• מבט מעבר למשבר: משפחה ועבודה בסגרי הקורונה ואחריהם

• חוויית הפסיכוזה הסובייקיטיבית

• בואו נוריד רגע את הרגל מהגז (דימיון מודרך להורדת סטרס)
   
• פרחי באך להתפרצויות זעם
   
• דיכאון חורף? לא בבית ספרנו
   
• "...רגע מושלם כדי לתת ולקחת- ולא לפחד מהפחד" (איך פרחי באך עוזרים להתקפי חרדה)
   
• על פחדים ומספרים - איך נומרולוגיה עוזרת בזיהוי פחדים ומיגורם
   
• צמחי מרפא - איך זה עוזר לנו בחיים
   
• התמודדות עם לחצים בתקופות של טלטלה ומשבר (מתוך הרצאה לארגון עסקי בתקופת הקורונה)

• שנינו שווים? משפחה בעידן המודרני
   
• פרחי באך לתמיכה בתהליכי היריון ולידה
   
• על ההבדל העצום והתפיסתי בין אמא לאבא
   
• העצמת ילדים
   
• גמגום כבעיה רגשית
   
• הפרעות אכילה לגיל הרך- הייתכן?
   

• למה מתעוררים באמצע חלום?
   
• על מה ילדים חולמים?
   
• למה דברים משתנים בתוך החלום (גם אם זה ממש לא הגיוני)?
   
• פענוח חלום לדוגמה (חלום על רדיפה)

• מזל דגים
   
• מזל טלה
   
• מזל מאזניים
   
• מזל תאומים
   
• מזל עקרב
   
• מזל קשת
   

בואו נוריד רגל מהגז
(דימיון מודרך להורדת סטרס)

בימים אלה, שעמודי ענן כבדים מאיימים לרחף מעל ראשי כולנו, כל רעש קטן עלול להחריד את אוזננו, להלחיץ ולשבות אותנו במעגל החרדה – הפאניקה שכה מאיימים על חיינו. כשמדובר בחרדה, נדמה שהכוח בידינו, "תפסיקו לחשוש", "תתבגרו", "מה שצריך לקרות קורה", "תאמינו בטוב" ועוד מיני סיסמאות נזרקות אלינו מכל עבר, בעוד אנו "החרדתיים" נשאבים פנימה, אל תוך מערבולת רגשית ופיזית, שסוחפת אותנו אל מציאות והתמודדות לא קלה.

אז נכון שהחרדות בדרך כלל לא עוברות את סך 10 הדקות, אך אותן 10 דקות מלוות בגלי חום, זיעה כבדה, דופק מהיר, לחצים בחזה, בטן מתהפכת, ריאקציות של שלשולים או הקאות עד עילפון של ממש – כל אלה ועוד רבים וטובים, בהחלט לא שווים את הקושי הרב וההתשה הנפשית שאנו חווים מיד אחרי גברת חרדה.

בחרנו להציג שני תרגילים שיעזרו לנו להפחית ביחדאת המתח הנפשי, יעזרו לנו להתמקד, להתחבר לעצמנו ולנסות להתגבר על החרדה מפני הבאות. ראשית כדאי שנבין שהכל מתחיל ונגמר בנשימה נכונה, יש הקוראים לה "נשימה מעגלית" כאשר אוויר נכנס דרך האף, מסתובב בגופינו ויוצא היישר מן הפתח הסמוך לו – הפה. זו נשימה מעגלית נכונה, מומלצת לתרגול למשך 3-5 נשימות, ואחריה נחזור לנשום נשימה סדירה. עוד טכניקת נשימה מומלצת לתחילת מסע של הרפיה היא נשימה פנימה אל הבטן, אל עומק הטבור, האוויר נכנס היישר אל הבטן, מתפשט בתוך גופינו ומשתחרר בקלות החוצה, אתו הוא גם לוקח את כל הלחץ, המועקה והתסכול שהצטברו (גם בין 3-5 נשימות עמוקות).
מטרת תרגול הנשימה היא לעזור לנו להתפקס, להתקרקע, להתחבר ולהתבונן עמוק בתוך עצמנו, מתפקידה של הנשימה לעזור לנו לשחרר חסימות ומתחים וליצור סינרגיה אחידה בין כלל אזורי הגוף. לרוב אדם הסובל מחרדה יחוש בה בולטת באותם איברים בגופו (הבטן מתכווצת או הגרון שחש מחנק), כאשר איברים אחרים מנוטרלים ולא מיוחסים להם חשיבות. הנשימה תפזר את האוויר (האנרגיה) שנכנס אל כל חלקי הגוף באופן שווה ואחיד.

אז נתחיל בעצימת עיניים, ישיבה נוחה במקום שקט, שתי רגליים על הקרקע (אם אפשר ללא נעליים – תרגישו את החיבור לאדמה), עדיף לא בשכיבה (רפלקס ההקאה/הבחילה עובד היטב בהקשרי חרדה). לאחר שתרגלתם בדרך שנכונה לכם 3-5 נשימות עמוקות, הרשיתם לאוויר לטייל בגופכם ולהתפזר בו באופן נכון ושווה,  נתחיל במסע כיווצים ושחרורים. נתחיל בכיווץ חזק של כפות הרגליים בלבד, נספור עד 5 בראשינו, ונשחרר.... ושוב, נכווץ שוב את כפות הרגליים (עד 5) ונשחרר.... לאחר מכן נעבור לכווץ את שרירי הרגליים כולם מהשוק ועד הירך (עד 5) ונשחרר.... נעבור אל הישבן, נכווץ אותו ממש עד תחושת התאפקות, נשים מוזמנות לדמיין כיצד הן מכווצות את הרחם ואת רצפת האגן (עד 5) ולשחרר.... הבטן מתכווצת (עד 5) ולשחרר.... הכתפיים ובית החזה, כולל הידיים מתכווצים – ניתן ליצור אגרופים בידיים (עד 5) ולשחרר.... הראש מחמיץ פנים, הכל מתכווץ מהשפתיים ועד המצח (עד 5) ולשחרר.....

לאחר תרגול נכון של המדיטציה הנ"ל, לפחות 3 פעמים ביום (אגב היא מאוד מומלצת לתרגול עם ילדים – היא פשוטה וקלה להבנה), כמובן בליווי מוזיקה רגועה ונעימה – לאורך המסע כולו, דמיינו שמפל של מים עומד מעל קודקוד ראשכם, תנו למים לשטוף אתכם מכף רגל ועד ראש, תנו למים לנקות ולקחת איתם את כל העומס שהצטבר, את החרדה שמעט השתחררה, תנו למים גם להיכנס פנימה, לנקות כל תא ותא בגופכם. חיזרו לפקוח עיניים, לחוש את הטעם בפה ואת כפות הרגליים מתעוררות רק כשאתם מוכנים, רגועים יותר ומבינים את כוחה של הנשימה. בפעם הבאה שאזעקת צבע אדום תישמע באזורכם, קחו קודם כל נשימה עמוקה, שחררו את החרדה רגע לפני שהיא תתפוס אתכם.
תדמיינו לרגע מה קורה בגופינו בזמן חרדה, הוא נמצא בסטרס, באחזקה, בלחץ, ממש מפסיק לנשום, האוויר לא חודר דרכו ועלולה להתעורר תחושה של עילפון בשל חוסר התנועה, התקיעות מורגשת (חלק מהאנשים במצבים הנ"ל יחוו פאניקה). המחשבה הנ"ל שעולה בדרך כלל לאחר התרגול, עוזרת לנו להבין מדוע כדאי ואף מומלץ לנו להתחיל לנשום.

את התרגיל מומלץ לבצע בשתי סדרות, לאחר שעברתם את כל האיברים בסדר המוצג, חיזרו עליהם שוב, עכשיו נסו לשים לב שבשעה שאתם מחזיקים את האיברים בהתכווצות – הגוף בעצם לא נושם, תבינו את הסטרס שהגוף שנמצא בו ותתחברו לעצמכם. בעזרת מתיחת השרירים ושחרורם נוכל להבין בעצם שהשליטה בהחזקת אותם שרירים בעת החרדה נמצאת אצלנו. היא אומנם חבויה עמוק בין נבכי תת המודע, אך כעת כשאנו מתורגלים בה, נאפשר לעצמנו "להשתלט" עליה ונזכור כי המוח האנושי הקסום ייקח אותנו בדיוק לאן שנרצה, הוא ינדוד בדמיוננו, בעיקר אם מדובר בחוויה לא נעימה שכבר חווינו בעבר (פוסט טראומה) וכל מזכרת קטנה, מראה או צליל יקפיצו בתוכנו את גלי החרדה. נתחיל בהבנה שהשליטה נמצאת בידנו, ראשית מכוחנו הטבעי והראשוני ביותר לנשום.

תרגיל נוסף הוא תרגיל מציאת הסנטר (center). לכולנו יש עמוד שדרה חזק, איתן ויציב, אך בעת חרדה, הוא אחד מאותם החלקים בגופינו שאינם מורגשים דיו. על מנת לחזק את הקשר עם עמוד השדרה שלנו, נעצום עיניים בישיבה זקופה על כיסא ונדמיין שקו צהוב חוצה את גופינו לשניים מבסיס עצם הזנב ועד לקצה ראשינו. הקו הזה הוא קו האמצע, הוא הבסיס האיתן שמחזיק אותנו. לאחר שתראו בבירור את קו האמצע הצהוב, דמיינו שקרן אור מתחילה לעלות מבסיס עצם הזנב בספירלה מעגלית, היא עוטפת את קו האמצע הצהוב שלנו, ומתחילה לאט לאט לטפס במורד קו הסנטר, עד שהיא מגיעה אל ראשינו, משם, שוב אותה קרן אור לבנה מתחילה לרדת למטה, ושוב בסירקולציה מעגלית, ספירלה אשר עוטפת את עמוד השדרה. מומלץ לתרגל כמה פעמים ביום, יש המתרגלים זאת בעיניים פקוחות.

יש להדגיש כי דימיון מודרך הינו טכניקה מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.
 

פרחי באך להתפרצויות זעם

התקפי זעם מתפרצים אצל ילדים שונים בגילאים שונים, בתקופות שונות ועל רקע התנהגותי/חברתי שונה. לא משנה מתי ההתקף בוחר להתפרץ, אנו ההורים חשים מתוסכלים, לעיתים חסרי אונים, נלחמים בכוח בהתפרצות של כעס, בכי והשתוללות, מתוך תחושה טוטאלית של אובדן שליטה. מי מאבד שליטה יותר, אנחנו או הילד? על התמודדות עם התפרצויות זעם על פי הגישה ההוליסטית בשילוב כלי דמיון מודרך ותמציות פרחי באך. התקף זעם עשוי לפקוד את ילדינו החל מגיל שנה, שנה וחצי ואצל רוב הילדים, התקף הזעם מתפרץ, כשהילד מבין שההורה או מבוגר אחר, אומר להם לא. גיל המרד על פי ההגדרות המילוניות מתחיל בסביבות גיל שנתיים, אך כאמא אוכל להעיד שהוא פוקד את חיינו קודם לכן. התקף זעם, יעידו הורים רבים הוא קודם כל מבהיל ואחר כך מחריד. על ההורה להישאר עבור הילד בשליטה מלאה, שלא נאמר בוגרת. לשלוט בתדהמתו ובזעמו, בזמן שידיים ורגליים קטנטנות נשלחות בזעם רב לאוויר.

בואו נתחיל מנקודת ההנחה שהפעוט שלנו אינו מבוגר קטן, והוא לבטח לא עושה לנו דווקא (לפחות לא בהתחלה), הוא מנסה להביע את תחושותיו וכעסיו, לכן חשוב שנביע גם אנו את תחושתנו וכעסנו אנו. במידה והחלטנו על גישה מסוימת, נדבוק בה כדי שילדינו לא ילמד שהתקף הזעם הוא נשק טוב, שאנו יכולים לשנות את דעתנו מאסור למותר, כך נקטין את הסיכויים שהילד ישתמש שוב ושוב בכוחות "ההתקף". שיטה נוספת ואף מוצלחת להרגעת ילד אשר נשאב אל תוף התקף זועם היא הסחת דעה מידיית - 'כשתירגע נדבר!' או שתוכלו להציע הבטחה, תחליף או פתרון שעשוי להוציא אותו מן ההתקף באופן מיידי".

אם הילד מתקשה דיו ועבר את גבול רבע שעת הבכי והזעם המתפרץ לכל עבר, הרימו אותו על ידיכם ואמרו לו שאתם רואים שקשה לו ומכאן הציעו את הפתרון המידי – כמו בחירה במשחק משותף. במידה וההתקף אינו עובר, הילד משתולל ואינו רוצה שייגעו או שיתקרבו אליו, הניחו לו לנפשו ותנו לו לעבור את ההתקף, כידוע זה לנו כמו קריעת ים סוף, אך זה בדרך כלל עובר בשלום.

הרבה מאוד הורים מוצאים את עצמם מבוישים בסופר, בקופת החולים, ביציאה מגן הילדים כשהורי הילדים האחרים נועצים בהם מבט בוחן, בעוד ילדם החליט ללקות בהתקף זעם מחריד. רוב ההורים לצערנו, יעשו הכל על מנת להפסיק את ההתקף ויתנו לילד את שביקש, את מה שסירבו לו בראשונה. חלקם יציעו ממתק נחמד, מרגיע ובעיקר משתיק. אביטל מצידה מציעה להורים להבין שמעשהו של הילד אינו חריג, אלא אופייני ביותר לילדים בני גילו. זה אכן מעשה שאינו נעים לעין, שלא נדבר על צווחות אימים והשתטחויות על כל רצפה שהיא, ובכל זאת על ההורים לקחת את הילד אל פינה שקטה, צדדית ומרוחקת, לתת לו לעבור את ההתקף שלו, בעודם עומדים על המשמר שלא לשנות את דעתם ובעיקר לא לרצות את הילד. ידוע כי ילדים החל מגיל שנה, שנה וחצי לומדים להשתמש בידיהם בחוזקה ולבטא את כעסם גם בעזרת מכות. עם אותם ילדים, ממליצה אביטל להחזיק חזק פיזית ולא לאפשר להם להכות.

כדי שההורה לא יילחץ מאלמנט הבושה או מתופעת הילד ההיסטרי שנקלע אל טירוף מערכות כמעט בדיוני, חשוב שהוא יזכור כי בעודו לחוץ הוא אינו יכול להוות גורם מרגיע עבור הילד, שנמצא בעצמו במשבר. על ההורה לשדר רוגע, לתמוך בילד ולהיות נוכח שם בשבילו.
כמו כן, הורים רבים נוטים לאיים - אם לא תאכל יבוא שוטר, אם לא תסיים לא נלך לפארק ובעיקר – אם תמשיך להתנהג כך אני אקח לך את הקרטיב, או שנחזור הביתה. מי באמת מיישם?

איום חייב להתבטא במעשה, זהו חלק מן העקביות שילדים זקוקים לה! ברגע שהורה מאיים הוא נותן לילד את ההזדמנות לתקן את צורת ההתנהגות שלו או את המעשה שעשה, לכן אם אתם כבר מאיימים הקפידו שלא לשכוח גם לקיים. ולסיכום חשוב שנזכור כי ילדים נוטים להתקפי זעם כחלק מתהליך התפתחותם הרגיל, אל תתביישו כי ההתקף לא מבקר רק בביתכם. תנו לילד לעבור אותו, הציעו חיבוק, תמיכה רגשית, הסיחו את דעתו והציעו אלטרנטיבה מיידית והכי חשוב זכרו כי כמו כל דבר בחיים, גם זה עובר.

רשימת תמציות לעבודה עם התפרצויות זעם:
Cherry plum
Impatiens
Aspen
Pine
Holly

*פרחי באך הינם  מתוך עולם הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.
 

דיכאון חורף? לא בבית ספרנו

מדוע אנחנו דיכאוניים יותר בחורף? הגשם יורד, מכסה ומציף אותנו, מעורר רגשות כבדים. חשוך, אפור ונטול צבעוניות של ממש. לאן נעלמה השמש וכיצד נחזיר אותה אל חיינו?

ראשית בואו נבחין בין דיכאון קליני לבין דיכאון חורף, המכונה בספרות המקצועית Seasonal Affective Disorder ובראשי תיבות הולמים ועצובים למדי: SAD. דיכאון חורף בצורתו החריפה, יכול להיחשב כהפרעה נפשית, שפורצת בסתיו או בתחילת החורף, וקשורה להתקצרות היום ולירידה ניכרת של אור השמש. אז מכאן עלינו להבין כי בחורף כולנו דיכאוניים? בואו נבהיר את המצב.

דיכאון חורף רגיל, מורגש בצורה חריפה בבוקר והולך ופוחת לעת ערב, בדיכאון חורף הבקרים אינם קלים אמנם, אך התחושה משתפרת לקראת הצהרים במיוחד בימים בהירים, והולכת ומתחזקת שוב לעת ערב, כשהחשיכה המוקדמת והקור מעצימים את תחושות הדיכאון והנטייה היא להסתגר במיטה בחוסר מוטיבציה.

מי שנמצא בסיכון גבוה יחסית אלו הם אנשים הנוטים לדיכאון, לפסיביות ולהתנהגות תלותית ורגרסיבית. הם עלולים למצוא את עצמם נסוגים להתנהגות מסתגרת ובמעגל קסמים שלילי, דהיינו להתדרדר לדפוסים הפתולוגים שלהם. אנשים בעלי נטיות להתמכרויות עלולים לפנות אל השימוש באלכוהול או בתרופות שיוצרות מעגלי תלות ורגרסיה, אשר מחריפים וחורגים מתחום התסמונת העונתית. לאנשים אלו רצוי לפנות לייעוץ מקצועי מתחום הפסיכותרפיה, שיוכל לחלצם מגלישה אל מצבים קשים.

נשים ואנשים צעירים חשופים יותר לדיכאון חורף שמתבטא ברמות עוצמה שונות ובישראל סובלים ממנו כמאה אלף אנשים. הבשורה הטובה היא שדיכאון חורף הוא לא גזרה משמיים. ניתן למנוע אותו או לחילופין להתמודד עם הגעתו על ידי שילוב תזונה שמתאימה ביותר לחורף, שתפקידה להגן על מצב הרוח ולשחרר סרוטונין במוח.

הסרוטונין הוא חומר שנמצא ברקמות רבות בגוף, במיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. הוא גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השריר החלק במעי, ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח. בקיצור ובשפה קלה יותר, הסרוטונין פועל במערכות שונות החל ממערכת האחראית על תיאבון והנאה מינית, דרך מערכת שיכוך כאב. לענייננו, יש רופאים הסבורים כי שיבוש במאזן הסרוטונין במערכת העצבים עשוי לגרום למגוון מחלות, כמו דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, מיגרנה ועוד. פחמימות מורכבות, מזון חם, חלב חם, מעט שומן וגם סוכרים פשוטים יצליחו לשחרר סרוטונין. קדרות, בישול איטי, חמין, דייסת קוואקר ושוקו חם הם דוגמאות נפלאות למזון חורפי קלאסי שהוא חם ועשיר בפחמימות מורכבות.

אם כן קיים ערך לתזונה מתאימה אך שאינה מכבידה (תלוי איך אתם מכינים את החמין שלכם), לחשיפה מרובה לאור ולשמש ולפעילות גופנית סדירה המעוגנת בסדר יום קבוע. גם פעילות חברתית ומנטאלית אקטיבית, כמו קריאה וכתיבה אשר עדיפים על רביצה בחוסר מעש מול הטלוויזיה. יציאה לבילוי וסתם הליכה נמרצת באוויר הצח, יכולים להיות אמצעים יעילים להתמודדות עם הנטייה להסתגר.

גם מן הצד ההוליסטי קורצות מגוון עצות שימושיות - קראו והפנימו:

אכלו ירקות כתומים ואדומים, ירקות טריים – שיש להוציא מהמקרר כשעה לפני ההכנה, כדי להשוותם לטמפרטורת החדר | אכלו פחמימות מורכבות, דהיינו, דייסת קוואקר עם קינמון, פסטה או סחלב חם | גם לתבלינים שמשלבים בבישול או בתה צמחים יש השפעה מחממת ומקטינת דיכאון כמו ציפורן, קינמון, רוזמרין, מוסקט פפריקה מתוקה וחריפה. ולא למי שסובל מלחץ דם גבוה | אל תוותרו על הליכת בוקר אפילו שקר. פעילות גופנית משחררת במוח אנדורפינים שהם חומרים משפרי מצב רוח. מכאן שכדאי גם לצאת לטבע, בקרו בחורשה, בחוף הים, אפילו עבודה בגינה מומלצת, דווקא כי החשיפה הקצרה לשמש, היא הסיבה העיקרית לדיכאון חורף ולכן מומלץ לשהות באור לפחות 20 דקות ביום | נצלו את הפסקת האוכל בעבודה לשהייה באור השמש, חנו מס' רחובות מרוחקים ממקום העבודה ולכו ברגל, פיתחו חלונות והציפו את הבית או מקום העבודה באור טבעי. לכו לטיפול מגע - עיסוי נחקר רבות בבתי חולים פסיכיאטריים בקרב חולי דיכאון ונמצא כמשפר מצב הרוח ומקטין תלות בתרופות. על אחת כמה וכמה בקרב דיכאון קל ודכדוך. ואם לא בא לכם שיגעו בכם כשקר ועוד קצת עצוב, טבלו באמבט עם שמנים ארומאטיים - שמן אשכולית, מיורן או נרולי הם המתאימים ביותר לטיפול ומניעה של דיכאון | אל תשכחו לשתף את בני זוגכם, או מישהו שקרוב אליכם בתחושות. חשוב שהסביבה הקרובה תהיה ערה למצב רוחכם ותוכל לתת תמיכה ולא תאפשר לכם לשקוע | פתחו את הבוקר במוסיקה, כזו שתגרום לכם לחייך ולרקד, אפילו אם זה מתחת לפוך, בשכיבה.

שיהיה לכם יום מלא באור
הטכניקות המוצגות הינן מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.
 

כשקצב ליבכם מתגבר כך סתם פתאום ולא מהתרגשות מיוחדת, גלי הזיעה מצטברים על גופכם, לא נשכח רעידות, קוצר נשימה ותחושה כאילו העולם כולו ואנחנו יחד עומדים בעוד רגע להתעלף, הכאבים בחזה לא פוסחים עליכם, כמו גם תחושת המחנק, כאבי בטן עזים, סחרחורות או בחילה. שלא נדבר על המחשבות המתרוצצות שמאיימות במילים של מוות, שיגעון מול צמרמורות לא נעימות, הרי שבהתקף חרדה עסקינן.

אם חשתם את אחד מן הסימפטומים הלא כל כך נעימים האלה, קיים סיכוי נורמאלי שהתקף חרדה איכותי של  ממש עבר עליכם. ניסיתם לתקוף את ההתקף חזרה, לשלוט מתוך פחד מאיבוד השליטה עצמו, לשנות הרגלי אכילה, לפרק את המתח בעזרת פעילות ספורטיבית, להפסיק לעשן? לקרוא ספר טוב, להיכנס אל תוך מסע של מדיטציה? כל אלה ועוד רבים וטובים נהדרים מאין כמוהם, אך הטיפול המוכח והיעיל ביותר בחרדה ומגוון התקפיה הוא טיפול שיחתי משולב בפרחי באך. תכירו את התמצית המובילה - cherry plum. באך טען בכתביו הרבים שיש לטפל באדם ולא במחלה, וזו בהחלט אמירה של זו התמצית. 

פריחת עץ הדובדבן מתרחשת ברגע וגם נעלמת ברגע וכך גם התמצית מתקשרת לטיפוס אשר רוצה בשליטה בכל מאודו אך חושש מאוד לאבד אותה. המרחק בין שני קצוות הציר דקיק ומסוכן בדיוק כהתקף חרדה. כשאנו נמצאים בתדר של פריק קונטרול אנו בעצם מחזיקים בפחד ולא ממש רוצים לפגוש אותו, כשאנו מפוצצים ומשחררים שליטה, אנו עוברים בקיצוניות לקצה האחר של איבוד השליטה עד לכדי התמוטטות עצבים (המקרים הקשים ביותר).

באך טען שהתקף חרדה בעצם פוגש את האדם אשר נמצא כל הזמן על הציר הנ"ל, לכן כשההתקף מופיע הוא פוגש את האדם בספונטאניות וללא הודעה מוקדמת. לאחר החוויה שללא כל ספק הינה טראומטית, מופיע הפחד מהפחד, אותו אנו מזהים כפחד, נמנעים מלשוב למקום הנוכחי ואף נמנעים מסיטואציות אשר יכולות לעורר את הפחד. בעצם הפחד מהפחד הוא אשר מעורר את שרשרת ההתקפים שנולדת לאחר ההתקף הראשון. דמיינו לעצמכם שאתם מנסים לברוח ממשהו והוא כל הזמן ממשיך ותוקף אתכם, פאניקה או מה?

חמישה אחוזים מכל בני האדם סובלים לפחות מהתקף חרדה אחד במהלך שנות חייהם. נשים מועדות ללקות בהתקף חרדה פי שניים מגברים. הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. מובן שישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים.

הערכות סטטיסטיות מדווחות על שכ 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמאלית כהפרעת חרדה, ובין אם קיימת כחלק מהחוויה האנושית. למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ומסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי.

התמצית של ה - cherry plum תאסוף את האדם ותחזיר אותה חזרה למרכז כאשר מדובר במקרים של איבוד שליטה, ואילו במקרים של החזקת שליטה (פריק קונטרול) התמצית תעורר ריאקציה הפוכה תשחרר את השליטה המודחקת, ואילו האדם עלול לחוות לראשונה בחייו את הפחד, ממנו הוא כה חושש. הפסיכותרפיסט אשר יטפל באמצעות ה - cherry plum יתמוך בתמציות נוספות אשר מאזנות את הפחד הבסיסי ואת תדרי החרדה השונים, בהתאם לאופיו האישי והרקע האישיותי של האדם (בעיקר מעגלי השפעה קרובים ביותר). 

אז שלא נפחד יותר מהפחד? בתפיסה המערבית הפחד הוא רגש אשר נשפט לרעה ואף מסמל חולשה אנושית, ניתובי הפחד יעוררו בנו רגשות של כעס, חוזק, אלימות וכעס. התחברו לגישה ההוליסטית, טפלו באדם ולא במחלה, הרי הינה סימפטום של החזקת/איבוד שליטה (לדוגמה מיגרנות - כשהגוף נמצא דרוך ובהחזקה הוא ימצא את דרכו להשתחרר בצורה מבוקרת ונדע בדיוק מתי הן מגיעות (מיגרנות/אלרגיות/תסמונת קדם וסתית), כך נאפשר לפחד לגיטימציה - הרי מגיע לו להיות.

הטכניקות המוצגות הינן מתוך הרפואה המשלימה ללא בחינה אמפירית.
 

על פחדים ומספרים - איך נומרולוגיה עוזרת בזיהוי פחדים ומיגורם

נומרולוגיה היא תורת המספרים ("נומרו" – מספר, "לוגיה" – תורה) אשר חוקרת את עומקי היקום בכלל ועומקי תודעת האדם בפרט על-ידי הבנת התדר האנרגטי הטמון בכל מספר. את המספרים מחשבים מתוך תאריך הלידה והשם המלא של האדם. לכל מספר תכונות משלו, כל מספר מספק מידע מדויק בתחומים שונים: אופי האדם, צרכיו, תשוקותיו, ייעודו ועולמו הרגשי,  כולל פחדיו.

על הפחדים של  המין  האנושי  כתבו  ויכתבו  הרבה. למה  בחרתי  להתמקד  בפחדים  בכתבה  זו? מסיבה פשוטה: פחד אופייני לכל האנשים בלי יוצא מן הכלל ואנחנו מתעסקים בסוגים שונים של פחד על בסיס יומיומי. לא  מדובר בפחד  ששומר עלינו ומונע  מאיתנו להיקלע לסכנה. נקרא  לזה  זהירות ולא פחד. פחד, הוא  רגש  בסיסי  הפותח  קשת  רחבה  של  רגשות  כבדים  ולא  מאוזנים. פחד מונע  מאיתנו להתקדם, לממש את עצמנו, מונע שמחה, סיפוק ואושר. פחד גורם לתסכול, לכעס על העולם, לקנאה ולשנאה... ואם לא די בכך, לרוב אנחנו דוחקים את הפחד עמוק פנימה ומחביאים אותו תחת מסיכות, שריון ותירוצים. כל זה מביא למחלות, תאונות, התמכרויות וכד'.
וכאן מגיעה הנומרולוגיה – כלי מדויק לאבחון וייעוץ. ידוע  שצעד ראשון  לקראת  טיפול  בבעיה  היא  חשיפתה. אם נחשוף את הפחד ממנו נובעת הבעיה ונעלה אותה למודעות -  כבר יתחיל השינוי.  

איך זה מתבצע בנומרולוגיה? כפי שאמרנו, לכל אדם הרכב מספרים ייחודי משלו ולכל  מספר תכונות  מיוחדות  לו. בתור בני אנוש, אפילו הכי אמיצים מאיתנו, חווים פחד כלשהו. זה טבעי ותקין. החשוב הוא מה אנו עושים עם פחדינו.  על-פי תכונות המספר ניתן  לבודד את  הפחדים האופייניים לאדם ולהודות בהם, על מנת להוריד את שכבות ההסוואה הלא מועילות, להבין את הפחד ולהתחיל לטפל בו. הדיוק של נומרולוגיה נובע מידע אחיד ומוגדר של תכונות המספרים.
לצורך הדגמה, ניקח את המספר העיקרי של האדם המייצג את תמצית מהותו (חישוב של כל תאריך הלידה), למשל, מספר 1.
ובכן, הפחד הגדול של אדם עם מספר 1 זה להיות מובל על-ידי מישהו, שמא ישתלטו עליו והוא יצטרך להיות כפוף לסמכות כלשהי, שלא יצליח להבליט את המיוחדות שלו. צריך להבין שפחד הוא לא דבר רציונאלי ולכן נוצר פרדוקס: אדם נמצא בדיוק במקום בו הוא מפחד להיות.   אחת התכונות המרכזיות של מספר 1 היא להוביל. אך הוא מפחד מהשתלטות עליו על ידי מישהו אחר. איך זה ישפיע על מימוש המהות של האדם? בדרך כלל, ישנו תחום או אפילו כמה תחומים בהם האדם אינו חש בפחד ושם הוא מוציא לפועל את ההובלה שנמצאת בקוד נשמתו – בהצלחה ולסיפוקו (למשל, בתפקיד הניהולי במקום עבודתו). ייתכן ובתחום אחר, נניח בבית, בחיק משפחתו, הפחד מהשתלטות אשר מודחק מהילדות והפך להיות דפוס התנהגות, מביא את האדם למצב בו הוא מונהג, מובל, מושתק ואף תלותי באשתו/אמו/אביו. אותו אדם, במצבים נוספים, לדוגמה במפגש עם אנשים זרים, מאפשר לאותו פחד מפני השתלטות או אי-יכולת להיראות מיוחד/מוביל, לגרום לאדם לנהוג בחוסר טקט, בוטות ואף תוקפנות. כך או כך, הפחד יביא לצמצם ואף חסימה מוחלטת של יכולתו של האדם להנהיג, כלומר לממש את ייעודו!
ככלי אבחון ויעוץ, נומרולוגיה תתייחס לכל המצבים הנ"ל: איפה, למה ואיך האדם הולך בדרך הנכונה, מה ולמה מפריע לו ללכת בדרך זאת תמיד. ניתן לסקור ולהבין את השפעתן של סביבות שונות אשר מיוצגות במספרים נוספים במפה הנומרולוגית. לבסוף, אינטגרציה של סך כל הנתונים  מאפשרת למצוא דרכי שינוי של הדפוסים, התעלות ו/או המרת הפחד. בדוגמה עם מספר 1, כחלק מהאפשרויות, נמליץ על הגברת העצמאות והאחריות על כל מעשיו באופן מודע, זיהוי הפחד במצבים שונים והמרתו ושחרורו בהתאם להכרה בחיבור פנימי עמוק במצבים בהם האדם נמצא בדרכו המיועדת.
בהסתכלות הרוחנית, פחד נובע מהיפרדות ונבדלות מהמקור הנשמתי. במילים אחרות, אדם מאבד את חיבורו לאמת הפנימית שלו ומהדרך לה התחייבה נשמתו בגלגול הנוכחי. בעזרת הבנת המספרים המרכיבים את מהותו וייעודו של האדם, ניתן לחבר אותו חזרה למקור ולאמת, כך שיוכל לזהות את הדרך הנכונה לו ובמקום הפחד, לחוות הנאה, שמחה וסיפוק בהיבטים שונים בחיים.
נומרולוגיה הינה מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית. 

