מגבולות הגוף, הזהות והמציאות המוסכמת על מרבית בני האדם, היא במונחים של "הפרעת נוכחות" (presence disorder), כפי שהציע סאס (Sass, 2014) בכותבו על חווייתם של הסובלים מסכיזופרניה. לנוכח תיאור זה, מסקנה אפשרית נוספת היא שבתהליך ההחלמה שלהם, אנשים שחווים פסיכוזה יכולים להיעזר בהחזרת החוויה לגבולות שיוכלו להכילה, כלומר התאמה מחודשת של התוכן לכלי המכיל אותו, וחיזוק הגבולות שקרסו – ממש כשם שתינוק צריך להתחיל להכיר את גבולותיו וליצור הפרדה בין העצמי לבין האם והעולם (Winniccot, 1965, 1958). כפי שתיארה זאת שיר, משתתפת במחקר: "הבעיה אצלנו היא שאין מוגבלות, כלומר היעדר גבולות. זה רק דבר שצריך לצמצם, כי הכלי המוגבל האנושי לא יכול להכיל את היעדר המוגבלות." בדומה, גם מחקרים קודמים בנושא חוויית ההתמודדות עם פסיכוזה הציעו כי התיחום מחדש בגבולות המוכרים יכול לספק אחיזה מחודשת במציאות הפנימית והחיצונית שתתרום בתורה להעצמת הנוכחות וכך תכשיר את המתמודדים לתפקוד טבעי (Tully, Wells & Morrison, 2017).
המשתתפים במחקר ציינו מספר דרכים שבהם היו רוצים לקבל עזרה בהתמודדות, ובכללן עבודה עם הגוף הפיזי וסיוע בחיבור לחשיבה רציונאלית. הם הזכירו סוגי עבודה פיזית, כגון ספורט וטיפולי מגע, שעשויים לעזור לחזור לנוכחות בגבולות הגוף, להכיר אותם מחדש ולחזקם. ואמנם, מחקרים אחדים שבחנו קבוצות סיכון להתפתחות פסיכוזה מצאו קשר בין מיעוט בפעילות פיזית להתפתחות מאוחרת של פסיכוזה (Koivukangas et al., 2010), וכן בין פעילות פיזית למדדים של בריאות (Mittal et al., 2013). עם זאת, יש לציין שבעוד שיטות המשתייכות לזרמים הוליסטיים מקנות חשיבות רבה לעבודה עם הגוף ובאמצעותו, שיטות מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ממעטות להתייחס לדרך עבודה זאת. מהמחקר המתואר כאן עולה הצורך להעמיק את המחקר בכיוון זה.
בנוסף, המשתתפים ציינו כאמור את הצורך שלהם בשיחות ובפרט בסיוע בעבודה המנטאלית של הפרדת מחשבות השווא וההלוצינציות מהמציאות, אשר בכוחה לסייע בחזרה לגבולות הקוגניציה הנורמטיבית. ואמנם, במחקרים שבדקו השפעת טיפולי CBT על מתמודדים עם פסיכוזה נתגלתה הטבה משמעותית (Kuipers et al. 1997), ובפרט ישנו דיון נרחב בספרות על טיפול בעזרת רציונליזציה (Morrison & Barratt, 2009). נקודה חשובה שעלתה מדברי המשתתפים היא הצורך שחיזוק היכולת להבחין בין פנים לחוץ, בין המציאותי לדמיוני, לא ישלול אף לא אחד משני העולמות הללו. נקודה זאת מזכירה את דבריו של ויניקוט על  החשיבות ההתפתחותית של הבחנה בין העולם הפנימי והחיצוני לצורך התפקוד, תוך שמירה על העולם הפנימי שהוא מקור היצירה וההתפתחות הנפשית (Eigen, 2004, Winniccot, 1969).
תהליך כה מורכב של בנייה מחדש של גבולות יכול להתרחש רק בסביבה מוגנת, עדינה ומכילה. ואמנם, בקשה כזו, לסביבה בטוחה שהאווירה בה רכה, קשובה ומכילה, עלתה במפורש מדברי מרבית המשתתפים. לעומת זאת, המשתתפים ציינו שתנאים אלו לא מתקיימים במחלקות האשפוז, ומסיפוריהם עלתה תחושה הפוכה – של חוסר ביטחון ושל גבולות פרוצים.
