מבט מעבר למשבר - מאמר אקדמי

מבט מעבר למשבר: משפחה ועבודה בסגרי הקורונה ואחריהם

מאמרן של לטם אלוש ואורלי בנימין
(לטם אלוש,מנהלת המכללה ודוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן ופרופ' אורלי בנימין, המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן)
פורסם בכתב העת: סוציולוגיה ישראלית ב-2025.

תקציר

השלכות סגרי הקורונה על האיזון בין עבודה למשפחה מוסגרו במחקרים קודמים כתופעה גורפת: ביצוע המגדר העָצים (העדפת עבודת המשפחה לנשים ועבודה בשכר לגברים) שהתהווה בזמן המשבר והסגרים נתפס כמגמה שעלולה להימשך גם לאחריו. ואולם מחקרנו העמיד את ההשוואה בין התקופות לבחינה אמפירית. לשם כך חיברנו בין תיאוריות מהלך החיים, חדירוּת הגבולות וביצוע/אי-ביצוע מגדר. החיבור התיאורטי מאפשר לאבחן את הממצא על ביצוע מגדר עצים כתופעה זמנית, ונגזרה ממנו השאלה האם וכיצד השתנו התפיסות לגבי עבודת המשפחה והעבודה בשכר לאחר המשבר. ניתוח ראיונות עם בני ובנות זוג של עובדי הוראה במשפחות של שני מפרנסים העלה כי למרות ביצוע המגדר העצים בתקופת הסגרים, לאחריהם הייתה המגמה הפוכה לעיתים. מצאנו שלושה מנגנונים התומכים באי-ביצוע מגדר בתקופה שלאחר המשבר: נראות אתגרי האישה, עבודה היברידית של הגבר וחזרה לשוויוניות. ממצאינו מערערים על טיעונים המקבעים השלכות מגדריות של משבר, ומראים שכאשר נצברו משאבים רלוונטיים בתקופות קודמות, השלכות המשבר עשויות להיות קצרות טווח.

מבוא

מבחינת הסדרי עבודה-משפחה, משבר הקורונה היה נקודת מפנה במשפחות עם שני מפרנסים וילדים צעירים. בתיאוריית מהלך החיים, נקודת מפנה (turning point) היא אירוע מחולל שינוי (Mayer, 2009). נקודת מפנה כזאת עלתה בריאיון שערכנו עם ברי, אחד ממרואייני מחקרנו, ראש צוות ואחראי תשתיות בתחום ההייטק הנשוי למורה, שחשף לפנינו את עוצמת המשבר. מוקד העניין שלנו בדבריו היה נקודת מפנה שנייה שיצרה תקופה חדשה שפחות נחקרה בספרות: התהוות שגרה חדשה לאחר המשבר. למעשה, בדבריו עלו שתי נקודות מפנה מובחנות שהשוואה ביניהן עשויה להאיר את הדינמיות של התארגנות הורית בעבודה ובמשפחה, במהלך משבר ולאחריו:
[לפני סגרי הקורונה] היה לי פחות אכפת, והייתי 300% רק לעבודה. [במהלך הסגרים, כדי לעבוד,] ישבתי בחדר סגור בממ"ד [...]. ויש רעש מהבית וגם שומעים את הבית [...] למדתי איך לעבוד [...]. שם אוזניות והן אוטמות רעשים [...]. וזה נורא הפריע לאשתי שהייתי מנותק מהבית. אני חושב שדווקא כשהתחלתי לעבוד מהבית [אחרי הסגרים], אני מצליח יותר לאזן [בין עבודה למשפחה]. אני רואה שזה רק תסכול שאני לא מכיר את הילדים ולא יכול לעזור במה שקורה בתוך הבית, וזה שונה כי אני רציתי שזה יהיה שונה [...]. מנסה בין 12:00 ל-13:00 לסמן שאני לא זמין, ואז אני יושב לאכול עם הילדים.
 
ניכר כי שתי נקודות המפנה – משבר סגרי הקורונה והתבססות השגרה אחריו – נחוו כבעלות השפעה על התארגנות הורית בעבודה ובמשפחה. מחקרים רבים בחנו את נקודת המפנה הראשונה, עסקו בהשלכות סגרי הקורונה על ההתארגנות ההורית ותיארו מגמה רווחת של ביצוע מגדר עָצים (intensified doing gender), שהתבטא בהכבדת עומס המטלות המשפחתיות (שאינן בשכר) על נשים בד בבד עם פגיעה בעבודתן בשכר (Enciso-Alfaro et al., 2024). ואולם הספרות מיעטה להתייחס לתמונה העולה מדבריו של ברי לגבי קיומה של נקודת מפנה שנייה: עם הסרת הסגרים השתנתה שגרת הפעולה.
ההכרה בקיומה של נקודת מפנה שנייה מזמינה שתי השוואות: השוואה בין התקופה טרם הסגרים לתקופת הסגרים עצמם, והשוואה בין התקופה טרם הסגרים לזו שאחריהם. המחקרים שהשוו בין תקופת המשבר לתקופה שקדמה לה מגלים תמונה חלקית, ולפיכך הם עלולים לקבע תפיסה שגויה שלפיה ביצוע מגדר עָצים עם החלת הסגרים נמשך עם הסרתם, אף שנראה כי היו הבדלים בין התקופות.
כדי לבחון את ההשלכות לאחר הסרת הסגרים אנו מאמצות את פרספקטיבת מהלך החיים, המאפשרת השוואה בין תקופות (Wood, 2023), ומציעות מסגרת חשיבה המחברת אליה שני כלים אנליטיים: מידת חדירות הגבולות מתוך תיאוריית הגבולות של סו קלארק (Clark, 2000), וביצוע/אי-ביצוע מגדר (Deutsch, 2007; Deutsch & Gaunt, 2020; West & Zimmerman, 1987). מסגרת חשיבה זו מאפשרת לראות את הדינמיקה של ההתפתחות בתחום ההתארגנות ההורית במשפחות עם שני מפרנסים וגם לבחון את השינויים בכל תקופה. לשם זיהוי הדינמיקה הזאת העלינו את שאלת המחקר הבאה: כיצד השתנו התפיסות בדבר עבודת המשפחה והעבודה בשכר בין תקופות? כדי לענות עליה ביקשנו לבחון השלכות ארוכות טווח של המשבר על ההתארגנות ההורית, לבדוק את השפעותיו על אי-השוויון המגדרי, ולחפש את התנאים והמנגנונים המעצבים נתיבים לשינוי ולשימור דפוסים מגדריים.
השפעת סגרי הקורונה על הורים וילדים הייתה מרחיקת לכת: עבודה כפויה מהבית, בשעה שהילדים נטולי מסגרות חינוך חיצוניות ובתנאי בידוד חברתי שמנעו סיוע מבחוץ. מחקרים רבים הראו כיצד בהיעדר מסגרות טיפול וחינוך לילדים נוצר דפוס של ביצוע מגדר – מושג השואב מהגישה האתנו-מתודולוגית בסוציולוגיה, שלפיה שעתוק מגדרי הוא פעולה אקטיבית המגיבה להקצאת הזכאויות החברתית (West & Zimmerman, 1987). התופעה התעצמה במשפחות עם שני מפרנסים, ובהן משפחות רבות שביצוע מגדר שימש מבחינתן עיקרון מארגן גם טרם המשבר: גברים התמסרו ביתר שאת למקומות העבודה, ואילו נשים חשו מחויבות יותר לעבודת המשפחה ונסוגו מזכאויותיהן במרחב התעסוקתי. ההכרה בנקודת מפנה שנייה מעלה את השאלות מה טווח הזמן שבמהלכו התחולל ביצוע המגדר העצים הזה, והאם ייתכנו הבדלים בין תקופת משבר ובין השגרה המתבססת אחריה.
חוקרי גישת מהלך החיים השתמשו במושג "תלות בנתיב" (path dependency), המתאר את המעבר של משאבים מגדריים מתקופה אחת לאחרת. ג'ונאס ווד (Wood, 2023), למשל, הראה כי מי שצברו משאבים של התרחקות מביצוע מגדר לפני הסגרים נטו פחות לביצוע מגדר בעת הסגרים. ממצא זה מתיישב עם גישתן של פרנסין דויטש ורות גונט (Deutsch & Gaunt, 2020), הטוענות כי לצד שעתוקו של אי-שוויון באמצעות ביצוע מגדר, יש להכיר גם בתהליכים של אי-ביצוע מגדר (undoing gender) – תהליכי השינוי החלקיים המתחוללים כשנעשות פעולות המזוהות תרבותית עם המגדר האחר. גישתן, המתמקדת בתחושת הסוכנות ובבחינה המתמדת של שגרות פעולה ושל מידת התאמתן לתנאי החיים, קריטית לניתוח הדינמיות בהתארגנות הורית. בעקבות התמקדותן בדינמיות השתמשנו במושג התלות בנתיב כדי להבחין בדינמיקות בקרב משתתפי המחקר בין שלוש התקופות (לפני הסגרים, במהלכם ואחריהם), וכדי לבחון תנאים המעודדים התפתחות המבטאת אי-ביצוע מגדר.
תיאוריית הגבולות של קלארק (Clark, 2000), המתייחסת לגבולות הפיזיים, הטמפורליים והמנטליים הנתפסים כמפרידים בין עבודה למשפחה, מסייעת לזהות דינמיות בהתארגנות ההורית ובוחנת אותה בעזרת המושג של חדירוּת גבולות. מושג זה אפשר לנו להשוות את היכולת והרצון לחצות את הגבול בין שני התחומים, ואת השינויים שחלו בכך בשתי נקודות המפנה, תוך התמקדות בגבולות הפיזיים והטמפורליים. ראייה דינמית כזאת מבחינה גם ביחסי הכוח בין ההורים: מי יכול לחדור את גבולותיו של האחר ומי מגן על גבולותיו שלו. כפי שמדגים הציטוט של ברי לעיל, בעת הסגרים סומנו גבולות עם חדירות נמוכה – עבודה בחדר הממ"ד הסגור, שימוש באוזניות אוטמות רעשים – שביטאו עמדת כוח. ההעסקה ההיברידית והעבודה מהבית שהתאפשרה לברי לאחר הסגרים אפשרו לו לחצות גבולות בצהרי היום, בביטוי של אי-ביצוע מגדר. דויטש וגונט הגדירו התנהגויות כאלה, כאמור, כסימון עצמי באמצעות פעולות המקושרות תרבותית למגדר האחר, גם כשהן חלקיות ומשקפות תהליך מתמשך (Deutch & Gaunt, 2020). מנקודת מבט זו נוכל לבחון את התנאים ואת המנגנונים המאפשרים נתיבי שימור ושינוי במשפחות עם שני מפרנסים, ואשר מניעים או מצמצמים אי-שוויון מגדרי. בעוד ביצוע מגדר משעתק אי-שוויון, אי-ביצוע מגדר מרחיק משעתוק: כאשר ברי נמצא בבית בצהריים, הדבר תומך בשימור המשרה של בת זוגו מכיוון שהיא פנויה לעבודה רציפה בשכר.
אנו מבקשות לתרום בשלושה אופנים לדיון בקשר שבין משבר ובין ביצוע/אי-ביצוע מגדר: (1) חידוד התנאים שבהם התחולל ביצוע מגדר בנקודת המפנה הראשונה, כלומר עם החלת הסגרים; (2) הבנת המנגנונים שאפשרו שימור ושינוי של ביצוע או אי-ביצוע מגדר בשגרה שהתבססה בנקודת המפנה השנייה, עם הסרת הסגרים, בעקבות שינויים בחדירוּת הגבולות; (3) פיתוח מסגרת חשיבה הבוחנת השלכות ארוכות טווח של משברים ומבחינה בין עת משבר ובין השגרה המתבססת אחריו – מסגרת שתוכל להתאים לבחינת מצבי משבר, ובפרט לבחינת השלכותיהם על חדירוּת גבולות ועל ביצוע/אי-ביצוע מגדר.
בסקירת הספרות נציג את הכלים האנליטיים של תיאוריית מהלך החיים, את המושגים של חדירות גבולות וביצוע/אי-ביצוע מגדר, מחקרים שעסקו במשבר סגרי הקורונה, ואת שדה המחקר שלנו: בני ובנות זוג של עובדות ועובדי הוראה.

תיאוריית מהלך החיים

על פי תיאוריית מהלך החיים, אירועי מַקרו היסטוריים יכולים להתבטא ברמת המיקרו כשינויים ביוגרפיים (Fan & Moen, 2015). התיאוריה מציעה להשוות בין תקופות לפי שלושה פרמטרים (Elder, 1974). הראשון הוא העיתוי – שלב החיים שבו התרחש אירוע מקרו; למשל, משבר הסגרים התרחש בשלב החיים של הורות ותלות במסגרות לילדים צעירים. השני הוא חיים מחוברים (linked lives), למשל יחסי תלות בין בני זוג (Carr, 2018): במהלך משבר הקורונה התברר עד כמה חיי העבודה של נשים חשופים לפריבילגיה הגברית להגן על מקור הפרנסה – נשים נפגעו יותר בשוק העבודה, בעוד גברים הצליחו טוב יותר לשמר את מקור פרנסתם. הפרמטר השלישי הוא הסוכנות, כלומר היכולת הרפלקטיבית המתעוררת בעת משבר, בשפתו של אנתוני גידנס (Gidens, 1991); הסוכנות מאפשרת לבחון מחדש את ההתנהלות ולהעריך את מידת הרציונליות שלה בהתאם לתנאי החיים.
תיאוריית מהלך החיים משתמשת בכמה כלים אנליטיים עיקריים. האחד הוא השוואה בין תקופות חיים לצורך הערכת שינוי. כלי נוסף הוא הגדרת נקודות מפנה הנגזרות מאירועי מקרו או מיקרו שהשלכותיהם הופכות אותם לאירועי מפתח בהקשר של השינוי (Elder & Giele, 2009; Mayer, 2009). כך למשל, חוקרים ציינו את ניהול מגפת הקורונה באמצעות סגרים ובידוד חברתי כנקודת מפנה היסטורית (Gray, 2020). הם טענו שהשלכותיהם של זעזועים חיצוניים אלו – אי-ודאות עצומה בנוגע ליכולת להשתכר ולדאוג למשפחה, בד בבד עם משבר בריאות – הפכו את המגפה לאירוע מקרו משברי, עם פוטנציאל לעצב שגרות משפחה ארוכות שנים (Settersten et al., 2020). כלי שלישי הוא בחינת התלות בנתיב, דהיינו המשאבים והחסמים שהפרט צבר במישור האישי והחברתי בתקופות חיים קודמות ושעימם הוא מגיע להתמודדות עם נקודת המפנה. למשל, תפיסות שוויוניות באשר לחלוקת תחומי האחריות של העבודה בשכר ועבודת המשפחה הן משאב שנצבר טרם המשבר.
ווד (Wood, 2023), שנעזר בתיאוריית מהלך החיים במחקרו, השווה בין התנהלות של זוגות בסגרי הקורונה ובין התנהלותם בתקופה שקדמה להם. הוא מצא שבחלוקת העבודה שלא בשכר הייתה התנהלותם של בני הזוג תלוית נתיב, כלומר האופן שבו נחלקה העבודה המגדרית טרם המשבר התווה את אופן חלוקתה במהלכו. ואולם בזכות המשאבים שנצברו בתקופות קודמות ובגלל הזעזועים החיצוניים שהצריכו התנהלות חדשה, הדינמיקה המגדרית יכלה לעיתים להשתנות. ווד הסיק מממצאיו שהדינמיקה במעבר בין תקופות היא תלוית נתיב ברובה. חשיבות ממצאיו היא ההבחנה בין בעלי משאב התפיסות השוויוניות שהתנסו ביישומן ובין אחרים נטולי אותו משאב. האחרונים, לפי ווד, נטו להעמיס על הנשים במשק הבית את רוב המטלות המשפחתיות, מטלות שהיו תובעניות לאין שיעור באותה תקופה. ווד הציע להמשיך ולחקור את השלכות המשבר גם על התקופה שאחרי הסרת הסגרים. חקירה לטווח ארוך יותר מתיישבת עם התפיסה כי משבר הוא אירוע דינמי, נזיל ותלוי הקשר שעשוי להיות מורכב מתקופות שונות של זמן ומרחב (Bergman-Rosamond et al., 2022), למשל תקופה שנוצרת לאחר החלת סגרי הקורונה ותקופה שנוצרת עם הסרתם.
אם כן, פרספקטיבת מהלך החיים מאפשרת להשוות בין שלוש תקופות הזמן – לפני המשבר, במהלכו ולאחריו – שנוצרו עקב שתי נקודות המפנה: החלת הסגרים – במיוחד על מערכת החינוך – והסרתם. נקודות המפנה מספקות הזדמנות חד-פעמית ללמוד על השינויים שחלו בין התקופות בתפיסות עבודת המשפחה והעבודה בשכר אצל בני זוג במשפחות שבהן שני מפרנסים, בשלב החיים שבו הם מגדלים ילד אחד לפחות מתחת לגיל 12. עם זאת, התיאוריה אינה מציעה כלים שיבארו את המגמה הגורפת שהוזכרה קודם – התמסרותן של נשים, ללא קשר להיקף העסקתן, לעבודת המשפחה שהתרחבה מאוד בסגרים, תוך פגיעה בעבודתן בשכר. כדי להתמודד עם ממצא זה, אנו מציעות מסגרת חשיבה המחברת לתיאוריה שני כלים אנליטיים – חדירות גבולות עבודה-משפחה וביצוע/אי-ביצוע מגדר – ואותם אנו מציגות להלן.

גבולות עבודה-משפחה

כדי לחקור את הממשק המורכב של עבודה ומשפחה פיתחה קלארק (Clark, 2000) את תיאוריית הגבולות, העוסקת באיזון בין השתיים. קלארק הגדירה הורים מועסקים כ"חוצי גבול" (border crossers) העוברים מדי יום ביומו בין הזירות האלה. היא גם הפנתה זרקור אל מידת חדירוּת הגבולות ביניהן, הנעה בין סגמנטציה – מובחנוּת וגבולות בלתי חדירים – ובין אינטגרציה, דהיינו היעדר גבולות וחדירות מלאה. קלארק הבחינה בין שלושה סוגי גבול: פיזי – מקום המגורים ומקום העבודה; טמפורלי – זמן הבית וזמן העבודה; ומנטלי – מידת הדמיון בין ערכי הבית ותרבותו ובין אלה של העבודה. שלושת סוגי הגבולות הללו יכולים לעצב את המשא ומתן בין בני זוג על מיקומי הגבולות ועל מידת חדירותם.
הרלוונטיות של תיאוריית הגבולות וחדירותם הומחשה במחקר ישראלי על זוגות במשפחות עם שני מפרנסים, שבתקופת סגרי הקורונה עבדו מהבית בעת ששהו בו גם ילדים נטולי מסגרות חינוך. גבולות שהיו פחות חדירים הגנו על עבודת הגברים באמצעות הקצאת מרחב עבודה מותאם שאפשר להם לעבוד ללא הפרעה (Waismel-Manor et al., 2021). ממצא זה מזמין בחינה של חדירות הגבולות עם הסרת הסגרים, במיוחד לאור אפשרויות התעסוקה שנוצרו אחריהם (Gray, 2020) – למשל עבודה היברידית, שחלקה מהמשרד וחלקה מהבית. קלארק ראתה במידת גמישותם של הגבולות כלי המאפשר ליצור איזון טוב יותר בין הזירות (Clark, 2000). כך, סגרי הקורונה הביאו עימם גבולות מאתגרים ובלתי גמישים, ואילו בהסרתם היה פוטנציאל להגמשה ולהתאמה שלהם – בעיקר של הגבולות הפיזיים והטמפורליים שבהם אנו עוסקות במחקר זה. דינמיקה זו יצרה הזדמנות לניסוי טבעי שעניינו שינויים מרחיקי לכת בחדירות הגבולות. השליטה במרחב הביתי ובממד הזמן בעת סגרי הקורונה הפכה לזירה חדשה של משא ומתן בין בני זוג, המגדילה את הפערים ביחסי הכוחות המגדריים (Waismel-Manor et al., 2021).

ביצוע/אי-ביצוע מגדר

בדיון הסוציולוגי רווחים הסברים שונים לאי-שוויון חברתי המלווה בתהליכי שעתוק החלוקה של עבודת המשפחה (אחזקת הבית, טיפול הורי, קשר עם רשויות, קשר עם המשפחה המורחבת) וחלוקת ההתמסרות לעבודה בשכר. אחד ההסברים הנפוצים הוא תיאוריית ביצוע המגדר. תיאוריה זו רואה במגדר הישג מתמשך, שגרתי ומתודי המתבסס על ההנחה שפעולות יומיומיות טעונות במשמעויות חברתיות כגון "טבע נשי" או "טבע גברי", ולכן בּיטוּיָן הוא פעולת סימון חברתית (West & Zimmerman, 1987). ביצוע מגדר הוא פעולת הסימון הקשורה למיקום נשי או גברי בעת קבלת החלטות ולביצוע פעולות הנתפסות כטבעיות מבחינה תרבותית. למשל, כששני בני הזוג מועסקים, הפעולות המסמנות יהיו פעולות שמתעדפות עבודה בשכר לגברים ועבודות טיפול לנשים. כך משועתקים חובות וזכאויות בשגרת היומיום. מכיוון שתיאוריית ביצוע המגדר ממוקדת בשעתוק ובמחויבות כלפיו, יש חוקרות הטוענות שהיא מגבילה את הדיון בשינוי, ולכן הוצע המושג "אי-ביצוע מגדר" (undoing gender) (Deutsch, 2007). דויטש וגונט (Deutsch & Gaunt, 2020) הצביעו על ביטויים שונים של אי-ביצוע מגדר, ובהם גברים שמגבילים את היקף עבודתם בשכר ומקדישים זמן לילדים ולטיפוחם, ונשים שמתחייבות לקריירה ומוותרות על עמדת המטפלת העיקרית. לטענתן של דויטש וגונט, מכיוון שלביצוע מגדר במשפחה יש השפעה מכרעת על עמדת הכוח של גברים בתוך המשפחה ומחוצה לה, חשוב להבין אם משפחות שבהן שני בני הזוג מועסקים מגבילות את ביצוע המגדר ומתי (ראו גם Benjamin & Sullivan, 1996). כאשר ביצוע המגדר נתחם, כלומר בני הזוג מגבילים אותו, אי-ביצוע מגדר יוצר תנאים המחזקים תנועה לקראת שוויון בבית – תהליך שהוא אינטראקטיבי, לא רציף ומתמשך.
אי-ביצוע מגדר וערעור עמדת הכוח של גברים ניזונים משני כיוונים: התחזקות עמדתן של נשים כמפרנסות, והתחזקות עמדתם של גברים כמטפלים. עולם העבודה מגביל אי-ביצוע מגדר ומניע אפליית נשים (Deutsch & Gaunt, 2020; Enciso-Alfaro et al., 2024); יתר על כן, תרומתו לזיהוי עבודת המשפחה עם נשים כה גדולה עד שאין היא נתפסת כעבודה, ולכן היא מכונה "עבודה שקופה" (חסון, 2022; Kaplan Daniels, 1987). חשוב לציין שאי-ביצוע מגדר נותר מוגבל כל עוד החלוקה המסורתית של עבודת המשפחה נתמכת בידי הממסד. מנגנוני תרבות מתקפים אותה כחלק מהאידיאולוגיה ההגמונית; מנגנוני המשפט אינם מספקים הגדרה חוקית שתזהה אותה עם תעסוקה; ומנגנונים ואילוצים מרחביים קובעים את מקומות העבודה של נשים כך שהן יוכלו להיענות לקריאות חירום ממסגרות החינוך של ילדיהן בשעות שבהן הן עובדות בשכר (Hatton, 2017).
השילוב של גישת ביצוע/אי-ביצוע מגדר עם תיאוריית מהלך החיים מאפשר להשוות במחקר זה בין תקופות שביניהן מפרידה נקודת מפנה. בעזרת חיבור כזה אפשר גם להעריך תהליכים הנוגעים לכיוון השינוי בין ביצוע לאי-ביצוע מגדר, ולאו דווקא לדומיננטיות שלו; כלומר, אפשר לזהות אי-ביצוע מגדר גם במחוות קטנות שנעשות בתוך מסגרת כללית של ביצוע מגדר. הפרמטר של חדירוּת הגבולות מעשיר את הניתוח, שכן הוא מסייע לבחון כיצד נקבעים הגבולות בין עבודה למשפחה וכיצד הם משתנים בתקופות שונות, הן עקב אילוצים הן כביטוי ליחסי הכוחות בין נשים לגברים. שילוב הגישות יוצר כלים אנליטיים לבחינת הדינמיקה המשפחתית לאורך זמן, שבעזרתם ניתן לזהות מנגנונים המניעים תהליכי שימור ושינוי בדפוסים מגדריים הנשענים על תלות בנתיב – המשאבים והחסמים שצבר הפרט במישור האישי והחברתי בתקופות חיים קודמות. ניתן גם לערוך רפלקציה לאחר נקודות המפנה של החלת סגרי הקורונה והסרתם ולבחון אם שגרות הפעולה עדיין נחוות כרציונליות, ואף לבדוק אם קיימים תנאים פיזיים, כגון הימצאן של מסגרות חינוך ואפשרות לעבודה היברידית, שמקדמים חדירוּת גבולות

מציאות קונפליקטואלית בראי הקורונה

מגפת הקורונה חוללה משבר בריאות עולמי, ואופן ניהולו, שבמסגרתו הושבתו עסקים וענפים שלמים, הוביל למשבר כלכלי עולמי (Enciso-Alfaro et al., 2024). חוקרות וחוקרים סברו כי המשבר הוא נקודת מפנה שפותחת אפשרות לשינויים רבים ובהם שינויים בנוף הכלכלי-פוליטי (Kaur, 2022) ובתופעת הניאו-ליברליזם (Kılıc, 2021), וטענו כי שינויים טכנולוגיים בעקבות המשבר ישפיעו על קשרי מסחר בינלאומיים מבחינת עבודה ותקשורת בינאישית (Gray, 2020). שינויים אלו הוצגו כבעלי פוטנציאל להחמיר את אי-השוויון המגדרי ולהעמיק את שיעורי האבטלה וחוסר הביטחון התעסוקתי בקרב נשים. המשבר כונה she-cession (Enciso-Alfaro et al., 2024), מונח שנגזר מ-recession (מיתון) ומביע את העומס הגובר שהוטל על נשים בתקופת הקורונה. מחקרים של ויטוריה דה ארוג'ו ועמיתותיה (de Araujo Vitoria et al., 2022) ושל עמית קפלן ועמיתותיה (2022) מחזקים תפיסה זו וטוענים כי המשבר שימר והעצים ביצוע מגדר סביב המטלות המשפחתיות. נתונים שנאספו בישראל במהלך הסגר הראשון העלו כי גם כאן נשים נפגעו בשני היבטים: גידול בהיקף השעות שתבעה עבודת המשפחה, ופגיעה בעבודתן בשכר (הרצברג-דרוקר ואחרים, 2021). במחקרן של רונית ויסמל-מנור ועמיתותיה (Waismel-Manor et al., 2021), משקי בית שבהם שני בני הזוג מפרנסים חילקו את הבית לאזורי עבודה ציבוריים (למשל חדר עבודה), שהוקצו לגברים, ולאזורים ביתיים (למשל המטבח), ששימשו על פי רוב את הנשים. הקצאת מרחב עבודה משקפת גבולות עבודה-משפחה ומשליכה על היכולת לעבוד מהבית.
נראה אפוא שגם אם ביצוע מגדר איננו ייחודי לתקופת הקורונה, מחקרים שעסקו בתגובה לקורונה הבליטו את התגברותו עם עומס המטלות שהוטל אז על כתפיהן של נשים, ובמיוחד על אימהות לילדים קטנים, שהקדישו זמן רב יותר למטלות הביתיות (Yaish et al., 2021). בה בעת מצאו חוקרים בבריטניה (Hodkinson & Brooks, 2023), בישראל (הרצברג-דרוקר ואחרים, 2021) ובקנדה (Schieman et al., 2021) שבקרב זוגות שוויוניים לא התרחש בהכרח ביצוע מגדר. ממצאים אלו מחזקים את טענתו של ווד (Wood, 2023) בנוגע לתלות בנתיב, ולפיה שגרות הפעולה לאחר נקודת המפנה היו תולדה של אלה שנהגו לפניה.
במחקר שלנו ביקשנו להבין באילו תנאים בדיוק התחזק ביצוע המגדר בעת משבר הקורונה, ולכן בחרנו משפחות עם שני מפרנסים שנאלצו לעבוד מהבית, הורים לילד אחד לפחות מתחת לגיל 12 וללא מסגרת חינוך מחוץ לבית. חקרנו גם משפחות עם דפוס חלוקת עבודה שמרני שבהן הגבר הוא המפרנס העיקרי והאישה מבצעת את עבודת המשפחה, וגם משפחות עם דפוס שוויוני, המתאפיינות בחלוקה מעשית וגמישה של העבודה בשכר ועבודת המשפחה (Coltrane, 1989). בחנו את בחירת מרחב העבודה בבית (כמו חדר עבודה או פינת אוכל) ואת הזמן שהוקדש לעבודה בשכר (רצוף מול קטוע), כדי ללמוד כיצד שינויים בחדירוּת הגבולות שבין עבודה למשפחה מניעים תהליכי שימור ושינוי בביצוע/אי-ביצוע מגדר ומשקפים את יחסי הכוחות בין בני הזוג. משתתפות ומשתתפי המחקר היו נשואות.ים לעובדות ולעובדי הוראה, תחום שעבר טלטלה ומשבר, שינה את פניו ונחשף בעת סגרי הקורונה לשינויים תכופים בהנחיות לעובדיו (מבקר המדינה, 2021). התמקדנו בסגירת מערכת החינוך והאילוץ לעבוד מהבית במהלך סגרי הקורונה, ובחנו את השלכות השינויים התדירים בהנחיות מערכת החינוך מנקודת מבטם של בנות ובני הזוג של עובדות ועובדי ההוראה. המורות והמורים היו חשופים במיוחד למשבריות במהלך הסגרים, משום שנדרשו להמשיך וללמד ובד בבד לטפל בילדיהם שלהם. מורות שלימדו ובה בשעה טיפלו בילדיהן הפכו בתקופת הסגרים לגיבורות של תוכניות בידור קומיות שלקחו על עצמן להבליט את הקושי.

המקרה של עובדי ההוראה

מגפת הקורונה חוללה משבר בריאות עולמי, ואופן ניהולו, שבמסגרתו הושבתו עסקים וענפים שלמים, הוביל למשבר כלכלי עולמי (Enciso-Alfaro et al., 2024). חוקרות וחוקרים סברו כי המשבר הוא נקודת מפנה שפותחת אפשרות לשינויים רבים ובהם שינויים בנוף הכלכלי-פוליטי (Kaur, 2022) ובתופעת הניאו-ליברליזם (Kılıc, 2021), וטענו כי שינויים טכנולוגיים בעקבות המשבר ישפיעו על קשרי מסחר בינלאומיים מבחינת עבודה ותקשורת בינאישית (Gray, 2020). שינויים אלו הוצגו כבעלי פוטנציאל להחמיר את אי-השוויון המגדרי ולהעמיק את שיעורי האבטלה וחוסר הביטחון התעסוקתי בקרב נשים. המשבר כונה she-cession (Enciso-Alfaro et al., 2024), מונח שנגזר מ-recession (מיתון) ומביע את העומס הגובר שהוטל על נשים בתקופת הקורונה. מחקרים של ויטוריה דה ארוג'ו ועמיתותיה (de Araujo Vitoria et al., 2022) ושל עמית קפלן ועמיתותיה (2022) מחזקים תפיסה זו וטוענים כי המשבר שימר והעצים ביצוע מגדר סביב המטלות המשפחתיות. נתונים שנאספו בישראל במהלך הסגר הראשון העלו כי גם כאן נשים נפגעו בשני היבטים: גידול בהיקף השעות שתבעה עבודת המשפחה, ופגיעה בעבודתן בשכר (הרצברג-דרוקר ואחרים, 2021). במחקרן של רונית ויסמל-מנור ועמיתותיה (Waismel-Manor et al., 2021), משקי בית שבהם שני בני הזוג מפרנסים חילקו את הבית לאזורי עבודה ציבוריים (למשל חדר עבודה), שהוקצו לגברים, ולאזורים ביתיים (למשל המטבח), ששימשו על פי רוב את הנשים. הקצאת מרחב עבודה משקפת גבולות עבודה-משפחה ומשליכה על היכולת לעבוד מהבית.

נראה אפוא שגם אם ביצוע מגדר איננו ייחודי לתקופת הקורונה, מחקרים שעסקו בתגובה לקורונה הבליטו את התגברותו עם עומס המטלות שהוטל אז על כתפיהן של נשים, ובמיוחד על אימהות לילדים קטנים, שהקדישו זמן רב יותר למטלות הביתיות (Yaish et al., 2021). בה בעת מצאו חוקרים בבריטניה (Hodkinson & Brooks, 2023), בישראל (הרצברג-דרוקר ואחרים, 2021) ובקנדה (Schieman et al., 2021) שבקרב זוגות שוויוניים לא התרחש בהכרח ביצוע מגדר. ממצאים אלו מחזקים את טענתו של ווד (Wood, 2023) בנוגע לתלות בנתיב, ולפיה שגרות הפעולה לאחר נקודת המפנה היו תולדה של אלה שנהגו לפניה.

במחקר שלנו ביקשנו להבין באילו תנאים בדיוק התחזק ביצוע המגדר בעת משבר הקורונה, ולכן בחרנו משפחות עם שני מפרנסים שנאלצו לעבוד מהבית, הורים לילד אחד לפחות מתחת לגיל 12 וללא מסגרת חינוך מחוץ לבית. חקרנו גם משפחות עם דפוס חלוקת עבודה שמרני שבהן הגבר הוא המפרנס העיקרי והאישה מבצעת את עבודת המשפחה, וגם משפחות עם דפוס שוויוני, המתאפיינות בחלוקה מעשית וגמישה של העבודה בשכר ועבודת המשפחה (Coltrane, 1989). בחנו את בחירת מרחב העבודה בבית (כמו חדר עבודה או פינת אוכל) ואת הזמן שהוקדש לעבודה בשכר (רצוף מול קטוע), כדי ללמוד כיצד שינויים בחדירוּת הגבולות שבין עבודה למשפחה מניעים תהליכי שימור ושינוי בביצוע/אי-ביצוע מגדר ומשקפים את יחסי הכוחות בין בני הזוג. משתתפות ומשתתפי המחקר היו נשואות.ים לעובדות ולעובדי הוראה, תחום שעבר טלטלה ומשבר, שינה את פניו ונחשף בעת סגרי הקורונה לשינויים תכופים בהנחיות לעובדיו (מבקר המדינה, 2021). התמקדנו בסגירת מערכת החינוך והאילוץ לעבוד מהבית במהלך סגרי הקורונה, ובחנו את השלכות השינויים התדירים בהנחיות מערכת החינוך מנקודת מבטם של בנות ובני הזוג של עובדות ועובדי ההוראה. המורות והמורים היו חשופים במיוחד למשבריות במהלך הסגרים, משום שנדרשו להמשיך וללמד ובד בבד לטפל בילדיהם שלהם. מורות שלימדו ובה בשעה טיפלו בילדיהן הפכו בתקופת הסגרים לגיבורות של תוכניות בידור קומיות שלקחו על עצמן להבליט את הקושי.

.

שיטה ונתונים

המחקר נערך בגישה הביוגרפית הפרשנית האיכותנית, המתאימה למחקר מהלך החיים אך יישומיה נדירים יחסית (Lalanda Nico, 2016; Wood, 2023). ברוח הגישה השתמשנו בשני כלים. האחד היה ראיונות עומק מובנים למחצה, שסיפקו הבנה מעמיקה של תפיסות המשתתפים.ות לאחר שתי נקודות המפנה – תפיסות שכמעט לא נחקרו. הכלי השני היה מיפוי צירי חיים (life grid) – התייחסות לצמתים קריטיים באופן שמעורר רפלקסיביות, מפרק את הנרטיב ליחידות זמן ושומר על רצף כרונולוגי מהימן (Lalanda Nico, 2016). הקפדה על נקודות ציון ספציפיות מעודדת שליפת פרטים מהזיכרון, אך לעיתים יש הבדל בין ההשתלשלות האובייקטיבית של החיים כהווייתם ובין הסיפור עליהם, דהיינו הנרטיב הסובייקטיבי שאנשים יוצרים כדי לתאר את השתלשלות חייהם (Wengraf, 2000). השילוב בין צירי החיים והריאיון הביוגרפי קושר בין שני סוגי המידע ומאפשר לנתח את תולדות האירועים ואת פרשנויותיהם, והנרטיב הסופי נוצר מתוך שזירתם זה בזה (Lalanda Nico, 2016).
משתתפות ומשתתפי המחקר נבחרו בשיטת דגימה מוכוונת מטרה בשילוב דגימת כדור שלג: משתתפים העומדים בקריטריוני המחקר אותרו והתבקשו להמליץ על מועמדים אחרים העומדים בקריטריונים (ספורטה ובייט-מרום, 2015). נבחרו משתתפים.ות הטרוסקסואלים, בני מעמד הביניים, המתגוררים ביישובים עירוניים במרכז הארץ ונשואים לעובדות ולעובדי הוראה, הורים לילד אחד לפחות מתחת לגיל 12, במשפחות עם שני מפרנסים שבתקופת סגרי הקורונה עבדו מהבית. המעמד החברתי המשותף למרואיינים תוּקף בריאיונות לאחר שמיעטו לדבר על היעזרות בטיפול בילדים, בשכר או שלא בשכר, בטרם הוחלו הסגרים או עם הסרתם. לאחר הריאיונות ביקשנו מהמרואיינים הפניות למועמדים אחרים עם מאפיינים דומים. בחרנו עשר בנות זוג ועשרה בני זוג של עובדות ועובדי הוראה (20 מרואיינים בסך הכול), שהתמודדו עם הציפייה מהם להמשיך ללמד בתקופה שבה ילדיהם מתמודדים עם למידה דיגיטלית וזקוקים לתמיכה בד בבד עם העמקת צורכי הבריאות והצרכים הרגשיים של כל בני הבית. לנוכח הדימוי והשכר הנמוכים של מקצוע ההוראה היה עלינו להקפיד על כך שלא כל משתתפי המחקר יהיו מפרנסים ראשיים שעובדים במשרות זוטרות, משום שהדבר היה עלול להגביל את הממצאים. בחרנו אפוא בני ובנות זוג של עובדות ועובדי הוראה עם פרופיל השתכרות מגוון (מורות ומורים, סגני מנהלות ועוד) ובדרגי הוראה שונים (בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, בית ספר תיכון). עובדי ההוראה עבדו כ-100% משרה או קרוב לכך. מורה אחד הוסיף בשעות אחר הצהריים משרה מחוץ למשרד החינוך, אך פרט לכך לא היו הבדלים בולטים בהיקפי המשרות של המרואיינות והמרואיינים, וכולם חלקו את האילוץ ללמד מהבית בתקופת סגרי הקורונה.
משתתפי המחקר היו בני 30–53 (הגיל הממוצע היה 42) ונשואים בין 7 ל-24 שנים (14 שנים בממוצע). לכולם היו לפחות שני ילדים (כ-3.5 בממוצע) בטווח הגילים 0.5–29 (ולפחות אחד מהם, כאמור, מתחת לגיל 12). בדגימה נכללו גם נשים וגם גברים שהם מפרנסים ראשיים, שווים או משניים, שמשרותיהם התפלגו בין משרות בכירות לזוטרות. תשעה ממשתתפי המחקר היו עובדי הוראה בעצמם. אצל ארבעה מהמשתתפים התראיינו שני בני הזוג: תחילה התראיינו בנות הזוג, ובהמלצתן התראיינו גם בני זוגן. שני משתתפים הגדירו עצמם כדתיים. 14 מהמשתתפים תיארו אורח חיים שבו האישה אמונה על רוב מטלות הבית, ושישה דיווחו על דפוס של חלוקת עבודה שוויונית במטלות המשפחתיות ועל גובה הכנסה דומה אצל שני בני הזוג. כך קיבלנו מגוון של זוגות עם דפוסי חלוקת עבודה שמרניים ושוויוניים ללא צורך בסינון, והתאפשרה השוואה בין הקבוצות.
את הראיונות ערכה בשנת 2022 הכותבת הראשונה. כדי לעורר אמון ואהדה בקרב המרואיינים, היא חשפה כי גם היא עצמה נשואה לעובד הוראה (Lalanda Nico, 2016). הראיונות ארכו בין שעה לשעה וחצי, ולאור מחקרים המראים כי אין שונות בולטת בין ממצאי ראיונות פנים אל פנים ובין ראיונות שאינם נערכים כך (Vogl, 2013), הראיונות נערכו בבתי המרואיינים.ות או בזום. כדי למנוע תשובות מוטות המושפעות מאזכור אירועי הקורונה, שאלנו תחילה על השתתפות שני בני הזוג בזירת העבודה והמשפחה בתום סגרי הקורונה. לאחר מכן עברנו לתקופת הסגרים ושאלנו על העבודה בשכר ועל עבודת המשפחה במהלכם. בהמשך שאלנו על ההבדלים בין תקופת הסגרים לתקופה שקדמה לה. הראיונות נערכו בנקודת זמן קריטית שאפשרה את ההשוואה במחקרנו: היא הייתה קרובה מספיק למשבר, אך קרובה גם להסרת הסגרים, כך שזיכרון המרואיינים.ות היה רענן, והם תיארו בשטף את ההתנהלות בבית סביב ציר הזמן של המשבר.
בעת ניתוח הנתונים, בעקבות גידנס (Gidens, 1991) תרגמנו סוכנות ככוח רפלקסיבי הבוחן את הרציונליות של שגרות הפעולה לאחר נקודות המפנה, וחילצנו תמות שביטאו בחירת שגרות פעולה בהתאם לתפיסות החדשות לאחר נקודות המפנה. התמקדנו בהיבטים הפיזיים (מהיכן עובדים) והטמפורליים (פרק הזמן המוקדש למשרה – רצוף או קטוע) כדי לבחון שינויים בחדירות גבולות עבודה-משפחה, והשווינו בין נשים לגברים כדי ללמוד על תהליכי שימור ושינוי מבחינת ביצוע/אי-ביצוע מגדר ולזהות מנגנוני שינוי אפשריים. ביצוע מגדר הוערך בעיקר לפי פעולות וקבלת החלטות המתעדפות עבודה בשכר לגברים ועבודת משפחה שלא בשכר לנשים. ביטויים של אי-ביצוע מגדר הוגדרו כסימון עצמי באמצעות פעולות המקושרות תרבותית למגדר האחר. השווינו בין שתי תקופות זמן – לאחר החלת הסגרים ועם הסרתם – את התפיסות בדבר חלוקת העבודה בשכר ועבודת המשפחה לאור ההיבטים הפיזיים והטמפורליים וההצדקות שניתנו לחלוקה.

ממצאים

תיאוריית מהלך החיים גורסת שמשבר יכול להיות נקודת מפנה שיש בה פוטנציאל לחולל שינוי בשגרות הפעולה היומיומיות. האתגר העיקרי הוא לזהות את המנגנונים הפועלים בנקודות המפנה ומגשרים בין התקופות שלפניהן ואחריהן (Shanahan et al., 2016). הספרות ומחקרנו הראו כי ביצוע מגדר היה מנגנון בולט בעת הסגרים, והוא המוקד הראשון של דיוננו. אחריו אנו מציגות את הניתוח שבאמצעותו חילצנו את שלושת התהליכים שזיהינו בנקודת המפנה של הסרת הסגרים.

ביצוע מגדר בעת משבר

בתקופת הזמן שלאחר החלת הסגרים – תקופה שבה שררו כאוס, חוסר ודאות והיעדר מסגרות חינוך – זיהינו תפיסות שהצדיקו ביצוע מגדר עצים והגבירו את אי-השוויון בין המינים. כשבת הזוג היא מורה, בן זוגה מספק הצדקה רציונלית לסדר שבו היא מלמדת ממרחב ציבורי שגבולותיו הפיזיים והטמפורליים חדירים יחסית, כפי שתיאר יוני, מנהל טכני שנשוי למורה: "היא לימדה מפינת האוכל [...] היא יודעת להשתיק [את הילדים שלנו], היא מורה". לעומת זאת, כשבן הזוג הוא מורה, בת זוגו מספקת הצדקה רציונלית לסדר שבו יש להגן על משרתו ולהקשיח את הגבולות שבין עבודה למשפחה בהשוואה לנשים; כלומר, שם ההצדקה היא הפוכה – בעקבות היותו מורה, יש לספק לו מרחב פרטי לעבודה. כך עלה למשל מדבריה של אתי, מרכזת תוכניות של נוער בסיכון הנשואה למורה: "בקורונה בעלי תפס את החדר של הילד [...] הרגשתי שהשיעורים שלו קודמים להכול". נשים סיפקו הצדקות לגבולות קשיחים ונוחים עבור בן הזוג גם כששני בני הזוג היו מורים וחלוקת העבודה ביניהם הייתה שוויונית טרם הסגרים. כך למשל אמרה זהבה, מורה הנשואה למורה: "ניסיתי ללמד במטבח. כל שנייה אני קמה [ומפסיקה לעבוד] ומטפלת במשהו אחר [בבית]. תוך כדי מתבשל על הגז משהו. דודי נועל את הדלת כדי שלא יהיו הפרעות".

נדמה כי הקצאת מרחב עבודה נוח יותר לגברים, שבו הגבולות בין עבודה למשפחה חדירים פחות, נתפסה כבחירה הגיונית אף ששני בני הזוג היו מודעים לאי-השוויון. ברי אמר: "ישבתי בחדר סגור בממ"ד, וזה נורא הפריע לאשתי שהייתי מנותק מהבית. היא עבדה מהסלון, היא לא רצתה לקחת את הממ"ד כשהצעתי... לא הצליחה לעבוד רצוף, והיה לה קשה מאוד". ברי הכיר בפער ביניהם וציין כי הגבולות שבין מרחב העבודה למרחב המשפחה הפריעו לאשתו, אך למרות זאת ולמרות הקושי והתסכול של בת הזוג, חלוקת המרחב הביתי נותרה על כנה ושיקפה ביצוע מגדר.

באורח פרדוקסלי, לעיתים נראה שגברים הצליחו לעבוד בתקופת הסגרים אף יותר מאשר בשגרה. אורי, עוסק בתמיכה ובשירות לקוחות בתחום הנדסת חשמל ונשוי לסגנית מנהלת, סיפר: "הצלחתי לעבוד רצוף וגם הרבה יותר שעות. [ל]אשתי היה יותר מסובך [... היא] הייתה צריכה לבשל תוך כדי, וזה היה קטוע [...], עשתה ג'אגלינג". אשתו של אורי קודמה לאחר הסגרים לתפקיד מנהלת חטיבת ביניים. בעת משבר וכורח לעבוד מהבית, התפיסות של כלל בני הזוג שיקפו ביצוע מגדר עצים. גברים נהנו מגבולות פיזיים וטמפורליים בחדירות נמוכה בהשוואה לנשים.

זאת ועוד, כל מרואייני המחקר תיארו קשיים ואתגרים מרובים בתקופת הסגרים. ניתוח פרשני של דבריהם העלה חוויה סובייקטיבית של משבר ותחושת חירום, המצדיקים את ייחודיות מרואייני המחקר כחשופים למשבריות. את חוויית המשבר תיארו נשים וגברים כאחד. פני, מנהלת חשבונות ורכזת שכר הנשואה למורה, סיפרה למשל כי "תקופת הקורונה הייתה משוגעת, [...] בלגן אחד שלם. [...] לנסות לשמור [על שקט] ולא נעים והוא בשיעור... [...] מה הציפייה ממורה שיהיה שקט ושהוא יצליח לנהל שיעור?!" חוויה דומה תיאר גם זאכי, מנהל מערכות IT ודילר בשכר במשחקי קלפים, נשוי למורה ורכזת מערכת: "מאוד קשה, הרגיש כמו הפיכה צבאית. [...] שמרית עבדה מהסלון, [...] מצבים שהילדים עולים עליה תוך כדי. [...] יש לנו כלבה שאני יכול להוסיף שנובחת ברקע, [...] הקטנה בת שמונה [...] מתקשרת ומזמינה אוכל. יש לה אשראי". גם כאשר שני בני הזוג הם עובדי הוראה היו התיאורים דומים, כפי שסיפרה הילה, מורה לאמנות הנשואה למורה: "היינו פה בחמ"ל מלחמה, [...] זה היה אסון. [...] מנסים לשרוד את המשבר ביחד".

כעת אנו פונות להציג את הפרשנות שלנו לתפיסות ביצוע/אי-ביצוע מגדר שעלו בתגובה להסרת הסגרים, כפי שהתבררו בהשוואה בין השגרה שלפני המשבר לזו שאחריו. המשך פרק הממצאים מאורגן לפי שלוש קטגוריות שההשוואה העלתה:

1. התגברות ביצוע מגדר – משתתפות, כולן נשים, תיארו תלות בנתיב והעצימו ביצוע מגדר אחרי הסרת הסגרים;
2. התרחקות מביצוע מגדר – משתתפות ומשתתפים תיארו ביטויים חדשים של אי-ביצוע מגדר אחרי הסרת הסגרים;
3. שיקום אי-ביצוע מגדר – חזרה לשגרה שוויונית לאחר הישענות על תלות בנתיב שקדם למשבר.

התגברות ביצוע מגדר

מרואיינות שסיפרו כי קודם למשבר חיו בהסדרים שמרניים תיארו כעת תהליך רפלקסיבי שחידד מבחינתן את הצורך לשמר את הנתיב המגדרי המוכר ואף להעצים אותו. לפיכך הן יצרו מרחב תמרון שאִפשר לבני זוגן להתמסר עוד יותר לזירת העבודה ולהציב גבולות עבודה-משפחה חדירים פחות, והקל עליהן לרופף את הגבולות הללו בהתנהלותן שלהן. הן הצדיקו את הפיכתם לחדירים יותר בטענה כי חשו חובה להיות זמינות לילדיהן ולתת מענה לצורכיהם הרגשיים והפיזיים, שהתגברו בתקופת המשבר. למרות הרחבתם של פערי אי-השוויון הן חוו את התעצמות ביצוע המגדר כתהליך רציונלי וחיובי, כפי שתיארה טובה, אחראית גיוס הנשואה למורה:

הקורונה והסגרים גרמו לי להבין מה אני באמת רוצה לעשות, אם העבודה הנוכחית טובה לי. הייתי נוסעת הרבה שעות. אז זה גרם לי להבין מה אני לא רוצה לעשות ושאני רוצה יותר קרבה לבית, והיום אני עובדת קרוב, וזה חוסך לי שעתיים וחצי נסיעות, ואני יכולה להוציא את הילדים אם קורה משהו, וזה משנה פרספקטיבה בחיים. באמצע הקורונה הוא [בן זוגה] הוסיף לעצמו תפקיד של לעבוד בשני אחר הצהריים, וזה גם מכניס עוד הכנסה הביתה מצד אחד. זה חיזק לו את המקום שהוא חנוק ורוצה קצת לצאת מהבית. הוא הגיע למחנק בבית, זה היה לו too much גם הבית וגם העבודה.

דבריה של טובה מלמדים על תפיסותיה החדשות: ביצוע מגדר עצים המתבטא בהדגשת החשיבות של זמינותה לילדיה "אם קורה משהו", לנוכח חוסר הוודאות הרב שהשרו החלטותיה של מערכת החינוך בעת המשבר. את ביצוע המגדר העצים אפשר לראות כתגובה לצורך הנתפס הזה בגבולות פיזיים וטמפורליים חדירים יחסית. הוא גם מבטא אמפתיה לצורך של בן הזוג בגבולות חדירים פחות, המשתקף בבריחה מתחושת המחנק שהשרה עליו הבית במהלך הסגרים.

דו-כיווניות דומה, שבה שני בני הזוג מתארים ביצוע מגדר, תיארה גם פני:

כרגע בעלי עובד שישה ימים, כי הוא נאלץ להחליף [מורה] בחופשת לידה, ואני מאמינה שאני מביאה ילדים ואני צריכה לגדל ולהיות איתם [...]. גם לי יש נקודות שבירה של למה אני לא קרייריסטית ולמה אני לא כמו כולם, והקורונה חידדה לי את הנקודה שהבאתי ילדים כדי שאני אדאג להם ולא אף אחד אחר [...]. אז החלטתי לשנות עבודה ליותר קלילה [...], ובחרתי עבודה שאם הילדה חולה או אני צריכה לצאת מוקדם, לא מדברים איתי.

במסגרת התהליך הרפלקסיבי שבעקבות הכאוס המשברי נראה כי התגבשה אצל פני תפיסה בהירה בדבר תפקידה האימהי – תפיסה המייחסת חשיבות למקומה האבסולוטי בחיי ילדיה, היא "ולא אף אחד אחר". ביצוע המגדר העצים שהיא בוחרת בו מתבטא בהחלטתה להחליף מקום עבודה כדי שתוכל להיות זמינה יותר לצורכי ילדיה. בה בעת, בן זוגה פועל בכיוון ההפוך. הוא עובד שישה ימים בשבוע, וגם אם הדבר נעשה מתוך אילוץ זמני, הוא משקף שגרת פעולה ביתית עם גבולות פיזיים לא חדירים המגינים על מקור ההכנסה של הגבר במשק הבית ומצמצמים את נוכחותו בבית.

לעיתים נראה היה שהתגברות ביצוע המגדר מלוּוָה בהגברת חדירות הגבולות סביב עבודה מהבית, מתוך העדפת המשפחה. דוגמה לכך עלתה בדבריה של יעל, מורה הנשואה למורה:

היו תקופות ארוכות שעבדתי מחדר העבודה, אבל [...] עברתי למרכז הבית, כדי שהם [הילדים] ירגישו שאני חלק מהם. זה ייאמר לשבח הקורונה, שיש את הזום [...], והכול יכול להתנהל בו-זמנית וזה לא אחד על חשבון השני [...]. למדתי שהמשפחה מעל העבודה [...]. זה שאני מקשיבה לילד ועושה איתו שיעורי בית, ורק אחר כך פותרת [הכוונה בודקת] מבחנים. העבודה לא קדושה.

תקופת המשבר, שהייתה כרוכה באי-ודאות גדולה ובצמצום חדירות הגבולות של בני זוגן של המרואיינות, חיזקה את תפיסתן כי נוכחותן בחיי ילדיהן חיונית וקודמת לעבודה. היא נקשרה בדבריהן להגדלת מידת חדירות הגבולות עבודה-משפחה, בעוד אצל הגברים המגמה הייתה הפוכה.

מכיוון שבקטגוריה זו כל המרואיינות הן נשים הנשואות לעובדי הוראה, אפשר ללמוד מכך שעובדי הוראה גברים – שכמו גברים רבים במקצועות אחרים רגילים גם הם לעבוד מחוץ לבית ולשמור על גבולות עבודה-משפחה לא חדירים – התקשו לעבוד מתוך הבית והתאמצו לשחזר את הגבולות הלא חדירים. למרות עבודתם בתחום עם רוב נשי, נשמר אצלם דפוס חלוקת העבודה השמרני שהתקיים לפני המשבר ובמהלכו. חשובה במיוחד לתיקוף תיאוריית ביצוע המגדר היא נכונותן של הנשים להצדיק התנהלות זו של בני זוגן מתוך תפיסה כי גם להן היא מתאימה יותר. עם הסרת הסגרים, לקחו על עצמן נשים אלו להתקרב פיזית ונפשית לזירה הביתית ולאפשר לבני זוגן להתקרב לזירת העבודה. בהתאם לחשש שמא ביצוע מגדר המתרחש בעת משבר הוא תופעה ארוכת טווח, עבור זוגות אלו התעצמות ביצוע המגדר הייתה ארוכת טווח וביטאה את תגובתם של שני בני הזוג לחוסר הוודאות שהשרתה מדיניות הסגרים; גברים הגיבו בהגנה על עבודתם בשכר ונשים הגיבו בהגנה שנגע לצורכי הילדים.

התרחקות מביצוע מגדר

אצל חלק מהמרואיינות ומהמרואיינים שתיארו דפוס חלוקת עבודה שמרני בטרם הוחלו הסגרים הופתענו לגלות נטייה גוברת לקבלת החלטות המשקפת ביטויים של אי-ביצוע מגדר. גברים סיפרו כי תפיסתם השתנתה לאחר הסרת הסגרים, וכי הם התקרבו לזירה הביתית והם מבקשים לתמוך בבנות זוגם. בנות הזוג ראו בתהליך הזה שינוי חיובי, ולעיתים הוא אף אפשר להן להתקרב לזירת העבודה ולקדם את הקריירה שלהן. שינויים אלו בתפיסה ערערו על הרציונליות של התנהלותם הקודמת לפי מודל הגבר המפרנס (Potuchek, 1997), שהייתה אופיינית אצל מרואיינים אלו גם כשלפני הסגרים השתכרה מרואיינת אחת כמו בן זוגה, ואחרת הייתה מפרנסת עיקרית במשפחה דתית. שינוי התפיסה הופיע בניתוח לצד אפשרות לעבודה היברידית של הגברים. עבודה היברידית הגבירה אצל הגברים את חדירותם של גבולות עבודה-משפחה ואפשרה להם לאמץ ביטויי אי-ביצוע מגדר במופעו כנוכחות בחיי הילדים, כפי שעולה מדבריו של אורי:

אני חושב שהקורונה עשתה לי טוב, לפני הקורונה הייתי פחות בבית. היום אני מאוד נהנה מההורות, אוהב את הבנות שלי, את הבת שאוהבת לרכב אני לוקח [לרכיבה על סוסים] [...] לפני הקורונה, הייתי 80% עבודה, מאז שהתחילה הקורונה אני עובד בעיקר בבית ומבחינתי המצב השתפר.

ש: תן לי דוגמאות למה התכוונת כשאמרת שהמצב השתפר.

ת: אני יכול יותר לעזור לאשתי עם הבנות, להסיע אותן לבתי הספר ולחוגים. זה אולי נשמע שכשאני עובד מהבית אני עושה יותר, וזה נכון, אבל אני נהנה מהזמן שלי עם הבנות, וזה מרגיש לי שיפור. יותר כיף להיות מעורב.

אורי מספר על שינוי הנחווה אצלו כהתחזקות התחושה כי נוכחותו בבית משקפת התנהלות שלדעתו היא נכונה ("מבחינתי המצב השתפר"), והוא חווה את התהליך כחיובי ("מרגיש לי שיפור", יותר כיף להיות מעורב") אף שהוא דורש ממנו מטלות נוספות. בנקודה אחרת בריאיון הוא סיפר שהצפייה בבת זוגו במרחב הפרטי בעת הסגרים הביאה אותו להתוודע לאתגרים שעימם היא מתמודדת והפכו את עבודתה לשקופה פחות מבחינתו: "אשתי היה יותר מסובך [...היא] הייתה צריכה לבשל תוך כדי [...] עשתה ג'אגלינג". לאחר שהחל לעבוד באופן היברידי ונוכח לראות את שגרת הפעולה העמוסה של בת זוגו בתקופת המשבר, התקרב אורי לזירה הביתית והתחזקה מחויבותו לתמוך בה. מנגד, אצל בת זוגו ירדה חדירות הגבולות עם הסרת הסגרים כשקודמה לתפקיד תובעני יותר, כפי שהתברר בהמשך הריאיון. השינויים במידת חדירות הגבולות אצל שניהם מבטאים אי-ביצוע מגדר.

כמו אורי, גם אצל חן, מפרנס ראשי הנשוי למורה ומועסק כמנהל כספים במוסד לנוער בסיכון, גברה חדירות הגבולות עבודה-משפחה והוא נרתם לתמוך בבת זוגו במטלות המשפחתיות. חן תיאר בבירור כיצד התנאים הפיזיים של עבודה היברידית אפשרו לו לתרגם את תפיסותיו לשינוי בשגרות הפעולה: "דבר אחד שיצא טוב [מהקורונה] זה שקיבעתי את זה שיום בשבוע אני עובד מהבית, ואז יש לי זמן לעזור לאשתי ולנקות את הבית". דריה, מנתחת התנהגות הנשואה למורה, סיפרה איך הנראוּת של אתגריה בעת הסגרים הפכו את מטלותיה לשקופות פחות ועודדו תהליך רפלקסיבי שבו התברר כי שגרות הפעולה במשק הבית אינן רציונליות וכי נדרש שינוי: "[אחרי הסרת הסגרים] אני יכולה להגיד שאלי הבין יותר את המקום והחשיבות של העבודה שלי [...], שגם אני פקטור בחישובים [...], והוא למד גם לעבוד מהבית וכך להיות עם הילדים אם צריך". אם כן, נראוּתן של הפעולות חידדה את חשיבות עבודתה בשכר ואת הצורך להביא אותה בחשבון בעת תכנון ההתארגנות ההורית. השינוי הפיזי ("למד גם לעבוד מהבית") הניע תהליך של הופעת ביטויי אי-ביצוע מגדר.

מהניתוח עולה כי ביצוע המגדר העצים התרחש בטווח הקצר בלבד. נקודות המפנה עוררו תהליך רפלקסיבי: מרואיינים סיפרו כי הנראות היתרה של עבודת הנשים בעת סגרי הקורונה הפכה עבודה זו לשקופה פחות. העבודה ההיברידית שהתאפשרה לגברים לאחר הסגרים הייתה תנאי פיזי שאפשר חדירות גבולות גבוהה יותר עבורם והוביל לשינוי בשגרות הפעולה. כשמסגרות החינוך חזרו לפעול כסדרן, כשאתגרי הנשים זכו להכרה וכשגברים עברו לעבודה היברידית, התגברו אפוא הביטויים של אי-ביצוע מגדר וצומצמה התלות בנתיב עבור זוגות שהתארגנותם ההורית לפני המשבר התאפיינה בדפוס פעולה שמרני לפני המשבר. גם אם השינויים הללו אינם משקפים שוויוניות, תהליך אי-ביצוע מגדר, שהוגדר על-ידי דויטש וגונט (Deutsch & Gaunt, 2020) כדינמי, תהליכי ופגום, מבליטה תהליך מוכר פחות.

שיקום של אי-ביצוע מגדר

אצל מרואיינים שתיארו זוגיות שוויונית קודם לסגרים, ביצוע המגדר עם החלת הסגרים היה קצר טווח. לדבריהם, לאחר שהוסרו הסגרים הם ביקשו והצליחו לחזור לשגרה שוויונית, שמבטאת אי-ביצוע מגדר. השתלשלות זו מדגימה את תופעת התלות בנתיב (Wood, 2023) שחדלה לזמן מה בתקופת הסגרים, ואת ההישענות על משאב הגמישות המגדרית שנצבר בתקופה שקדמה למשבר. היטיב לתאר זאת הוגו, מורה הנשוי למורה: "כלום לא השתנה; לא צריך לשנות דברים שעבדו טוב לפני [הסגרים]". התפיסה כי השגרה טרם הסגרים הייתה מיטיבה מתיישבת עם תפיסת הניסיון המצטבר של אורח החיים השוויוני כמשאב להתמודדות לאחר נקודת המפנה השנייה, כפי שממחישים דבריה של זהבה, מורה הנשואה למורה:

חזרנו לשגרה שהיינו רגילים אליה. זה היה מאוד טבעי, הרגיש כמו אוויר לנשימה. השגרה ממש איזנה אותנו, וחזרנו לחיות כמו שצריך, כמו שראוי ובריא מבחינה נפשית. פשוט חזרנו למסגרות ולחיים. דברים חזרו למקום שלהם בצורה טבעית. המסגרות חזרו, כל אחד חזר למקום שלו בשגרה.

לזהבה היה חשוב להדגיש את הצלחתם המשותפת לשוב לשגרה לאחר המשבר. השימוש התכוף בפועל "חזר" (שש פעמים בציטוט שלעיל) משקף את תפיסתה כי תקופת המשבר לא הותירה את אותותיה. המילה "שגרה" שחזרה בדבריה שלוש פעמים משקפת תחושת הישג לנוכח החזרה המוצלחת למסלול הרגיל, ומדגישה את ההבחנה בין משבר לשגרה.

מרואיינים אחרים הדגישו את הקשיים שחוו כאשר חדירות הגבולות קטעה את השגרה של אי-ביצוע מגדר. כך אמר למשל גיל, מורה שנשוי למורה:

בעיקרון, הקושי היה שבגלל שאנחנו נאלצים לעבוד מהבית, אני נאלץ לערבב את שני העולמות. ההרגשה היא בתכלס שאני לא עושה את זה טוב ואת זה טוב, מפסיד פעמיים. [...] בדרך כלל אני מרגיש שאני טוב בשני התחומים. [...] זה נורא מתסכל [...] שאתה אמור ללמד, בשגרה עושה מצוין, ואין לך אפשרות, כי אתה בזירה שלא מאפשרת, אתה נידון לכישלון.

לאחר הסגרים הצליח גיל לשוב לשגרה שקדמה להם, בזכות הישענות על נתיב קודם. הוא אמר כי "אחרי הסגרים חזרנו לשגרה המבורכת, [...] זה הפך להיות מאוד טבעי, [...] מאוד דומה למה שהיה קודם".

הקושי העיקרי שאליו הפנה גיל את הזרקור היה חדירות הגבולות שחוללה האינטגרציה הכפויה בין זירות העבודה והמשפחה בעת הסגרים. בתהליך רפלקסיבי הוא הבין את היעדר ההיגיון בשגרות הפעולה בתקופת הסגרים, בייחוד לאור תפיסתו העצמית החיובית בשני התחומים בשגרה ("בדרך כלל אני מרגיש שאני טוב בשני התחומים"). לכן הוא גם שאף והצליח להישען על תלות בנתיב קודם ולחזור לשגרה מאוזנת ושוויונית.

מילותיו של גיל משקפות הבחנה בין משבר לשגרה. הבחנה זו, שעלתה כאמור גם בראיונות אחרים, התבטאה באופן הנחרץ ביותר אצל דורון, מורה הנשוי למורה, שהדגיש את זמניות המשבר והביע נחישות להתנער ממנו: "אין הבדל [בין מה שהיה לפני המשבר לאחרי המשבר...] אני מרגיש שצריך לחזור כמה שיותר מהר לשגרה. [...] נגמר [משבר סגרי הקורונה] ואין מה לדבר על זה".

לסיכום, התפיסה כי שגרות פעולה לא מאוזנות ולא שוויוניות בעת משבר הן נעדרות היגיון בהשוואה לאלה שקדמו למשבר, שהיו מאוזנות ושוויוניות, לוּותה בהישענות על תלות בנתיב שוויוני והמחזיקים בה הצליחו לשקם את השגרה הרצויה שלהם, כלומר לחזור לאי-ביצוע מגדר. הצלחתם מתיישבת עם הטענה שלפיה זוגות שוויוניים מגלים גמישות רבה יותר ביכולת להחליף ביניהם תפקידים בהתאם לאילוצים (Gaunt et al., 2022) באופן שמבטא תלות בנתיב (Wood, 2023).

טבלה 1 מציגה סיכום של ממצאי הניתוח, המבחינים בין שלושה מנגנוני שינוי ושימור שהתחוללו בשלוש תקופות הזמן שנוצרו מתוך שתי נקודות המפנה.

טבלה 1. תהליכי ביצוע/אי-ביצוע מגדר לאורך תקופת המחקר

בתגובה להחלת הסגרים התלכדו שלושת הדפוסים שהשתקפו בניתוח לכדי ביצוע מגדר עצים; ואולם עם חזרתן של מסגרות החינוך לפעילות ועם החזרה לשגרה, חלק מהמרואיינים חיזקו עוד יותר את דפוס ביצוע המגדר, בעוד אחרים דיווחו על דפוס הפוך בהשוואה לתקופה שקדמה לסגרים. אצל אלה שתיארו חלוקת עבודה שוויונית טרם הסגרים תוּקפה טענת התלות בנתיב. אצל אלה שנהגו בעבר חלוקת עבודה שמרנית והתרחקו כעת מביצוע מגדר, העלה הניתוח התערערות של הדפוס השמרני באמצעות שני מנגנונים: נראות אתגרי בת הזוג בתקופת המשבר, שהובילה לערעור על רציונליות הנוהג של שגרות הפעולה, ועבודה היברידית שיצרה תנאים פיזיים שאפשרו לשנות את שגרות הפעולה. ממצאינו מראים את השלכות השינויים בחדירות הגבולות בתקופות השונות על יכולתן של משפחות בעלות שני מפרנסים לשנות את מידת חדירותם של הגבולות אצל כל אחד מהם, לאחר נקודות מפנה, במסגרת של תהליך רפלקסיבי מתמשך.

דיון

הפניית המבט המחקרי אל מעבר לנקודת סיום המשבר חשפה מורכבויות דינמיות. ממצאינו מראים שמלבד נקודת המפנה הנוצרת עם תחילתו של משבר, סיומו של המשבר יוצר נקודת מפנה נוספת. עוד מראים הממצאים כי השלכותיו של המשבר עשויות להיות הפיכות – תובנה המאתגרת מוסכמות מקובלות בחקר משברים. ביקשנו להשתמש בעדשה ארוכת טווח ולהשוות בין שלוש תקופות הזמן שיוצרות שתי הנקודות הללו: לפני המשבר, במהלכו ואחריו. לשם כך אימצנו את פרספקטיבת מהלך החיים (Wood, 2023) ופיתחנו מסגרת תיאורטית הכורכת יחד שני כלים אנליטיים: ביצוע/אי-ביצוע מגדר (Deutsch & Gaunt, 2020) וחדירוּת גבולות (Clark, 2000).
השימוש במסגרת תיאורטית זו העלה שלוש תרומות מחקריות. הראשונה היא חידוד התנאים שבהם התחולל ביצוע מגדר עם החלת הסגרים. על רקע הכאוס המשברי והשבתת מערכות החינוך מצאנו ביצוע מגדר עצים בקרב כלל המרואיינים.ות, כולם הורים לילדים צעירים ממשפחות שיש בהן שני מפרנסים. ממצא זה ממחיש כיצד תנאים שווים לכאורה (עבודה מהבית) מפעילים מנגנון סמוי של ביצוע מגדר: למרות מודעותם של שני בני הזוג לקושי של הנשים, נהנו הגברים מגבולות עבודה-משפחה חדירים פחות שהגנו על מחויבותם לעבודה בשכר, ואילו הנשים ניווטו בתוך גבולות עבודה-משפחה חדירים כדי להגן על מחויבותן למשפחה. דינמיקה זו זוהתה בעזרת שלושה פרמטרים של תיאוריית מהלך החיים. האחד הוא העיתוי – הצטלבות בין נקודות המפנה בעת החלת הסגרים והסרתם ובין שלב מהלך החיים שבו נמצאו המרואיינים.ות, במקרה זה שלב ההורות לילדים מתחת לגיל 12. השני הוא חיים מחוברים, המשקף את יחסי התלות בין בני זוג – תלות שחשפה את פּגיעוּתן של הנשים ואת זכויות היתר של הגברים בעת ההתמודדות עם משבר שכפה אינטגרציה בין עבודה למשפחה, כששני המפרנסים מבקשים לשמר את מקור הפרנסה שלהם למרות הסגרים. הפרמטר השלישי הוא הסוכנות, ובמקרה זה – שיקול הדעת המזהה דרכי פעולה הגיוניות במצב הנתון. לאחר נקודת המפנה הראשונה התבטאה הסוכנות בביצוע מגדר עצים. ממצא זה עלה בקרב כלל המרואיינים.ות, כאלה שדפוסי חלוקת העבודה אצלם קודם למשבר היו שמרניים וכאלה שדפוסיהם היו שוויוניים. ממצא זה סותר ממצאי מחקרים אחרים, שלפיהם אנשים הנוקטים דפוס חלוקת עבודה שוויוני חשופים פחות לביצוע מגדר בעת משבר (ראו למשל הרצברג-דרוקר ואחרים, 2021). מכאן מתחזקת ההבנה שמסגרות חינוך חיצוניות חיוניות לניהול דפוס שוויוני, והיעדרן משרה תחושות כאוס וחוסר ודאות אצל הורים לילדים צעירים ממשפחות עם שני מפרנסים.
התרומה השנייה של המחקר היא זיהוי מנגנוני שימור ושינוי של ביצוע/אי-ביצוע מגדר עם הסרת הסגרים והחזרה לשגרה בעזרתן של מסגרות מתפקדות. לאחר נקודת מפנה זו, ניתוח ממוקד של הסוכנות העלה תהליך רפלקסיבי שסימן את היעדר ההיגיון בשגרות הפעולה שהתבססו בזמן המשבר. אצל מרואיינים.ות עם דפוס של חלוקת עבודה שמרנית עלו שתי תגובות מובחנות. האחת הייתה התעצמות ביצוע המגדר לנוכח גבולות עבודה-משפחה בלתי חדירים אצל הגברים: אצל הנשים התחדדה התפיסה של חשיבות מקומן וזמינותן עבור ילדיהן והן הגבירו את מחויבותן לטיפול במשפחה, ואילו אצל הגברים התגברה המסירות לעבודה בשכר. תגובה שנייה הייתה הופעתם של ביטויי אי-ביצוע מגדר, שהתאפשרו כאשר גברים יכלו לאמץ גבולות חדירים יותר (בדמות עבודה היברידית) ובה בעת ראו את האתגרים שבנות זוגם מתמודדות עימם. אצל מרואיינים.ות שנקטו דפוס שוויוני קודם למשבר, לעומת זאת, שובן של מסגרות החינוך לפעילות ונראוּת קשייהן של נשים הביאו לשיקומו של הדפוס השוויוני כביטוי לתלות בנתיב (Wood, 2023). אם כן, זיהינו שלושה מנגנוני שינוי ומעבר לאי-ביצוע מגדר שפעלו בעת השגרה שהתגבשה אחרי המשבר: נראות אתגרי האישה, עבודה היברידית של הגבר ותלות בנתיב (שוויוני).
התרומה השלישית של המחקר היא מסגרת החשיבה התיאורטית שאנו מציעות להבנת מנגנונים אלו: מסגרת אינטגרטיבית המחברת בין תיאוריית מהלך החיים, חדירות גבולות וביצוע/אי-ביצוע מגדר. מסגרת זו מאפשרת לבחון דינמיקה לאורך זמן ולחקור השלכות ארוכות טווח יחסית של משברים על יחסי עבודה-משפחה ועל תהליכי ביצוע/אי-ביצוע מגדר. יתרונה בהתגברות על מגבלות כל גישה בנפרד ומיצוי הכלים האנליטיים שמציעה כל אחת מהגישות. תיאוריית מהלך החיים מאפשרת בחינה ארוכת טווח יחסית של שלוש התקופות הסובבות משבר: טרום פריצתו של המשבר, מהלכו של המשבר והתקופה שלאחריו. היא מרחיבה את המבט הרווח בספרות הרואה משבר כאירוע בודד או משווה בינו ובין טרום המשבר. לפי גישה זו, ההשוואה בין תקופות שונות מלמדת על הדינמיקה הנוצרת מתוך התהליך הרפלקסיבי שמניעות נקודות המפנה – תהליך שבו נבחנת מידת הרציונליות של שגרות פעולה קודמות בהשוואה לתנאים החדשים שנוצרו בתקופה הנוכחית. הדינמיקה נוצרת כשהורים חווים את שגרת הפעולה כלא רציונלית או לא הכרחית בתנאים החדשים. את מסגרת החשיבה האמורה הצענו כדי לזהות ולנתח את הדינמיקה שמייצרות נקודות המפנה סביב השאלה של ביצוע/אי-ביצוע מגדר. כלי חדירות הגבולות מסייע לזהות את המנגנונים הייחודיים של אותה דינמיקה ועל יחסי הכוחות סביב מידת חדירות הגבולות שכל אחד מהמפרנסים.ות יכול לקבל, בהינתן התפיסות המגדריות המעצבות את יחסו לזכאויותיו ולמחויבויותיו.
סיכום
יישום אמפירי של המסגרת התיאורטית שפיתחנו חשף דפוסים מובחנים: בעת כאוס משברי והיעדר מסגרות, גברים נהנים מעמדת כוח המאפשרת להם לבחור גבולות קשיחים ונוחים יותר. בשגרה הנוצרת אחרי המשבר, מסגרות חינוך חיצוניות מצמצמות את מידת החדירות בין הזירות עקב הירידה באינטגרציה הכפויה ביניהן. בדרך זו הן מאפשרות למשפחות עם דפוס שוויוני לחזור לשגרה שוויונית ולפתח גמישות עקב נראות אתגרי האישה ותלות בנתיב. אולם אצל משפחות עם דפוס שמרני נדרש תנאי פיזי נוסף: האפשרות להגמיש את הגבולות שבין עבודה למשפחה אצל גברים באופן שמשקף אי-ביצוע מגדר.
בהשוואה בין שלוש תקופות הזמן – לפני המשבר, במהלכו ואחריו – ביקשנו לחקור ולבאר השלכות ארוכות טווח יחסית של משבר הקורונה בהסתמך על תיאוריית מהלך החיים (Wood, 2023), והראינו כי המגמה הרווחת של ביצוע מגדר בעת הסגרים, שבה התמקדה הספרות, עשויה להיות הפיכה. זיהינו תנאים המצמצמים את אי-השוויון בין בני זוג ומעודדים ביטויים של אי-ביצוע מגדר, או לחלופין מעמיקים את אי-השוויון ומביאים לביצוע מגדר המתבטא בהעדפת העבודה בשכר אצל גברים והעמסתה של עבודת המשפחה שאיננה בשכר על נשים. זאת ועוד, באמצעות ההשוואה בין תקופת המשבר לתקופה הפוסט-משברית תוּקף הטיעון שקידמנו כי ביצוע מגדר עשוי להיות קצר טווח והפיך, באופן המערער על טיעונים רווחים הקושרים מצבי משבר עם השלכות ארוכות טווח. אליסון פיו (Pugh, 2015), למשל, שחקרה משבר של חוסר ביטחון תעסוקתי, סברה כי המשבר מחלחל לתפיסותיהם של גברים ונשים לגבי מערכת היחסים ביניהם עד כדי ערעור תחושת הביטחון והוודאות בה. טיעוננו, לעומת זאת, מלמד כי שינויים עשויים להיות זמניים, וכאשר נצברו משאבים רלוונטיים בתקופות זמן קודמות עשויות השלכותיהם להיות קצרות טווח; גם כשמתחולל ביצוע מגדר בעת משבר, אפשר שזוהי מגמה זמנית.
מגבלת המחקר המרכזית היא ההתמקדות במשתתפים.ות הנשואים לבני זוג העוסקים בהוראה, ולכן נדרש מחקר שיבחן את השינויים גם כאשר העיסוקים הם אחרים, כלומר יבחן את התקופה שלאחר המשבר גם אצל בני זוג העוסקים במקצוע שאינו הוראה, במיוחד משום שלא בכל תחום עיסוק מתאפשרת עבודה היברידית. מגבלה אחרת של המחקר היא עיתוי הראיונות: המשתתפים.ות רואיינו לאחר המשבר ותיארו את התנהלותם בשלוש תקופות הזמן. אף שהתייחסנו לכך ואימצנו גישה מתודולוגית מותאמת, נדרשים מחקרי אורך עם מסגרת הבוחנת בזמן אמת משתתפים בשלוש תקופות אלו. לבסוף, אין ביכולתנו להכליל את הממצאים ולהסיק מהם לגבי התנהלות הורית בעת משבר באשר הוא, ויש לבחון אם הם תקפים גם למשברים אחרים.
המסגרת התיאורטית שהצענו וזיהויים של מנגנונים לשימור ולשינוי דפוסים של ביצוע מגדר, עשויים לתרום לחוקרי מהלך החיים, משברים ומגדר ולחוקרי עבודה-משפחה, שיכולים ליישם במחקריהם את הבנת ההשלכות של שינויי גבולות והאפשרות לעבודה היברידית הנוצרים במקביל לנקודות מפנה משבריות. ממצאינו מציגים את תפקידה הייחודי של עבודה היברידית בקידום אי-ביצוע מגדר לאחר משבר. החשיבות של נראוּת הקשיים שנשים מתמודדות עימם כאשר הן מתאמצות לעמוד במחויבויותיהן לעבודה ולמשפחה, והשלכותיה של נראות זו על הדינמיקה של תהליכים מגדריים בעת משבר ולאחריו, מתחברות לספרות ענפה בתחומי העבודה השקופה. החיבור בין תיאוריית מהלך החיים לזו של חדירות גבולות עבודה-משפחה ולזו של ביצוע/אי-ביצוע מגדר מסייע ליצור מסגרת חשיבה שתתאים לתחום מוגדר. זאת ועוד, כותבי מדיניות יכולים להיעזר בממצאינו כדי לנסח מדיניות לתקופות משבר וזעזועים חיצוניים, שתסייע לצמצם את אי-השוויון העלול להיווצר בתוך משק הבית – למשל להנחות מקומות עבודה ליצור סביבות שיתמכו בהתמודדות התוך-ביתית בזמן המשבר ולאחריו. לבסוף, הממצאים מחייבים אותנו לחשוב על משבר ושגרה מבחינה ארוכת טווח, להבחין בין תקופת המשבר ובין תקופת השגרה המתבססת אחריו, ולהבין את הדינמיקה ביחסי הורים סביב התקופות השונות.

רשימה ביבליוגרפית

הרצברג–דרוקר, אפרת, מאיר יעיש וטלי קריסטל. (2021). משפחה ועבודה בעת משבר הקורונה: הפגיעות הכפולה של נשים. סוציולוגיה ישראלית, כא(2), 143–151. 
חסון, יעל. (2022). עדיין שקופות: מגמות והתפתחויות בהערכת תרומתן של עבודות ללא שכר לכלכלה. סוציולוגיה ישראלית, כג(2), 33–52. 
מבקר המדינה. (2021). דוח מיוחד: התמודדות מדינת ישראל עם משבר הקורונה – הוראה ולמידה מרחוק בתקופת הקורונה. החטיבה לביקורת תחומי חברה ורווח. 
ספורטה, קלי, ורות בייט-מרום. (2015). שיטות מחקר במדעי החברה – עקרונות המחקר וסגנונותיו: מונחון. האוניברסיטה הפתוחה. 
קפלן, עמית, סוזי בן דורי וחנה הרצוג. (2022). למגפה יש מגדר: עבודה שקופה בראי מחקרים בתקופת הקורונה. סוציולוגיה ישראלית, כג(2), 225–236.

BenDavid-Hadar, Iris, & Stephoni Case. (2025). Teachers pay: An international comparative study [Manuscript in preparation]. 
Benjamin, Orly. (2023). The state monetary deficit is carried on women’s back: Barriers to union action in the neo-liberalised employment of teachers and social workers in Israel. In Hazel Conley & Paula Koskinen-Sandberg (Eds.), Handbook on gender and public sector employment (pp. 293–306). Edward Elgar Publishing.‏ 
Benjamin, Orly, & Oriel Sullivan. (1996). The importance of difference Conceptualising
increased flexibility in gender relations at home. The Sociological Review, 44(2), 225–251.‏ Bergman-Rosamond, Annika, Thomas Gammeltoft-Hansen, Mo Hamza, Jeff Hearn, Vasna Ramasar, & Helle Rydstrom. (2022). The case for interdisciplinary crisis studies. Global Discourse, 12(3–4), 465–486.‏‏ Carr, Deborah. (2018). The linked lives principle in life course studies: Classic approaches and contemporary advances. In Duane F. Alwin, Diane H. Felmlee, & Derek A. Kreager (Eds.), Social networks and the life course: Integrating the development of human lives and social relational networks (pp. 41–63). Springer International Publishing. 
Clark, Sue Campbell. (2000). Work/family border theory: A new theory of work/family balance. Human Relations, 53(6), 747–770. 
Coltrane, Scott R. (1989). Household labor and the routine production of gender. Social Problems, 36(5), 473–490. 
de Araujo Vitoria, Beatriz, Maria T. Ribeiro, & Vania S. Carvalho. (2022). The work-family interface and the COVID-19 pandemic: A systematic review. Frontiers in Psychology, 13, Article 914474. 
Deutsch, Francine M. (2007). Undoing gender. Gender & Society, 21(1), 106–127.‏ Deutsch, Francine M., & Ruth A. Gaunt (Eds.). (2020). Creating equality at home: How 25 couples around the world share housework and childcare. Cambridge University Press. 
Elder, G. H. (1974). Children of the Great Depression: Social change in life experience. University of Chicago Press.
Elder, Glen H., & Janet Z. Giele (Eds.). (2009). The craft of life course research. Guilford Press.‏ ‏ Enciso-Alfaro, Saudi‐Yulieth, Salma Marhroub, Pedro-José Martínez‐Córdoba, & Isabel-María García‐Sánchez. (2024). The effect of COVID‐19 on employment: A bibliometric review of a she‐cession. Corporate Social Responsibility and Environmental Management, 31(4), 3444–3467.‏ Fan, Wen, & Phyllis Moen. (2015). Comment: Capturing linked lives – A promising new method. Sociological Methodology, 45, 51–56. 
Gaunt, Ruth, Ana Jordan, Anna Tarrant, Nicola Chanamuto, Mariana Pinho, & Agata Wezyk. (2022). Caregiving dads, breadwinning mums: Transforming gender in work and childcare?‏ Nuffield Foundation. 
Gidens, Anthony. (1991). Modernity and self-identity. Polity crisis is a turning point in history. New Statesman, April 6. 
Gvion, Liora, & Dorit Patkin. (2017). “Women have a gift for cooking”: Israeli male teachers’ view of domestic cookery. Michelle Szabo & Shelley L. Koch (Eds.), Food, masculinities and home: Interdisciplinary perspectives (pp. 59–74). Bloomsburry. 
Hatton, Erin. (2017). Mechanisms of invisibility: Rethinking the concept of invisible work. Work, Employment and Society, 31(2), 336–351.‏ Hodkinson, Paul, & Rachel Brooks. (2023). Caregiving fathers and the negotiation of crossroads: Journeys of continuity and change. The British Journal of Sociology, 74(1), 35–49.‏ Kaplan Daniels, Arlen. (1987). Invisible work. Social Problems, 34(5), 403–415.‏ ‏ Kaur, Ravinder. (2022). Crisis futures: COVID-19 and the speculative turning point of history. Global Discourse, 12(3–4), 641–658.‏ Keleynikov, Mor, Joy Benatov, & Rony Berger. (2022). Preschool teachers’ psychological distress and work engagement during COVID-19 outbreak: The protective role of mindfulness and emotion regulation. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(5), Article 2645.‏ Kılıc, Sadik. (2021). Does COVID-19 as a long wave turning point mean the end of neoliberalism? Critical Sociology, 47(4–5), 609–623.‏ Lalanda Nico, Magda. (2016). Bringing life “back into life course research”: Using the life grid as a research instrument for qualitative data collection and analysis. Quality & Quantity, 50, 2107–2120.‏ Lizana, Pablo A., & Gustavo Vega-Fernadez. (2021). Teacher teleworking during the covid-19 pandemic: Association between work hours, work-family balance and quality of life. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(14), Article 7566. Maeran, Roberta, Francesco Pitarelli, & Francesco Cangiano. (2013). Work-life balance and job satisfaction among teachers. Interdisciplinary Journal of Family Studies, 18, 51–72. Mayer, Karl Ulrich. (2009). New directions in life course research. Annual Review of Sociology, 35, 413–433.‏ OECD. (2023). Education at a glance 2023: OECD indicators. OECD Publishing. 
Potuchek, Jean L. (1997). Who supports the family? Gender and breadwinning in dual-earner marriages. Stanford University Press. 
Pugh, Allison J. (2015). The tumbleweed society: Working and caring in an age of insecurity. Oxford University Press.‏ Schieman, Scott, Philip J. Badawy, Melissa Milkie, & Alex Bierman. (2021). Work-life conflict during the COVID-19 pandemic. Socius, 7, 1–19. 
Settersten Jr., Richard A., Laura Bernardi, Juho Härkönen, Toni C. Antonucci, Pearl Dykstra, Jutta Heckhausen, Diana Kuh, Karl Ulrich Mayer, Phyllis Moen, Jeylan T. Mortimer, Clara H. Mulder, Timothy M. Smeeding, Tanja Van der Lippe, Gunhild O. Hagestad, Martin Kohli, Rene Levy, Ingrid Schoon, & Elizabeth Thomson. (2020). Understanding the effects of Covid-19 through a life course lens. Advances in Life Course Research, 45, Article 100360. Shanahan, Michael J., Jeylan T. Mortimer, & Monica Kirkpatrick Johnson (Eds.). (2016). Handbook of the life course (Vol. 2). Springer.‏ Sokal, Laura, Lesley E. Trudel, & Jeff Babb. (2020). Canadian teachers’ attitudes toward change, efficacy, and burnout during the COVID-19 pandemic. International Journal of Educational Research Open, 1, Article 100016. 
Vogl, Susanne. (2013). Telephone versus face-to-face interviews: Mode effect on semistructured interviews with children. Sociological Methodology, 43(1), 133–177.‏ Waismel-Manor, Ronit, Varda Wasserman, & Orit Shamir-Balderman. (2021). No room of her own: Married couples’ negotiation of workspace at home during COVID-19. Sex Roles, 85(11–12), 636–649. 
Wengraf, Tom. (2000). Uncovering the general from within the particular: From contingencies to typologies in the understanding of cases.  
Prue Chamberlayne, Joanna Bornat, & Tom Wengraf (Eds.), The turn to biographical methods in social science: Comparative issues and examples (pp. 140–164). Routledge.‏ West, Candace, & Don H. Zimmerman. (1987). Doing gender. Gender & Society, 1(2), 125–151. 
Wood, Jonas. (2023). A qualitative life course perspective on covid-lockdowns and couples’ division of unpaid labour. Advances in Life Course Research, 56, Article 100543.‏ Yaish, Meir, Hadas Mandel, & Tali Kristal. (2021). Has the economic lockdown following the Covid-19 pandemic changed the gender division of labor in Israel? Gender & Society, 35(2), 256–270.