מאת: ינה שבות MA, נומרולוגית בכירה
 

התמודדות עם לחצים בתקופות של טלטלה ומשבר
לפי שיטת יהודית עמרה
(מתוך הרצאה לארגון עסקי בתקופת הקורונה)
 
מה זה משבר? כל היצורים החיים מחפשים יציבות, וחווים שינוי כמסוכן ואפילו  כחרדה קיומית. למרות הצורך ביציבות של כל אורגניזם חי ושל בני אנוש בפרט, אנחנו חיים בעולם דינמי, המשתנה תדיר, אולם על פי רוב השינוי הוא תזוזה עדינה, שבתוכה אנו מצליחים לשמר את אשליית היציבות. בגלל שרובנו משייכים את היציבות למשהו שנמצא מחוצה לנו – בעולם החיצוני, אנחנו חווים שינוי חיצוני, בפרט קיצוני כזה שמתרחש כיום, כשבר ביציבות, ולכן כטלטלה אדירה שיוצרת שבר גם בתוכנו – במערכת ההגנות הנפשיות, ומחברת אותנו לחוויית הכאוס וההתפרקות – שתמיד שוכנת בתוכנו.
ככל שנצליח להתחבר לכוחות שלנו – ונתחיל להרגיש מי אנחנו ומה אנחנו שווים ומה הייחודיות שלנו, נוכל יותר ויותר למצוא את היציבות שלנו בתוך הדינמיות של העולם ולפעול בצורה נכונה יותר בזמן משברים.
ההרצאה הזאת תתחלק לשני חלקים – ושניהם ינסו לקדם אותנו לכיוון הזה, של התמודדות פנימית נכונה עם המשבר הזה, ומשברים בכלל, שמתוכה נוכל לחוות יותר רוגע וביטחון ואפילו צמיחה והתחזקות פנימית.
החלק הראשון – הוא חלק של ידע, של הבנה  - ועבורו מה שנדרש זה ראש מאוד פתוח והקשבה מתוך הלב ופחות מתוך השכל. תנסו לא לשפוט ולא להחליט אם זה נכון או לא. פשוט תהיו בנוכחות איתי, ואחר כך תוכלו להחליט אם זה  מתאים לכם או לא.
והחלק השני הוא חלק פרקטי יותר שנותן כלים. עכשיו – יש היום המון כלים בעולם, אבל חשוב להבין שיעילות של כלי תלויה ב'האם' אנו יודעים להפעיל אותו. למשל פטיש: אפשר לשבור איתו את הקיר, אפשר לדפוק בעזרתו מסמר. זה אותו כלי, אבל אם לא נדע למה אנחנו בוחרים דווקא בכלי הזה, ואיך כדאי להשתמש בו – הכלי לא יעזור לנו.
נתחיל מזה שכשאנו בסטרס הנטייה הטבעית היא לעשות ההיפך ממה שבריא לנו,
למשל: להכנע לג'אנק-פוד, להזניח את הספורט, לעשן או לשתות יותר, לישון פחות טוב, להתמסר לדאגות.
מדוע זה כך?
כשהדאגה מאוד גדולה אנחנו נבלעים בתוכה והדאגה צורכת המון משאבים וכך אין לנו מספיק לשמירה על עצמנו.
אשאל שאלה טפשית: מדוע אנחנו מאפשרים לזה לקרות ולא פשוט מפסיקים לדאוג?
קיימת בנו אשליה לא מודעת שלא לדאוג זאת התנהגות או מצב פנימי חסר אחריות. לכן אנחנו נאחזים בדאגה, כאילו שבכך שאנחנו דואגים אנו מתנהגים באחריות, או לוקחים אחריות על המצב.
אולם האמת היא הפוכה בדיוק.
הלחץ והדאגה גורמים:

1. לכל ההתנהגויות הלא נכונות. (למשל: סיכון עצמי בהדבקה על מנת לרכוש נייר טואלט – שאין לו שום קשר למה שקורה במציאות, לעומת זאת יש לו קשר הדוק לחרדות ולפחדים שלנו).
2. מתישים אותנו, כך שכשמגיע הרגע בו כן אפשר לפעול, אנחנו נטולי כוחות.

כלומר – כשהדאגה מכלה אותנו האפשרות שלנו לכוון את עצמנו בצורה נכונה פוחתת.
איך אנחנו יכולים להפוך את המצב ולהגיע לכך שנוכל לקחת אחריות נכונה על המצב, או, מדויק יותר – על עצמנו בתוך המצב?
אתייחס לשני דברים עיקריים:

1. השליטה

קודם כל אנחנו צריכים ללמוד להבדיל בין מה שלא בשליטתנו למה שכן בשליטתנו. ולקבל את זה שתמיד יהיו דברים בעולם שהם מחוץ לשליטתנו – זו דרך העולם. מאוד חשוב להבין את זה ולא לבזבז כוחות בנסיון להלחם בדברים אלו, כי זה מאבק שנועד מראש לכשלון.
ההבחנה הזו מאוד לא פשוטה.
היא מסובכת במיוחד במשברים, השינוי הקיצוני הוא כה מפחיד, שמיד עולה בנו הצורך בהפעלת שליטה, בכל האמצעים, על מנת להשיב את הסדר על כנו, ולא לחוות יותר את פחד המוות והחרדה הקיומית, שהכאוס מציף. ואז בתוך הדבר הזה לשחרר שליטה חיצונית, ברור שזה מאוד מסובך. אבל זה המפתח.
 
כשאנחנו מצליחים להפריד בין מה שבשליטתנו ומה שלא, אנו מחזקים את הגבולות שלנו.
חיזוק הגבולות מקנה תחושת ביטחון ורוגע.
מתוך התחושה הזו אנו יכולים לפעול בצורה מדויקת יותר.
בתוך הסטרס הזה שנמצא סביבנו כרגע, נדרשת  בדיקה תמידית, מה ממה שקורה הוא בתחום השפעתי כרגע. מה שלא – לשאוף מיד להפסיק להתעסק בו, זה מכלה לנו משאבים שאנחנו צריכים מאוד עבור מה שכן בהשפעתנו.
איך נעשה את זה: אחת הדרכים היא לעשות "רשימת דאגות וחרדות", כלומר להחזיק מחברת/דף זמינים וכל הזמן "לזרוק" על הדף את הדאגות, זה כבר קצת מנקה את הראש, ומשאיר לנו מרחב פנוי יותר, וברגע שיש לנו קצת זמן אנחנו עוברים על הרשימה ובודקים: מה שבתחום השפעתי כרגע – מסמנים בעיגול, מה שאולי יהיה בתחום השפעתי בעוד יומיים או שבוע או חודש, לרשום ברשימה נפרדת – של דברים עתידיים, מה שלא בשליטתי בכלל – לעשות עליו קו, למחוק מהרשימה.
נעשה דוגמא:
למשל: פחד מוות בגלל קורונה
יש קורונה בעולם – זה לא בשליטתי, מוחקים כי אין לנו מה לעשות עם זה. (כמו שאם יורד גשם זה לא בשליטתנו, אנחנו רק יכולים להחליט אם לקחת מטריה).
דאגה לבריאות שלנו – מסמנים בעיגול – יש לנו הרבה מה לעשות עם זה בשביל לשפר את רמת הבריאות הכללית ואת מערכת החיסון – אתן כלים לזה בהמשך.
מניעת הדבקה והדבקות – יש מה לעשות עם זה: להשמע להנחיות של שמירת מרחק, שטיפת ידיים וכו.
מה הבעיה אם אנחנו לא יוצרים את ההפרדה: מתוך הפחד מוות למשל נרוץ להתגודד בסופר בשביל לצבור מצרכים שיקנו לנו תחושת ביטחון הגנתית, עם עוד מאות אנשים – זאת התנהגות שרק מסכנת אותנו – כלומר הפחד, אם אנחנו לא יודעים איך לעבוד איתו יניע אותנו לפעולה חסרת הגיון.
עוד דוגמה:
חרדה כלכלית
אין עבודה כרגע/יש פחות עבודה/אין ודאות שתהיה עבודה – לא בשליטתנו בשלב זה (אולי יהיה אחר כך).
דאגה לחשבון הבנק – יש בזה חלק שבידיים שלנו: פנייה לערוצים הנכונים שיכולים לעזור במצב הכלכלי כרגע – למשל פנייה לבנקים להקפיא הלוואות//תשלומים.
למשל: קצת לחסוך ולא להכנס להוצאות מיותרות כרגע.
בעצם כשאנו מצליחים להבחין בין מה שבשליטתנו ולא בשליטתנו אנו מפסיקים להיות "מגיבים פסיביים" לעולם – ומתחילים להיות מכוונים. כלומר, באופן מטאפורי, במקום להיות עלה נידף שעף עם הרוח אנחנו מתחילים להצמיח שורש. זה מעבר מקורבנות – מצב שהעולם עושה לי ואני מגיב, לאחריות – להסכים לראות את המציאות ולבחור להתמודד כמיטב יכולתי.
המעשה שנעשה לפעמים יכול להיות אותו מעשה, עדיין הוא יניב תוצאות שונות, כי נעשה אותו ממקום אחר, מתחושה של חוזק ולא מתחושה של חולשה, ותנסו ותראו שזה יביא לתוצאות הרבה יותר טובות, בהרבה פחות בזבוז של כוחות.
ותראו שגם יופיעו מעצמם מעשים אחרים. כשנוריד מעצמנו את ההתעסקות במה שלא בידיים שלנו, נהיה יותר בנוכחות ובפניות רגשית ונוכל לראות יותר הזדמנויות (יותר חלקים שבידיים שלנו), למשל לנצל את התקופה להתעסק במשהו שבעומס החיים אנחנו לא מספיקים להגיע אליו, למשל לשמוע את ההרצאה הזאת – ולנסות לתרגל את הכלים שתקבלו פה, למשל להתחיל לכתוב/לצייר/כל דבר שרציתם ולא היה זמן. זה מצרך נדיר שמקבלים אותו היום ביד רחבה – כדאי לנצל אותו. אם לא ננצל אותו בגלל הדאגה, ואז כשנחזור לשגרה שוב נחווה את העומס והמחסור בזמן – אנחנו מפסידים מכל הכיוונים.
אני רוצה גם לדבר קצת על טיפול בילדים  בזמן הזה, ילדים מרגישים אם אנחנו בחוויה פנימית של התמודדות או אם אנחנו לגמרי "מתערבבים ומתערבלים" במצב, אז קודם כל הם יגיבו לרמת החרדה או הרוגע שלנו. ככל שאנחנו מצליחים להיות ברוגע, ועוד מעט נדבר על החלק השני שיעזור לנו, נוכל  ליצור עבורם קרקע יציבה יותר בתוך המצב הזה. וזה קודם כל על ידי גבולות – גבולות נותנים תחושת ביטחון, לכן להשתדל לא לוותר על הגבולות, במיוחד בזמן הזה. הוויתור יתן להם הנאה רגעית, אולם תחושה עמוקה ולא מודעת שהכל מתפרק – ואז נתחיל לראות התנהגויות של התפרקות, ואנחנו לא מבינים: "אתם מקבלים כל מה ששאתם רוצים – למה אתם מתנהגים ככה?"
 