גם מתיאוריות של הפסיכולוגיה הדינאמית עולה החשיבות של יצירת מקום מוגן ומכיל, שיכול לאפשר תהליכי רגרסיה לתקופה הינקותית שבה התרחש השיבוש. תהליך ההחלמה מפסיכוזה מקושר בגישה זאת לשלבי ההתפתחות המוקדמים, שבהם התינוק מתחיל לגלות את עולמו ולבנות את זהותו (Bion, 1956; Winniccot 1965, 1958). רק כאשר התינוק מוגן וצרכיו הבסיסיים מסופקים מתאפשרת תנועה בטוחה בתוך גבולות שלא נחדרים (Eigen, 2004; Winnicott 1965). בעשור האחרון התפתחו – ועדיין מתפתחים – מודלים טיפוליים ומסגרות טיפול אשר שואפים לספק תנאים אלו, חלקם מחוץ למסגרות המוכרות של שירותי בריאות הנפש והשיקום (O’Brien, Fahmy, & Singh 2009, Katz, Goldblatt, Hasson-Ohayon & Roe, in press).
לבסוף, ממצא משמעותי של המחקר שהוצג במאמר זה נגע לצורך שביטאו המשתתפים בהכרת הסביבה במשמעות ובאותנטיות של החוויה הפסיכוטית. מדבריהם עלה כי השינוי שהחוויה הפסיכוטית חולל נתפס כטרנספורמציה פנימית כה דרמטית, עד שנחוותה כרכישת זהות חדשה ויכולות חדשות, כהתגלות של ידע חדש שמלווה לעיתים בתחושת שליחות. ממצאי המחקר משקפים את רצון המשתתפים לחבוק את החוויה הזאת ולהכיר בה, על אף הקושי והסבל הרב הכרוכים בה – רצון שלעיתים אף גובר על הרצון להחלים מהפסיכוזה.
כחלק מכך, המשתתפים במחקר ייחסו חשיבות רבה להכרה של סביבתם בתכנים של החוויה, והביעו התנגדות לניסיונות הטיפוליים לשלול אותם ולמחוק את החוויה. נראה אפוא שגישה טיפולית אשר שמה לה כמטרה את  הכחדתם של תכנים אלה עלולה להרחיק בין האנשים החווים פסיכוזה לבין אלו שתפקידם לטפל בהם. גישה זו נתפסת כמותירה לאנשים עם פסיכוזה אפשרות אחת ויחידה – להשאיר את החוויה בשלמותה מאחוריהם כמחלה שיש לגבור עליה. משתתפים ציינו גישה זו כמחסום להחלמה. תחת זאת, מדברי המשתתפים עולה כי על מנת לחדש את הדיאלוג בין עמדות העצמי שהתמוטט יש לאפשר לאדם להעלות את התכנים שלו, ולא לצפות שתהליך זה יתרחש באמצעות תכנים חיצוניים שהגיעו מן המטפל.
לסיכום, מתוצאות המחקר עולה שכדי שהטיפול יהלום את צורכי המטופלים, ולצורך יצירת תהליך החלמה המכבד את הפוטנציאל לצמיחה כתוצאה מהחוויה, יש לחפש את החלקים המשמעותיים והמיטיבים שבחוויה הפסיכוטית, ולנסות למזגם עם יתר חלקי האישיות. בניגוד לתפיסה המקובלת כיום המצפה מהמתמודדים להגיע להחלמה וחזרה לתפקוד ולחיים, אולם אינה דנה בהבראה (Rogers & Pilgrim, 2014 Insel & Scolnick, 2006;), במחקר שהוצג במאמר זה והסתמך על דברי המתמודדים עצמם, זוהו תהליכי צמיחה בריאים שיכולים להתרחש דווקא כתוצאה מהפסיכוזה.
 
המשתתפים במחקר אותרו בשיטת כדור השלג (snow ball), על־פיה משתתף במחקר מפנה את החוקר למשתתפים פוטנציאליים נוספים (Patton, 2002). הם נבחרו על סמך דיווח עצמי על אפיזודה פסיכוטית מאובחנת בעברם, כאשר רובם דיווחו גם על אבחון של סכיזופרניה – שלדבריהם שירותי בריאות הנפש אבחנו אותה ככזאת. במחקר השתתפו חמישה גברים וחמש נשים, שגילם הממוצע עמד על 40.6 ונע בין 26 ל-62 שנים. רמת ההשכלה של המשתתפים הייתה מגוונת.


 

 


 
טלפון: 077-4304336/7     כתובת: הגיבורים 67, חדרה.   www.henot.co.il
 
מבצעים רק בדף הפייסבוק שלנו  
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים