למה שינו את השם של יום האם ליום המשפחה? אז אולי כשהילדים צריכים משהו שיצעקו 'משפחה' ולא 'אמא' ? ;)
שינוי השם של יום האם ליום המשפחה, עורר תגובות רבות, אימהות רבות (וסטנדאפיסטים) לא הבינו את השינוי וכתבו לא מעט בדיחות בנושא. אבל טכנית, השינוי הוא למען נשים, ויותר נכון, למען שוויון. יום האם טומן בחובו מלכודת דבש - משתמע כי לאמא מגיעה תודה, כי היא המטפלת הראשית. אז זהו, שכבר לא. 

לכבוד יום המשפחה, קבלו כמה נתונים מגדריים חשובים:
בשנות החמישים והשישים החלוקה בישראל היתה ברורה - הגבר המפרנס הראשי וכמעט ולא מעורב בחיים המשפחתיים, והאישה במטבח, או יותר נכון, בבית ועם הילדים. 
החל משנות השבעים, החלה כניסה מאסיבית של נשים לשוק העבודה, וכמו שחיה שטייר (2010), ניסחה זו, החל "סוף עידן המפרנס היחיד". 
עד היום, כאשר נשים מספרות שקשה להן לשלב בין עבודה למשפחה, ניתן לשמוע "אתן רציתן לעבוד". אבל לא, כיום משפחה כמעט ולא יכולה להסתדר עם משכורת אחת. ולכן, השתתפות בשוק העבודה הוא אחד מתפקידיה המרכזיים של האישה בחברה (יזרעאלי, 1997). אז אנחנו לא בחרנו להקשות על עצמנו, ולא צריכות להגיד תודה שנתנו לנו לעבוד, ולא צריכות להוכיח שאנחנו לא מזניחות את הבית או את הילדים - הנורמה המשפחתית הרווחת היום, היא של משפחה עם שני מפרנסים. מצד שני, נשים רבות חשות כי הן חוזרות מהעבודה אל עבר "המשמרת השנייה" הכוללת חלוקת נטל בלתי שוויונית של החיים המשפחתיים (Hochschild, 1989).

מתוך הבנת החשיבות של תמלול חלוקת הנטל בין בני הזוג, שונה השם מ"יום האם" ל"יום המשפחה" בשנות ה-80 בישראל.
 

קצת נתונים מחקריים על ישראל
בקצרה - יש לנו יותר ילדים לכל משפחה, אנחנו עובדים יותר, ועם פערים גבוהים בין נשים לגברים. כל זאת, יחסית למדינות מפותחות. ובאופן מפורט יותר: (1)  ישראל מדורגת בין המקומות הראשונים במספר ילדים למשפחה. בשנת 2015 שיעור פריון הילדים לאישה עמד על 3.1 במדינה, הנתון הגבוה ביותר באותה השנה בהשוואה למדינות OECD (צוות מרכז טאוב, 2019). (2) בישראל גם עובדים יותר - בשנת 2018 ישראל דורגה במקום ה-7 בעולם בכמות שעות עבודה שבועיות (כלכליסט, 2019). (3) ישראל ממוקמת בין המקומות האחרונים בעולם בפערי השכר בין נשים לגברים (מרכז אדוה, 2017). נשים מרוויחות כ-30% פחות מגברים !!! (4) בתקופת סגרי הקורונה, נשים חוו פגיעה כפולה - עבודתן בשוק העבודה נפגעה יותר, ובמקביל הן הקדישו שעות רבות יותר לטיפול בילדים ובמטלות הבית (הרצברג-דרוקר ושות', 2021).
 

אז מי אשם? או יותר נכון, איך ניתן לשנות? 
בסיפור הזה אין אשמים. שינויים ביולוגים הובילו נשים בעבר להיות המטפלות העיקריות (בעקבות היריון, לידה והנקה), בעקבות זאת הוטבעו ושועתקו נורמות חברתיות הכוללות ציפיות לפיהן הגבר הוא המפרנס הראשי והאישה המטפלת הראשית. אבל היום, זוגות לא מעטים מאמצים, נעזרים בפונדקאית, לא מניקים. יש משפחות חד הוריות, חד מיניות ומשפחות שבחרו לא להביא ילדים לעולם. ועדיין, חוקים רבים ברחבי העולם משמרים את אי השוויון - לדוגמה חופשת לידה לגבר ולאישה מעניקה תנאים כלכליים אחרים ומובילה לבחירת רוב הנשים לקחת חופשת לידה ולא להתחלק בה עם בן הזוג, לדוגמה בבריטניה. בארגונים רבות קיימת תרבות ארגונית ותחומי עיסוק נשיים עם שכר נמוך (לדוגמה מקצוע ההוראה).
וגם ברמה הפרטנית (רמת המיקרו), חשוב שכל אחד יתכנס פנימה ויעשה שינוי: גברים יבחרו לחלוק בנטל ולהיות מעורבים בחיים המשפחתיים. נשים יוותרו על שמירת סף אימהית (Allen & Hawkins, 1999), הכוללת אי רצון לנטוש תפקידים משפחתיים וניסוח סטנדרטים נוקשים (הוא לא מנקה טוב, עדיף שאני אעשה), הגדרת האישה כסופרוומן עם יכולת גבוהה יותר לעשות ריבוי משימות, כאשר מחקרים מראים יכולת שווה בין נשים לגברים בביצוע מולטיטאסקינג (Offer & Schneider, 2011), הגדרת האישה כאחראית על תכנון חיי המשפחה כי היא טובה יותר בסדר וארגון, גם במשפחות בהן הבעלים עם תפקידים בכירים הכוללים יכולות ארגוניות גבוהות (Deminger, 2020), ותיוג הגבר במונחים מתיילדים ואף כ"useless" ולכן הכנת רשימות ומשימות ובדיקה חוזרת ונשנית שהמשימות נעשות. במצב הזה קל מאוד להקטין ראש ולתת לאישה לנהל את העניינים.
אז ליום המשפחה הזה, מצאו משהו שאתם יכולים לעשות למען שוויון משפחתי וחלוקת נטל הוגנת יותר.

מאת: לטם אלוש, מנהלת המכללה.