2. השכבות:

מה מקשה עלינו מאוד להבדיל בין שליטה חיצונית לשליטה פנימית – שנובעת, ועל זה אני ארחיב עכשיו – מהחיבור שלנו לעצמנו? מה שמקשה אלו השכבות שבתוכנו, שמוצפות בכל האירועים הלא נעימים שעברנו בחיים, וכיסינו ב"קוצים", בשכבות הגנה בשביל לא להרגיש את הקושי.
בדרך שבה אני עובדת אני מלמדת אנשים שצריך להרגיש את הדברים בשביל לרפא אותם. התרחקות מהרגש, שזה במידה רבה מה שהחברה מלמדת אותנו, מרחיקה אותנו מעצמנו, כי בשביל לא להרגיש את הכאב והחרדה אנחנו חייבים לייצר שכבות הגנה, השכבות מרחיקות אותנו מהכח שלנו: מהאותנטיות, מהיצירתיות, מהייחודיות שלנו, מהכשרונות המיוחדים לנו, מהאנושיות. בתוך משבר כל כך עמוק, אחד מהיתרונות הוא שהוא "שובר" את ההגנות. זמנים קשים מציפים רגשות קשים. ופה חשוב להבין שמה שצף זה מה שבתוכנו – ולאפשר לזה, לקחת את ההזדמנות להתחבר לזה – אם תתחברו לזה זה ינקה את עצמו. וזה ינקה דברים עמוקים יותר מתוכנו, כי כל הכאבים והחרדות קשורים גם לדברים עתיקים ועמוקים בתוכנו. זהו תהליך ניקוי השכבות – תהליך אינסופי ומשנה חיים.
מה נרגיש אם נתחבר לזה?
אנחנו נרגיש קודם כל את החלק המאוד עדין בתוכנו, שמפחד מהחיים, מההתמודדות – חשוב להבין שזה אוניברסלי. זה בתוך כל אחד.
אם אנחנו לא מוכנים להרגיש את זה, נכסה אותו, אבל הפחד ישאר בפנים, ויחכה להזדמנות הבאה – למשבר הבא בשביל לפרוץ החוצה.
אם נסכים, קודם כל נרגיש את החרדה שזה מעורר בנו – גם זה אוניברסלי, נרגיש אולי את הכעס, המרמור, התסכול – וכשניתן לזה להיפתח זה יתחיל להתנקות, זה כמו לפתוח אבצס ולתת למוגלה לצאת.
אז ברור שאי אפשר לעשות את זה כל הזמן, כי אנחנו צריכים גם להיות בעשייה אחרת, לעבוד או ללמוד, או לבשל, לטפל בילדים וכו.
אבל אני מציעה לכם – תקחו לכם חצי שעה ביום, תשבו ותדמיינו את החלק במצב הנוכחי שמכניס אתכם לחרדה הכי עמוקה, תנו לעצמכם להרגיש כמה שאתם קטנים אל מול ההתמודדות הענקית, כמה שאתם אבודים למול זה, כמו ילדים קטנים, כמה שאתם חרדים, שאתם מרגישים שהכל הולך להתפרק, ואז תנו לעצמכם להרגיש את הכאב או הכעס או העצב – מה שעולה מעצמו, ופשוט תהיו בזה. תנסו את זה ותראו שאחרי שבוע או שבועיים, חלקכם אולי אפילו מהפעם הראשונה, כבר תרגישו קצת הקלה, ולאט לאט זה יחזק אתכם – כי התוצאה תהיה חיבור יותר עמוק לעצמכם, שזה חיבור יותר עמוק לכוחות.
זה כמו לנקות את השמשה של הרכב. כשהשכבות מוצפות בכל הקושי והכאב שבתוכנו, זה כמו לראות את הכביש דרך שמשה מלוכלכת. כשאנחנו מנקים, נוכל לראות את המציאות בצורה יותר צלולה, ולכן לפעול בתוכה בצורה יותר מדויקת.
ואז המשמעות היא שהרחבנו את השליטה הנכונה במצב. וזה כאמור יתן לנו חוויה יותר משמעותית של רוגע ושליטה פנימית.
בואו נעבור עכשיו לעוד לכלים פרקטיים: אני אתן כמה, קחו בחשבון שלוקח הרבה מאוד זמן להטמיע "תוכנה" חדשה, אלו מכם שרוצים לנסות, צריכים לנסות שוב ושוב במשך חודשים. גם אם בהתחלה תצליחו רק קצת, כבר תוכלו להרגיש שיפור.
שמירה על בריאות, שגם משפיעה מאוד מאוד על החוסן הנפשי: אוכל בריא ספורט.
ספורט גם גורם למצב רוח טוב יותר, בגלל הפרשה של חומרים כימיים במח, וזה מגן נגד דכאון וחרדה – שמקושרים עם ירידה ביעילות מערכת החיסון.
חשיפה לשמש – ויטמין D
לקום כשעה לפני בני הבית – למה? ראשית, כך אנחנו בסנכרון של האנרגיה האישית - הפנימית עם האנרגיה האוניברסלית, שנית, בשעה הזאת יש מעט מאוד גירויים, וכך יש לנו זמן שבו אנו לא צריכים מיד להתחיל להגיב לעולם החיצוני, אלא אנחנו יכולים לכוון את עצמנו מבפנים. זה מרחיב את השליטה הפנימית. אני ממליצה בשעה הזאת לעשות ספורט – לחצי שעה מיד כשקמים, ואז 10 דקות לעשות את התרגילים שכבר אלמד אתכם, ואז ב20 הדקות הנותרות לתכנן איך יראה היום שלכם – ולכתוב! את זה.
להפעיל חלקים במח שיותר מחוברים לחושים מאשר לקוגניציה – למחשבה, על ידי מוזיקה אהובה, ריחות מוכרים, צחוק (תכנים הומוריסטיים), במיוחד כשאתם עם הילדים, המשפחה, בשביל להרפות מהמתחים וליצור הרמוניה ונינוחות.
 
לסיכום:
להבדיל בין שליטה חיצונית לפנימית
לתת לעצמכם להרגיש, להתחבר לחרדה, לכאבים – לא לכסות
על ידי אלה, להתחיל להיות בשליטה יותר נכונה על החיים.
תשתמשו בכלים המעשיים
תתרגלו כמה שיותר – כל הדברים שלימדתי הם כמו שרירים שצריך לחזק. רק ההרצאה לא תעשה את השינוי.
תתרגלו, קחו אחריות על הדברים האלו – אם אתם רוצים ובוחרים לעשות זאת, ותראו שזה יביא אתכם לשינוי מאוד גדול.  
כל הזכויות שמורות למיכל ליבנה MA.
בתודה ליהודית עמרה, שהידע משנה החיים הזה הגיע אלי דרכה.
 המאמר נכתב בראייה הוליסטית.
 

פרחי באך לתמיכה בתהליכי היריון ולידה

פרחי באך הינן תמציות טבעיות המופקות מפרחים, אשר עוזרות מאוד בטיפול במגוון בעיות (החל מבעיות קשב וריכוז, לחוץ וחרדה, וכלה בדפוסים פסיכולוגיים כגון ריצוי, דפוס של זאב בודד וכדומה).
מכיוון שאלו תמציות טבעיות לגמרי, הן מאוד מתאימות לשימוש בהריון, אבל בואו ראשית נתחבר מעט להיסטוריה: ד"ר אדוארד באך הוא שהגה את הכנת התמציות, וסיפורו האישי מסמל בעיני תהליך של הריון ולידה. ד"ר באך נולד באנגליה של ראשית המאה שעברה. הוא היה רופא-אימונולוג והומיאופט. כשהיה בשנות השלושים לחייו התגלתה בגופו מחלה קשה וחשוכת מרפא המוכרת לנו היום כסרטן. הרופאים האריכו שקיצו קרב ושנותרו חודשים ספורים לחייו. בשורה זו לקחה את באך לקראת תהליך של שינוי - הוא עזב את לונדון ועבר לפרברים לבית כפרי ומקסים, זהו מרכז באך שאנו מכירים היום. ד"ר באך גם עזב את עבודתו כרופא ובחר להעביר את שארית חייו עם עצמו בשקט ושלווה.
 
וכאן מתחיל הסיפור שלנו: בשעת בוקר מוקדמת באך יוצא כהרגלו לטיול בגינתו שזורת הפרחים.
הוא קוטף פרח ומחזיקו על כף ידו כשלפתע הוא מרגיש עקצוץ על כף ידו, מה שמעורר את סקרנותו. מכאן יוצא באך  מחקר שהבסיס המדעי היחידי לו, הוא שמים משמרים אנרגיה (חוק פיזיקלי שהיה מוכח כבר בזמנו, עוד הרבה לפני תורת הקוואנטים של היום). הוא משער שמי הטל בהם שרה הפרח עם קטיפתו הם שגרמו לו להרגיש את אותו עקצוץ וכנראה שמדובר באנרגיה של הפרח. זהו בעצם שלב ההפריה ומכאן מתחיל ההיריון - הריון של רעיון חדש לגמרי ואפילו מעט הזוי לזמנו. בשלב זה באך קוטף את הפרחים הראשונים שהוא מוצא בסיבת ביתו, משרה אותם במים ומנסה ליטול את המים דרך הפה, למרוח על הגוף וכדומה.

כאילו במקרה שלושת הפרחים הראשונים שבאך מנסה על עצמו הם בדיוק הפרחים להם היה זקוק לתהליך ההיריון:
MIMULUS - פרח אשר מטפל בפוביות (פחד ממשהו מוגדר למשל: גבהים, טיסות, עכבישים ועוד).
אם ניקח את זה להריון של באך אז יש כאן רעיון חדש שנשמע קצת הזוי ורחפני. איך אני הולך לקחת רעיון כזה כרופא ולדבר עליו? סיכוי גדול שיחשבו שנטרפה עלי דעתי. בשלב זה גם קיימים אצל באך הפחדים שמלווים את המחלה והמוות הקרב. ואם נעבור בתפיסה הפסיכולוגית אל הריון אמיתי: כבר בתחילת ההיריון אנחנו מלוות בפחד מ... השינוי, ההיריון עצמו, תהליך הלידה, האימהות ועוד.

IMPATIENS - פרח אשר מטפל בחוסר סבלנות וסובלנות. הטיפוס מאד תזזיתי, מהיר, היפר, הרבה פעמים נמצא אותו דוהר בפול גז על ניוטרל. זהו מצב של סטרס שמשליך גם על המינד בעומס מחשבות ואי שקט ומכאן גם על הפרעות שינה- באך היה זקוק לסבלנות לתהליך ההיריון של רעיונו החדש. הוא נזקק להמון אורך רוח לראות את רעיונו נולד.
גם אנחנו זקוקות להמון סבלנות (בעיקר בשלביו האחרונים של ההיריון) - סבלנות שתעזור לנו להיות בתוך תהליך ההיריון וליהנות מהדרך במקום לחיות בציפייה מורטת עצבים לרגע הלידה.

CLEMATIS - פרח אשר מטפל ב"טיסנאות". ברמה האנרגטית הוא מוריד אנרגיה מהצ'אקרות האחרונות באזור הראש, לצ'אקרות התחתונות באזור הבטן. ברמת הטיפוס הוא מטפל ברחפן חסר התקנה שבאיכותו קיימת יכולת דמיון יוצאת דופן, אבל, אין מימוש ארצי. היות והוא מרחף בעולמות אחרים קשה לו לקחת את המחשבה וליצור ממנה משהו בר מימוש ברמה הארצית. כמובן שזו בדיוק הרכב התמצית לה באך היה זקוק בכדי להוריד את הרעיון שלו לרמה ארצית. ואנחנו ההריוניות זקוקות לה בשל העבודה האנרגטית שהיא עושה - ובעיקרה מורידה אנרגיה לבטן. היבט נוסף הוא כי לפעמים החששות והדאגות ייקחו אותנו למינד במקום לגוף ולרגש, שאלו הם המקומות היותר טבעיים לנו בכלל ובפרט בזמן היריון ולידה.

תמציות נוספות שעשויות לסייע לנו בתהליך ההיריון:
WALLNUT - תמצית שמטפלת בטיפוסים עם רגישות יותר. אז מיותר לציין שבעקבות שינויים הורמונליים ושינויים בכלל אנחנו רגישות יותר מתמיד בזמן ההיריון. התמצית כאילו אורזת אותנו בתוך עצמינו ובונה איזשהו גבול מגן בינינו לבין הסביבה. תמצית מאד נעימה ומומלצת מאד במצב של שינוי מכל סוג שהוא.

CRAB APPLE - תמצית אחת אך שימושים לה רבים: מטהרת את הגוף ואת הנפש ומכאן מתאימה לטיפול בכל מצב של זיהום פיזי קרי דלקות (למשל דלקות וגינליות ודלקות שתן שהינן שכיחות בזמן ההיריון), מחלות זיהומיות בהן הטיפול באנטיביוטיקה לא מומלץ בזמן ההיריון. תחושת לכלוך ברמה האנרגטית או ברמה הרגשית לאחר מפגש עם אנשים לא נעימים, ביקור בבית חולים, בית קברות ועוד. מתאימה גם לשימוש חיצוני, למשל בהחדרת טמפון ספוג בתמצית או במריחה על כל מקום בגוף, או באמבטיה. ברמה העמוקה התמצית מדברת על קבלה עצמית ואהבה עצמית. היא מנקה את הזבל הרגשי שאגרנו בבטן ומפגישה אותנו עם הדברים בהם אנחנו מתביישים (שהם לרוב אינפנטילים(.
במחקרים רבים, אפשר לראות שתי מולקולות של מים שנלקחות מאותו מקום מצולמות תחת עדשת מיקרוסקופ. ההבדל היחידי ביניהן הוא שלאחת אמרו "אני אוהב אותך" ואילו לשנייה אמרו "את מגעילה". שתי המולקולות נראות כמולקולות של חומרים שונים כשזו הראשונה בורקת כיהלום ואילו השנייה שחורה, סגורה וחסרת ברק.
אם ניקח את זה לגוף ונזכור שכ85% מגופינו מים, ואף בזמן ההיריון העובר שלנו שוחה במי השפיר, או אז נבין שכדאי מאד שנאהב את עצמינו כמה שיותר.

PINE - תמצית שמטפלת באשמה. אשמה היא אנרגיה שבתת המודע שלנו ממגנטת עונש. אנרגיה שלא רק שלא מקדמת שום מטרה בחיינו אלא אף מעכבת צמיחה. אשמה זה משהו שמופיע בצורה מאד בולטת עם שלב ההורות, אבל כבר בהיריון חלקנו מרגישות מאד אשמות על ש... לא אכלנו מזון בריא, אכלנו יותר מדי, לא עשינו בדיקה כזו או אחרת, היינו פעילות מדי או פחות מדי ועוד.

RED CHESTNUT - תמצית שמטפלת בדאגת יתר לאחר. מאד רלוונטית להורים המתחילים, אבל חלקנו מתחילות לפתח את הדאגנות הזו כבר בהיריון- הדאגה לעובר. אם ניקח את זה עמוק יותר נבין שהדאגה לאחר היא באמת הדאגה לעצמי- "מה יקרה לי אם יקרה משהו לעוברי", אנחנו בעצם מטפלים פה בפחד מאד שורשי הפחד לאבד שיכול לקחת אותנו למקומות מאד מגוננים ולא בריאים לנו ולילדים שלנו.

WHITE CHESTNUT - תמצית שתעזור לנו לנקות את הראש ממחשבות ומהמקום הזה היא רלוונטית מאד בזמן ההיריון.

ROCK WATER - תמצית שמטפלת בטיפוס "ההסתדרותי": שחי בתוך משבצת ומאד קשה לו להתגמש ו/או לחשוב מחוץ לקופסא.
 
תהליך ההיריון הוא תהליך שמצפה מאיתנו לגמישות, לא כל שכן ההורות שמגיעה לא הרבה אחריו.
גמישות מנטלית משרה גמישות פיזית וזה משהו שמאד נחוץ לנו בזמן ההיריון ובטח שבלידה.
 
תמציות שעשויות לסייע בתהליך הלידה:
WALNUT - אותה הזכרנו קודם.
IMPATIENS - גם היא הוזכרה כבר.
 ROCK ROSE- תמצית שמטפלת בפאניקה, היסטריה. תעזור לנו לאסוף את עצמינו בזמן הלידה.
ASPEN - תמצית שמטפלת בפחד וחרדה.
ELM תמצית שמטפלת ברגעים החלשים של האנשים החזקים. מאד מתחברת לי לרגעי השבירה בתהליך הלידה, יכולה להתאים גם לרגעי השבירה בתהליך ההיריון. תמצית שמחברת ליכולות ואוספת.
 ERATO- תמצית שמחברת לקול הפנימי. השימוש הזה שלה מאד רלוונטי לתהליך ההיריון וגם לזמן שלפני הלידה כאשר אנו מתלבטות בנוגע ל... איפה כדאי ללדת, איך כדאי ללדת, אפידורל או לא, עם דולפינים או עם צבי ים...
אני מתחברת אליה גם בחדר הלידה מהמקום האוסף שלה. תמצית שנותנת סנטר.
SOB - תמצית שמטפלת בטראומה. מאד חשובה לזמן הלידה- לאם וגם לתינוק.
פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית. 

מאת: יעל בן ציון, מרצה בכירה במכללת הנות לפרחי באך, הדרכת הורים, הילינג, רייקי, פסיכותרפיה הוליסטית ועוד.

על ההבדל העצום והתפיסתי בין אמא לאבא

(קורס הכשרת מדריכי הורים)

האם מערכת היחסים וחלוקת התפקידים בין האב לאם שווים בכל בית, האם המרמור שעולה מצידן של הנשים אשר "לוקחות" לעצמן את עול הנטל ונושאות על גבן שקים של אחריות היא אשמתו של האב? בעידן שבו ההורות היא טריגר חינוכי, פסיכולוגי, משמעותי, בו אנו לומדים ומתנסים יחד עם ילדינו, מודדים מהי הורות טובה יותר, גם האבות השתחלו אל תוך הקטע ההורי בדומיננטיות יתר. חלקם אף חושקים בתפקיד האם. הורים רבים מוצאים עצמם מתחשבנים ומגלגלים חוטים של מלחמה - הגיע הזמן שנעצור!

כולנו יודעים לשים את האצבע על ההבדל הברור בין תפקיד האם לתפקיד האב. מדוע? חברה, הירארכיה, משפחה, סגנון חיים ובעיקר הבדלים תרבותיים. רוב המשפחות בימינו מורכבות מזוג, גבר ואישה, כשהאב הוא המפרנס העיקרי, הואילו האם היא זו שצוברת יותר "שעות גידול ילדים". כיום גם במשפחות בהם לשני ההורים קריירה, והם עובדים מחוץ לבית שעות רבות, עדיין האחראיות של גידול הילדים עומדת בעינה לצידה של האם. מעצבן? מעורר אנטגוניזם בבית, אותו הקטנטנים מזהים מבלי להניד עפעף.

נראה כי מי שנמצא יותר עם הילדים, גם זמין, בעצם יותר לילדים. בהרבה מאוד משפחות האם נתפסת כמבוגר האחראי אליו פונה הילד לגם בעתות מצוקה, בשל נוחות והתפיסה המצטיירת. ובכל זאת, כיום יש יותר ויותר משפחות בהן האב הוא כן דמות משמעותית בבית, הוא נוטל חלק פעיל במעורבות, בחינוך וגידול הילדים. האב שנמצא יותר שעות לבד עם הילדים, חייב לגבש עמדה בנושים של חינוך, גבולות, אופן בילוי וכדומה, ולא יכול להישאר מרוחק ולהטיל את כל אלה על האם. לכן מתעורר הצורך הכמעט קיומי ליצור הפרדה מלאכותית שתשמר תפקידים מסורתיים של גברים ונשים עבור הילדים ואילו רק בשל אילוצי המציאות.

אין צורך ליצור אבחנה בין תפקיד האם לתפקיד האב עבור הילדים. האבחנה נעשית כחלק מתהליך החברות שהילד עובר - הוא מתחיל לשייך לאבא את התפקידים החיצוניים, ולאם את התפקידים הפנימיים. 

האם אין מקום לבלבולים? מסתבר שלא, הרי שקירבה מולידה אינטימיות. אבות שצוברים "שעות ילדים"- יפתחו גם קירבה "נפשית". מדובר באינטימיות שמחזקת את הקשר. בסופו של דבר הילדים מרווחים עוד אדם קרוב להם, שמעורב בחייהם, שניתן לסמוך עליו, שמהווה מודל שאפשר לשאוף אליו.

המודרניזציה והתהליך שעוברות נשים, גרמו להתפתחות אישית ומקצועית. הן גרמו לכך שנשים החלו לתבוע שוויון זכויות שבא לידי ביטוי בכל התחומים, כולל ההורות. במשפחות רבות ישנן נשים קרייריסטיות, כך שגם כורח המציאות גורם לכך שנשים מאבדות את ההגמוניה על גידול הילד. לצד זה מתקיים תהליך הפוך, בו גברים מתחילים להיות יותר ויותר מעורבים. הם מונעים מתוך המקום שרוצה לקחת חלק משמעותי בחוויה. הרצון הזה של הגברים פוגש רצון דומה של הנשים, שחולמות על תהליך הקמת משפחה בו יהיה לבן זוגם חלק משמעותי, בהריון, בהכנה ללידה ובגידול הילדים.

אם כן, ההצלחה של מערכת יחסים שוויונית מובילה את הילדים לעשות אינטגרציה בין החלקים שמשויכים תרבותית לגבר לבין החלקים שמשויכים תרבותית לאישה. נולדת תפיסה חדשה שבה לבנים תהיה לגיטימציה להביע רגשות ולבנות תהיה לגיטימציה להפגין עוצמה ואסרטיביות. כמו כן המערכת המשפחתית תצא מושכרת: לא עוד התמרמרות של האישה על כך שהאב לא מעורב בגידול הילדים, מטלות היומיום ולא עוד אבות שאינם זוכים לחוות את האבהות במלוא העוצמה. קיימת הזדמנות לגברים ולנשים לעשות תיקון לתפקידים המסורתיים אותם הם ינקו, תפקידים שיצרו אבחנה שנוצרה כתוצאה מכורח המציאות אך לא בהכרח מכורח הביולוגיה.

העצמת ילדים
(קורס הכשרת מדריכי הורים)

איך אתה יכול לעשות לי את זה? נמאס לי מההתנהגות הזו, ילד טוב לא מתנהג כך, תלמד מאחיך – הוא יודע איך להתנהג, תמיד אתה חוזר על אותה ההתנהגות, תמיד אתה שוכח דברים, אתה כל כך בלגניסט, אל תהיה גועלי, תקשיב למה שאני אומרת לך, אל תכעיס אותי – הם רק חלק מועט של ביטויים מתוך עולם המושגים שלנו כהורים, ביטויים שלעיתים נשמעים כמו אלימות מילולית מובהקת, אשר מבקרים את ילדנו ובונים את תפיסת האישיות המובנת והמציאותית שלהם. כל אחד מאיתנו, הורה, משתמש לפחות בביטוי אחד מן הביטויים השליליים המוצגים לעיל, מתוך מגוון עשיר של סיבות, כמו הצורך האישי לבטא כעסים, הצורך לשחרר כעסים, פרפקציוניזם מובהק שדורש מילדנו להיות מושלמים כמעט כמונו, תחושת חוסר מימוש מתוך שאיפה שילדנו יגשים את חלומנו אנו, או שמא אלו זיכרונות ילדותנו אשר מבעבעים בתוכנו ומוציאים מאיתנו את דמות ההורים שלנו והתנהגותם שהייתה אז, עוד כשהיינו ילדים ידענו שלא נרצה להתנהג כמוהם לכשנתבגר, והנה המציאות מכה בנו ומציגה אותנו, אמא ואבא כועסים. אלו הן רק כמה סיבות שיכולות להוציא מאיתנו את הצורך להשתמש בביטויים שנראים פשוטים למדי, אך הם ללא כל ספק חסרי תקנה. הביקורת היא רק אלמנט חלקי אשר אחראי על בניית עולמו הערכי של הילד, הביקורת היא אשר מעוררת דימוי עצמי ירוד, חוסר ביטחון תוך שימת דגש על טעויות, בעיקר אלו שמגדירות את תפיסת עולמו של ילד, כמי שבדרך כלל: "ממש לא בסדר!".

העצמה אישית אצל ילדים הוא נושא חשוב מאוד המקנה בסיס להתפתחותם האישית ועיצובה לטווח הרחוק. אימהות רבות מספרות כי עם סיום יום עבודתן העייפות מכה בהן, יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. בימים קשים נראה שכל העומס הרגשי יוצא וזועק אל מול הילד מבלי שירצו להתכוון לכך. האנושיות עצמה תוקפת אותנו ומשליכה זעמים. אם נתבונן באישיותנו הבוגרת ונשאל את עצמנו האם אנו מסוגלים לשלוט ברגשותינו, לתקשר עם הסביבה, האם אנו פתוחים אליה ומוכנים לתרום, מוכנים לקבל ביקורת, מתוך הבנה שילדנו הוא ללא כל ספק השתקפות לראי חיינו. אם כהורים נתייחס לילדנו כאדם בוגר, אזי מלחמות ופרצי הילדותיות לא היו מוצאים את מקומם בין דרישתנו. מכאן שלא נצטרך כמודל לחיקוי, לשמור כפי שאנו עושים בדרך כלל, על הפגנת צדנו המשובח, ללא טעויות, ללא פאשלות, כהורים שמנסים רוב הזמן לשקף את הצד המושלם כחלק מן הצורך האנושי.

ילד שאינו מועצם עסוק כל הזמן בפגיעות האישית-חברתית שלו. לכן במקום שההורים יחפשו דרכים להטביע את הילד בעולם של ידע וחינוך כמו חוגים, הפעלות והעשרות למיניהן, עבדו על חיזוק הביטחון העצמי שלו, מה שיקנה לכם ולו, שקט פנימי. מעבר לפן הקוגניטיבי קיים הפן החברתי רגשי. על ההורים לדבוק בפן זה ומשם לחזק ולראות את הדברים החיוביים שהילד עושה במקום להתרכז כל הזמן ביכולותיו השליליות. הביטויים השליליים שאנו כה נוהגים להשתמש בהם משדרים אכזבה, הכיוון השלילי חונק את הילד, גורם לו לחוש שאנו מאוכזבים ממנו כל הזמן, זו הופכת להיות תפיסת עולמו. הורה שיש לו את היכולת האישית, וזה מאוד קשה, לחזק מעשים חיוביים, לחפש דווקא אותם ולא להתמקד בשלילי, יוכל להעצים את ילדו בדרך חכמה. למשל כשילד לא עושה את שיעורי הבית שלו על ההורה לא לומר מילה, וזה מאוד קשה ליישום עבור הורים רבים, אך כשהוא כן עושה את שיעורי הבית שלו, על ההורה להפגין שמחה".

גבולות הם כלי מבטיח אשר כרוך בכל עבודת ההורות שלנו. כל מה שנעשה כהורים חייב להיות מצוי במסגרת חכמה של גבולות שכמובן משלבת בתוכה אמפטיה, חום, אהבה ובמקומות שצריך, גם פינוק. עם הצבת הגבולות חשוב כי שני ההורים יחליטו על אותם גבולות זהים, שהרי דעות שונות של ההורים עשויות לבלבל את הילד ולתלות אותו באוויר הסוער. נראה כי לכל גיל יש דברים שהם רלוונטיים יותר מבחינת הדרך שאפשר להעצים את הילד. התפתחות תחושת הביטחון של ילד מתחילה מגיל אפס. חלק גדול מהכלים להעצמה מתאימים לכל גיל – חשוב כי בכל גיל יעשה יישום ספציפי לילד. אם כהורים נממש וניישם את חמשת הכללים המובילים להעצמה, אזי שדרכנו להעצים את ילדנו ובדרך גם את עצמנו אנו, נראית מבטיחה.

ראשית נעזור לילד להכיר את יכולותיו, נזהה אותם. גם לתינוק קטן יש יכולות שהוא מסוגל לבצע כמו גדילה מואצת, התפתחות ועשייה של דברים חדשים – בכל פעם כשתינוק עושה משהו חדש ההורה מתלהב עצם העשייה ובכך משפר את ביטחונו העצמי. מכאן שביטחונו העצמי של ילד עשוי להתעצב החל מגיל אפס ולנו כהורים, השפעה מוחלטת על כך. עבור אותו תינוק שלפתע הושיט את ידיו אל עבר המובייל, ההורה ייתן לו להבין ולהרגיש דרך מילות השיבוח שהנה מתקיים פה משהו חדש. כמובן שבגילאים מבוגרים יותר על משוב ההורים להיות מורכב ופרטני, מעבר לאמירות פשטניות כמו איזה יופי. עלינו לשלב במשוב תיאור פרטני ואובייקטיבי, אשר יסביר לילד את ההתנהגות הראויה והחיובית, שאותה אנו בוחרים להעצים. יש לתת משוב חיובי על המאמץ, על הדרך ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בכלל, שילוב בין משוב אובייקטיבי תיאורי לבין סובייקטיבי רגשי (אני גאה בך, כל הכבוד, מאוד מרגש אותי) הוא השילוב המנצח להעצמה. הילד מרוויח גם אהבה ותחושה טובים וגם לומד ומבין במה בדיוק מדובר (הדרך והתהליך שעשה).
 

גמגום כבעיה רגשית
(הסתכלות הוליסטית והקשר בין גוף לנפש)

תופעת הגמגום נפוצה מאוד בקרב ילדים, אצל 75% מהם הגמגום יחלוף כשבא ואצל האחוז הנותר, הוא יישאר לגור, יהווה בעיה, יפעיל לחצים נפשיים וחברתיים ואף יעכב את התקדמותו האישית של הילד כאדם בוגר. על הגמגום מנקודת מבט הוליסטית, על חוסר האיזון בקרב מגמגמים ועל הטיפול הרגשי כשהילד עוד ילד והגמגום טרי וחם

תינוק לא נולד מגמגם, כפי שאינו נולד מדבר או מכיר את העולם הסובב אותו. הגמגום לרוב מאובחן כבעיה רגשית בקרב ילדים/מבוגרים שלא טופלו. לצערנו עד היום הגורם לתופעת הגמגום נותרה בגדר תעלומה, ההשערה היא שלגמגום יש כמה סיבות המערבבות תורשה ונוירופיזיולוגיה. הטענה המקצועית רווחת שלגמגום אין תרופה או מרפא, ועם השנים צצו להן כמה וכמה טכניקות טיפוליות אשר משפרות אם הגמגום, אך לא מעלימות אותו כליל. אם תבקשו מרופא הילדים שלכם הפניה לגורם אשר מטפל בגמגום, תגיעו היישר אל זרועותיהן הנאמנות של קלינאיות התקשורת. הן אשר יזהו את הגמגום, יאבחנו אותו וייתנו לילד ולהורה כלים וטכניקות ללמידה ותרגול שפתי, כמו הגייה נכונה, חזרה על צלילים בעיתיים ועוד. עבודת התרגול הינה נפלאה, חשובה ונהדרת, אך לרוב אינה פותרת את "הבעיה".
הגישה ההוליסטית מכוונת את המטפל לטפל באדם ולאו דווקא בבעיה, מכאן שגמגום לרוב יושב בהווייתו על בעיה רגשית כזו או אחרת, אותה יש לאבחן, לזהות, למגר ולפיכך לטפל עד סילוקה או הבניית כלים להתמודדות עמה.
עוד מימי משה רבנו, הגמגום סימן בוי גדול את כוחה של מילה, את משמעות הביטוי כחלק מהמהות האנושית והאישית שלנו. לרוב ילדים אשר סובלים מגמגום יסבלו באותה המידה גם מבעיית דימוי עצמי כזו או אחרת, שכן לחצי הסביבה והחברה שאינה מקבלת את הכשל השפתי, אף מלגלגת ולא תורמת במאומה להתמודדות עם המכשול, יהפכו את הטיפול ל"נורא".
אז איך תזהו גמגום? גמגום הוא דיבור שאינו רציף, בדרך כלל מקוטע שיכול לחזור כמה פעמים על אותה המילה באותו המשפט. אז נכון, לכל אחד מאתנו יש רגעים של גמגום, לכן כדאי להבחין בין גמגום התפתחותי שקורה כמעט אצל כל ילד לתקופה די קצרה, בין גמגום נרכש. הגמגום יכול להופיע לראשונה בגילאים שבין 6-2. הוא יכול להיעלם ואף לחזור בגיל מבוגר יותר, הסטטיסטיקה קובעת שאצל 75% מהילדים הוא חולף עם הרוח.
 
הרבה מאוד ילדים סובלים מגמגום שבא לידי ביטוי כחוסר שטף. מדובר בדיבור מרוח, מהיר, דיבור אשר חוזר על מילים, מסקל או מושך אותיות. הרבה הורים מכירים את: "א...א...א..." שמתפלקים לקטנטנים מבלי משים לב, ורק אחר כך הם מתחילים לשאת את דבריהם בשטף, כאילו ולא נתקעו כלל.
 
רמזור אדום
הבעיה מחייבת את תשומת ליבנו כאשר מתווספים לחוסר השטף הטבעי עוויות אשר מתבטא בפני הילד כקושי בדיבור, מיתרי הקול נשמעים סגורים, לעיתים גם היד או איבר אחר עשויים לזוז בזמן הדיבור ומופיעות תנועות לוואי שאינן מוכרות ואינן מתאימות כלל לילד. לא פעם נראה שילדים אשר מודעים לבעיית הגמגום עשויים להירתע מדיבור כלל, בשל לחצי הסביבה, הביקורת והשיפוטיות שסובבת אותם, ואז מתגלים ילדים שתקנים, נחבאים אל הכלים, מופנמים, שבחרו לעצמם בדרך שאינה הולמת אותם. מה קורה עם כל האנרגיה שנותרת בפנים? היא לרוב מוצאת לעצמה דרך להשתחרר, לרוב הדרכים אינן חיוביות, כמו התקפי זעם, התפרצויות, התקפי חרדה ועוד.
 
עבודה נפשית - רגשית
גמגום על רקע נפשי נובע מאירועים טראומטיים שונים, הקלילים שביניהם הם מעבר דירה, עזיבת הארץ, הולדת אח, מוות במשפחה ועד אירועים טראומטיים קשים יותר. הסברה הפסיכולוגית היא שהמגמגם מאבד בשעת הגמגום את השליטה על גופו, עולה פחד עז מאיבוד שליטה שנמצא לרוב בהחזקה, כשהשליטה מתפוררת, כך גם מתרופפים מיתרי הקול, הקול לעיתים מצטרד, מיתרי הקול כמו מנגנים בעצמם בקצב משלהם, האותיות מסתקלות האחת בשנייה וכל אזור הפה והגרון, המקור הראשון והחזק ביותר לביטוי האישי שלנו, מתערער. בעבודתי עם תמציות פרחי הבאך, התגלתה חוויה טיפולית מאזנת. התמציות אשר נבחרו לתהליכים (כמובן עם אדפטציה אישית לכל מטופל), עזרו למטופל להתחבר אל התדר האנרגטי אשר נמצא אצלו בחוסר ואף הצליחו ליצור עבודה תהליכית מדהימה. כפי שנאמר – העבודה עם ומול האדם, כמי שנודד על הציר שבין שליטה לחוסר שליטה, יש ראשית מן הצורך לאזן את המקום החלש, לחזק ולהרים את הביטחון והדימוי העצמי, להפחית את הרעש והסטרס הפנימי שמייצרת החוויה כולה והכי חשוב – לאפשר התבוננות קסומה פנימה (לגלות שזה בכלל לא "נורא").
 
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו כי גמגום שאינו מטופל בזמן יכול להתפרש בגילאים מאוחרים יותר כבדידות, כהרגשת ניכור ואי שייכות ובעיקר פגיעה בזהות הכבוד העצמי של האדם. הסטטיסטיקה קובעת כי גמגום שכיח פי שלושה אצל גברים.
כפי שכבר נאמר, כשמדובר בילדים בטווח גילאי שבין שנתיים שלוש הגמגום אינו מהווה מכשול. הבעיה צצה בגילאים קצת יותר גדולים כאשר החברה בה נמצא הילד, בודקת, מתקנת ומבקרת. על פי גבולות הכנות בעולמם של ילדים, החברה השופטת מעמידה ילדים קטנים במקום די מביך, בעודה מנדה את "הפגום" ואת "השונה".
כדי לאפשר לילדינו להגיע לעולם הלא קל הזה, בבגרות ועם כלים נכונים להתמודדות סבירה, כדאי ואף מומלץ לטפל. מעבר לעבודה עם קלינאיות תקשורת אני ממליצה בחום על טיפול רגשי, ובינתיים, הנה כמה כלים ראשוניים עבור ההורים החוששים, שבלעדיכם ורצונכם בעבודה האישית/רגשית התהליך לא יתרחש:
קחו מספר, סביר להניח שאתם לא סובלים שמתפרצים לדבריכם, אל תתפרצו לדברי הילד שלכם. הקשיבו לו בסבלנות ונסו לשקף עבורו את מה שסיפר. הדבר ייתן לו תחושה ברורה שהקשבתם לו. שנית, דברו נכון בעצמכם, אתם המודל הראשוני והחשוב ביותר לילדכם. למדו אותם שאתם מדברים נכון, חקיינות היא מילת הקסם, דברו נכון וילדכם ילמד לחקות אתכם, הוסיפו רוך ורגישות לדבריכם, מילה שנאמרת ברגש מעבירה מסר אחר – גם אם אתם לא אומרים דבר, מספיק שאתם מתנהגים אותו, אל תרימו גבה או תשדרו לילד שהוא עשה טעות בדבריו. החשוב ביותר – הימנעו מביקורת, אל תשפטו, אל תבקרו, אל תכנו את הילד בשמות ואך תאפשרו לאחים גדולים, חברים או מכרים לעשות זאת. אם הילד נמצא במסגרת בית ספרית, חשוב לשתף את המורה המחנך בתהליך, לבקש שלא להעמיד את הילד בפני חוויה לא נעימה בפרהסיה, כמו כן, עודדו את הילד כשהוא מצליח, תנו לו נקודות זכות על התקדמותו בתהליך, כפי שכבר נאמר, הדימוי העצמי מושפע מאוד מתהליכים כאלה ואחרים בחיי ילדינו, עוד לפני שתגדירו בעיה ותנסו לטפל בה בכוח, הביטו בילד ונסו לטפל בו – כאדם.

*ההסתכלות בכתבה זו היא הוליסטית ללא בחינה אמפירית.
 

הפרעות אכילה בגיל הרך - הייתכן?

לפני מספר שנים הוגדרו מספר קטגוריות של הפרעות אכילה הניתנות לאבחון על פי גיל הילד בזמן התחלת התופעה: הראשונה, היא הפרעת אכילה הקשורה בויסות (מדובר בתינוקות במהלך החודשים הראשונים לחיים). התופעה קשורה בעיקר לטמפרמנט של התינוק ונובעת מליקוי בויסות המנגנונים האחראים על הרעב והשובע, העירות והשינה. הטיפול מצריך התייחסות פרטנית לילד הספציפי יחד עם ההורה, על מנת לאפשר את ויסות הגירויים אצל התינוק שיביא למצב של אכילה בזמן ערות רגועה.

עוד קיימת הפרעת אכילה כתוצאה מבעיה בקשר עם המטפל (מגיל חודשיים ועד גיל חצי שנה). אז, מנגנוני הוויסות תקינים, אולם יש ליקוי בהבנת צרכי התינוק מצד המטפל המרכזי שלו (הורה או מטפל אחר). בתינוקות אלה נראה עיכוב בתגובות החברתיות (קשר עין ,חיוך  או מלמול) וכן סימנים של עיכוב בגדילה שאינם קשורים לבעיה רפואית.

על אנורקסיה של גיל הילדות כבר שמעתם? התופעה מתחילה סביב גיל שישה עד תשעה חודשים עם המעבר לאכילה בכפית. בתקופה הזו עלול התינוק לפתח התנהגויות כגון: סגירת הפה וסירוב לאכול, מה  שגורם להורים להסיח במידה רבה את דעתו מהארוחה על מנת שיאכל. ההורים יוצרים שילוב לא נכון של משחק ואוכל בזמן ההאכלה וגורמים לתינוק שלא להבחין בין השניים. הטיפול יכול להיות רק ברמה ההתנהגותית של הקניית כלים להצבת גבולות לילד גם בנושא אוכל תוך כיבוד הרצון לעצמאות אצל התינוק, ובמקרים אחרים, דורש התערבות טיפולית פסיכולוגית משפחתית.

הפרעת אכילה סלקטיבית הינה הפרעה נוספת המופיעה מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנתיים. התופעה שכיחה במיוחד בעת המעבר למזון מוצק ומתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול אוכל עם מרקם, טעם, ריח או מראה מסוים. הסירוב מופיע מיד עם הופעת אוכל חדש, אולם כשמציעים לילד אוכל מוכר הוא אוכל טוב יותר. הסכנה במצב הזה היא שהפעוט נשאר עם מגוון מצומצם מאוד של מזונות ברמה אשר עלול לפגוע בבריאותו. צורת הטיפול במקרה הנוכחי היא על ידי חשיפה הדרגתית למזונות חדשים יחד עם מתן דגש על אכילה משפחתית כמודל. יש לציין כי ככל שהילד גדול יותר הוא יזדקק ליותר חשיפות למזון החדש על מנת לאכול אותו.

הפרעת אכילה פוסט-טראומתית יכולה להתרחש בכל גיל וקשורה במרבית המקרים לאירוע טראומתי  שהתרחש בחלל הפה או קשור למערכת העיכול. את התופעה מייחדים לפגים שהונשמו בעזרת מכשירים שונים, ילדים שעברו ניתוחים בחלל הפה,  תינוקות או ילדים שהואכלו בכוח, או  אצל ילד שעבר אירוע קיצוני של השתנקות (יכול להופיע גם כתגובה לאירוע שאינו קשור ישירות לאוכל או לחלל הפה). במקרה כזה כדאי לחשוף את הילד בצורה הדרגתית לגורם ה"טראומטי".

עם אצבע קבועה על הדופק, הורים דאגניים, הנה עוד רשימת איסורים שעלינו לשנן ולהקפיד שלא יקרו, בטח שלא בביתנו אנו. במידה ונקבל הפנייה מטיפת חלב או רופא הילדים עקב ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק עלינו להתחיל ולחשוד כי מדובר בהפרעת אכילה בגיל הרך. כאשר נושא האוכל הופך באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית, או כאשר רפלקס ההקאה מוגבר (gagging) בזמן האכילה. כמו גם חוסר יכולת לאכול בשל בעיה רפואית, או במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת. כאשר יש קשיים בהחדרת מזונות חדשים או מעבר לאוכל מוצק, במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם ביותר, במקרים של האכלה בזמן שינה או כאשר ההאכלה מתבצעת רק בעזרת טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.

הפרעת אכילה הקשורה בבעיה רפואית יכולה להופיע בכל גיל וטיפול בבעיה הרפואית יפתור רק חלקית את בעיית האכילה, בעודה מוגדרת כבעיה "רגשית".

*כתיבת האמור הינה הוליסטית ללא בחינה אמפירית.

•  WALL NUT - מספק הגנה מפני הזדהות מוגזמת עם הזולת ומפני רגישות יתר.
• CLEMATIS  - מאזן ריחוף שהוא בריחה מהמציאות. זוהי תמצית שמורידה אנרגיה מאזור הראש לאזור הבטן התחתונה ומסייעת בבניית שורש בריא, המאפשר צמיחה מאוזנת ונכונה. מתוך בניית השורש הבריא מתאפשר מימוש הרוח והדמיון.
• ASPEN  - עוזר לאלו הסובלים מחרדות.
• ROCK ROSE  - מרגיע מצבי חרדה.
• MIMULUS  - מסייע במקרים בהם הפחד והחרדות הפכו לפוביות.
• WILLOW  - יכול לעזור למי שחש עצמו קורבן ולשחרר מתחושה זו, להמתיק את המרירות, ללמד אחריות ועזור לאדם להפוך מקורבן למלך.
• WHITE CHESTNUT - מסייע להפחית את כמות המחשבות המתרוצצות ולהשקיט את הראש. זוהי תמצית העוזרת להתבהר במצבי ערפול.
• CHERRY PLUM  - יכול לעזור למי שמרגיש שהוא מאבד שליטה בחיים, או שהתנהגותו לא תואמת את הנורמות החברתיות. זוהי תמצית שעוזרת לאדם לאסוף את עצמו, להחזיר לו את השליטה על חייו ולאפס את עצמו.
•  SCLERANTUS- מסייע למתקשים בקבלת החלטות מתוך הפחד לבחור, לשחרר ולהפסיד.
  
  פרחי באך הם מתוך הרפואה המשלימה וללא בחינה אמפירית.

מזל תאומים (21 למאי עד 21 ליוני)

מאמר זה מבוסס על עבודת תזה שנכתבה בחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, בהנחייתו של פרופסור דיוויד רועה. שמות המשתתפים במחקר הם שמות בדויים, וכל נתון מזהה הושמט לצורך שמירה על פרטיותם.